פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8205/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
עלי מצלח
נ ג ד
המשיבות:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לפיצוי נפגעי רכב בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז בע"א 7617-05-08 שניתנה על ידי כבוד השופט א' יעקב ביום
17.7.08
בשם המבקש:
עו"ד י' בדיחי
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב ) מיום 17.7.2008 במסגרת ע"א 7615-05-08 בעניין עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ) בת.א. 2058/00.
1.
המבקש הגיש תביעת פיצויים נגד המשיבות בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ביום 16.4.2008 נתן בית משפט השלום פסק דין בתביעה ופסק למבקש פיצויים בסך של כ-200,000 ₪, בניכוי התשלומים התכופים ששולמו לו, בסך של כ-16,000 ₪.
2.
המשיבות הגישו ערעור על פסק הדין ובד בבד פנו לבית משפט השלום בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע משני טעמים: האחד, לדעתו סיכויי הערעור נמוכים ביותר; השני, עסקינן בפסק דין כספי אשר ביצועו יעוכב רק במקרים חריגים, שלא התקיימו במקרה דנן.
3.
בעקבות דחיית בקשתן על ידי בית משפט השלום, פנו המשיבות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע סך של 100,000 ₪ מתוך פסק הדין. ביום 25.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב ) את הבקשה מהנימוקים הבאים:
"1. לבקשה לא צורף תצהיר ואין תימוכין לטענה שהמשיב חסר יכולת.
2.מדובר בסעד כספי שאין לעכבו אלא במקרים קיצוניים. אין זה המקרה הקיצוני האמור."
4.
המשיבות לא אמרו נואש, והגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו הקודמת. המשיבות הדגישו כי לא היה צורך לתמוך את בקשתן הקודמת בתצהיר, שכן העובדות המפורטות בה, לרבות לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, עלו מתיק בית המשפט ומתוך כתבי בית-דין שהוגשו בערכאה הדיונית כמו גם מתגובתו של המבקש לבקשה לעיכוב ביצוע.
5.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיון חוזר וקבע, ביום 17.7.20008 כדלקמן:
"מלוא סכום פסה"ד, למעט מה ששולם, יופקד בנאמנות אצל ב"כ המשיב.
לאור העובדה שמדובר במשיב שאינו תושב ישראל - אכן יתכנו קשיים בגביי[ה] חוזרת ממנו."
6.
כנגד החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענת המבקש, בבקשה לעיון מחדש לא העלו המשיבות כל טענה לשינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש, ואותן טענות בדיוק נטענו בשתי הבקשות. עוד טוען המבקש כי לא קיימת כל פרוצדורה שעניינה "עיון מחדש" וכי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לשנות את החלטותיו, שכן סמכות זו נתונה רק לערכאת הערעור. לבסוף טוען המבקש כי גם לבקשה לעיון מחדש לא צורף תצהיר כנדרש לתמיכה בעובדות הנטענות בה, ומטעם זה בלבד דינה היה להימחק.
7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, סבורני כי דינה להידחות בלא צורך בקבלת תשובה.
8.
כאמור, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב סכום פסק הדין (למעט מה שכבר שולם) במובן זה שהסכום הנותר ישולם לבא כוחו של המבקש, על מנת להקל על הליכי הגבייה, אם יתקבל ערעורן של המשיבות. איני סבור כי החלטה זו יש בה כדי לגרום נזק של ממש למבקש או להשפיע באופן ממשי על זכויותיו. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שמדובר בהחלטת ביניים, איני רואה מקום ליתן רשות ערעור.
9.
גם לגופו של עניין, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטה. ככלל, אכן אין מקום לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. יחד עם זאת, החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע הינה החלטת ביניים, אשר אינה יוצרת מעשה בית דין, ולכן הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה, למשל, עם שינוי נסיבות [ראו החלטתי בע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב (לא פורסמה, 10.7.2008)]. אם לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה לשנותה, אך זאת במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיונית והמהותיות של הצד שכנגד [ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505 (2002); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (לא פורסם, 2.2.2005); בע"מ 8140/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.1.2007)].
10.
במקרה דנן, החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי נסמכה על כך שמדובר בפסק דין כספי שככלל אין מקום לעכבו, ומאחר שהמשיבות לא הציגו תשתית עובדתית נאותה (כך סבר אז) לקושי שיהיה בגבייה מהמבקש אם יתקבל הערעור, לא ראה מקום לעכב את התשלום. משעמד בית המשפט על כך שהתשתית העובדתית לקושי בגבייה נמצאה בפניו (בהסתמך על כתבי בית-דין בתיק בית המשפט קמא), קרי כי אין מחלוקת על כך שהמבקש הינו תושב השטחים אשר לא בנקל ניתן יהיה לאתרו ולגבות ממנו כספים, ככל הנראה סבר שהחלטתו הראשונה היתה שגויה וראה לנכון לתקנה. החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי נראית לי נכונה לגופה.
11.
ברצוני להדגיש, כי דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אכן אינה "בקשה לעיון חוזר", הליך אשר ככלל יש למעט לעשות בו שימוש, אלא אם חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש או מטעמים אחרים במקרים נדירים כמפורט בסעיף 9 לעיל. יחד עם זאת, במקרה דנן, על אף היעדר שינוי בנסיבות, לא היה בבקשה משום שימוש לרעה בהליכי משפט וההחלטה אף לא הביאה לקיפוח זכות מהותית כלשהי של המבקש, ולכן איני רואה מקום לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.
12.
נוכח האמור לעיל, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בחשון התשס"ט (12.11.2008).
ש ו פ ט