רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ. משה אורמן

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) בע"ר 2720-02-11 שניתן ביום 9.2.2011.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשת ביום 23.6.2004 (ת"א 1886/04), במסגרתה עתר לסעד כספי כנגדה עקב סכסוך שנתגלע בין הצדדים על רקע סיום יחסי ההפצה ביניהם. ביום 1.11.2004 הגישה המבקשת את כתב הגנתה ובמהלך ההליכים המקדמיים התגלה לה כי המשיב אוחז בקלטות ותמלילים אותם הוא מסרב להעביר לעיונה במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים, חרף כוונתו להגישם במהלך שמיעת הראיות בתיק. בין הצדדים הוחלפו בקשות ותגובות בעניין זה וביום 21.3.2007 ניתנה החלטת הרשם דוד

גלדשטין בבש"א 25877/05 שהוגשה על ידי המבקשת, בה נקבע כי המשיב אינו יכול למנוע את חשיפתם של הקלטות והתמלילים אלא רק לבקש את דחיית חשיפתם וכי מועד חשיפת הקלטות והתמלילים ייקבע על ידי השופט אשר ישמע את הראיות בתיק. על החלטה זו ערערה המבקשת (ע"א 2548/07) וביום 25.6.2007 דחה בית המשפט המחוזי (השופט אילן שילה ) את הערעור. בפסק הדין נקבע כי בעלי הדין נמצאים בשלב שלפני שמיעת הראיות כשטרם ניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, ובנסיבות אלה צדק הרשם גלדשטין בהחלטתו כאשר הותיר את ההכרעה בסוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים לשופט שיידון בתיק. זאת, מאחר שהחלטת הרשם עולה בקנה אחד עם ניהול תקין של המשפט המוסר לשיקול דעתו של השופט עניינים שבניהול המשפט וסדרי הבאת ראיות.

2.

לימים הועבר התיק לשופטת מיכל אגמון-גונן להוכחות. ביום 9.9.2007 קבעה השופטת אגמון-גונן כי ביום 23.10.2007 יתקיים קדם משפט בו יוחלט על המשך ההליכים בתיק. אולם, מאז במשך כשנה וחצי נדחה הדיון בתיק מספר פעמים בשל אילוצים שונים של הצדדים. לאחר מספר דחיות נקבע מועד דיון ליום 16.3.2009, אך המבקשת לא התייצבה לדיון, עקב טעות ברישום המועד ביומנו של בא כוחה לטענתה. השופטת אגמון-גונן קיימה את הדיון ביום 16.3.2009 במעמד המשיב ובאותו היום ניתנה החלטתה, בה נקבע כי מאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון הקודם וגם לא לדיון הנוכחי ומאחר שהתביעה הוגשה עוד בשנת 2004 יש לסיים את ההליכים המקדמיים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי הוראות שונות באשר להגשת תצהירי עדות ראשית ומסמכים מטעם הצדדים. באשר לתמלילים "שנדונו באריכות בשתי ערכאות" נקבע כי הם יוצגו לעדים במהלך החקירה הנגדית. עוד נקבע כי ביום 10.6.2009 יתקיים קדם משפט וכי במועד זה "תישמענה כל בקשות הביניים ותועלה כל טענה שתהיה, אם תהיה ביחס לתצהירים. במועד ההוכחות לא יישמעו כל טענות נוספות לענין זה". משנודע למבקשת על ההחלטה האמורה היא הגישה ביום 23.3.2009 בקשה לביטולה (בש"א 6770/09), אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת אגמון-גונן ) ביום 25.3.2009. בהחלטתה קבעה השופטת אגמון-גונן כי אין מקום לדחיות נוספות בתיק וכי היא גם לא מצאה מקום לשנות מההחלטה לגופה. ביום 26.3.2009 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2729/09) על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2009. ביום 21.4.2009 דחה השופט א' גרוניס את הבקשה ובהחלטתו נקבע כי:

"על רקע העובדה שמדובר בתיק של בית המשפט המחוזי משנת 2004, וכי הדיון נדחה מספר פעמים, והעיקר - אי התייצבות של המבקשת לדיון ביום 16.3.09 - לא מצאתי שיש מקום לפתוח את שעריה של ערכאת הערעור".

3.

בסופו של יום הגישה המבקשת תצהירי עדות ראשית ביום 19.11.2009 ולאחר מכן נקבע התיק לדיון הוכחות לפני השופטת ד' פלפל ליום 12.9.2010. אולם, המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לפיה יש מקום לקיומו של קדם משפט נוסף, נוכח החלטת השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009 אשר הורתה כי קודם לדיון ההוכחות ייערך קדם משפט שתכליתו לדון בכל בקשה שתוגש בעניין תצהירי הצדדים. ביום 21.1.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ד' פלפל ) את הבקשה, ובהחלטתה קבעה השופטת כי התיק יועבר אליה לאחר שיסתיימו הליכי הביניים. בעקבות זאת, עבר התיק להישמע לפני הרשם חגי ברנר אשר קבע בהחלטתו מיום 7.4.2010 כי באפשרות הצדדים להגיש בקשות ביניים לקראת קדם המשפט. ביום 19.9.2010 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2009 וביום 13.10.2009 הוגשה תגובת המשיב לבקשה. ישיבת קדם משפט לפני הרשם ברנר נקבעה ליום 25.1.2011. ביום 24.1.2011 ניתנה החלטת הרשם ברנר במסגרתה נדחתה הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו פירט הרשם את ההליכים המשפטיים שהתנהלו זה מכבר בסוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים וקבע כי:

"ישנה הכרעה פוזיטיבית של המותב שהיה אמור לשמוע את הראיות בתיק, לפיה התמלילים לא ייחשפו כעת בפני הנתבעת (המבקשת – י.ד.), וכי החשיפה תעשה לראשונה בשלב החקירות הנגדיות. מאז ועד היום לא חל כל שינוי נסיבות בתיק. אמנם, לאחר אותה החלטה הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת (המבקשת – י.ד.), אלא שאין בכך כדי לשנות דבר, שכן כאשר הורתה השופטת אגמון כי חשיפת התמלילים תיעשה רק בשלב החקירות הנגדיות, היא עשתה כן מיד לאחר שקבעה את המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. מכאן שהאפשרות של הגשת תצהירי עדות ראשית היתה לנגד עיניה, עת החליטה חרף זאת כי מועד חשיפת התמלילים יידחה לשלב החקירות הנגדיות.

החלטתי מיום 7.4.2010, בדבר הגשת בקשות ביניים לפני קדם המשפט, לא נועדה לפתוח מחדש את עניין התמלילים שנסגר סופית בהחלטתו של המותב הקודם, שהערעור עליה נדחה על הסף".

4.

למחרת החלטת הרשם האמורה התייצבה לפניו המבקשת בדיון קדם המשפט ביום 25.1.2011 וביקשה בעל פה לעכב את ביצוע החלטתו. זאת, לטענת המבקשת מהטעם כי ערב הדיון בקדם המשפט נודע לה על החלטת בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' ריבלין ) ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (לא פורסם, 15.8.2010) (להלן: עניין פלוני ), בה נקבעה לטענתה הלכה חדשה בנוגע למועד חשיפת ראיות שהינה רלוונטית לענייננו. ביום 25.1.2011 דחה הרשם ברנר את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 24.1.2011, בקובעו כי התביעה אשר הוגשה בשנת 2004 מעוכבת מזה מספר שנים בשל התעקשותה של המבקשת לקבל קלטות ותמלילים שהמשיב מסרב לחשוף. עוד נקבע כי ישיבת קדם המשפט נקבעה על מנת לדון בבקשות ביניים מסוג אחר ולא בבקשות ביניים שכבר הוכרעו וכי למעשה ניצלה המבקשת את ישיבת קדם המשפט לצורך הגשת בקשה בעניין שכבר נסגר באופן סופי. יתרה מכך, קבע הרשם

ברנר כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטתה של השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009 וכי מכל מקום לרשות המבקשת די והותר זמן למצות את הליכי הערעור על החלטתו. המבקשת ערערה על החלטות הרשם ברנר שניתנו בימים 24.1.2011 ו-25.1.2011 (ע"ר 2720-02-11 הנ"ל), וביום 9.2.2011 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת צ'רניאק ) את הערעור. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי יש לראות בהגשת הבקשה לעיון חוזר על ידי המבקשת כניסיון לעקוף את החלטת השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009, אשר בית משפט זה דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה עליה. כמו כן, קבעה השופטת

צ'רניאק כי בעניין פלוני נקבע כי החלטה לגבי דחיית מועד עיון במסמכים הינה החלטה דיונית הנוגעת לסדר ואופן הבאת הראיות, וככזו היא נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מסוג זה. בית המשפט המחוזי קבע כי לפיכך לא מדובר בהלכה חדשה הנוגעת להגשת התמלילים "ובוודאי לא כזו המצדיקה עיון חוזר כאילו נפל דבר מה חדש בעירנו".

מכאן הבקשה שלפני.

טיעוני המבקשת

5.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי עניין פלוני אינו בגדר דין חדש. כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי כאשר כלל לא הכיר בכך כי סוגייה בה נדונה בקשת תובע להכמין את ראיותיו תוך שינוי סדר הגשת הראיות צריכה להידון בהתאם לכללי עניין פלוני , בגדרו הותוו לראשונה בפסיקתו של בית משפט זה כללים ונורמות לדיון. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלהחיל את ההלכה שנקבעה בעניין פלוני על התביעה המתבררת לפניו בהיותה הליך תלוי ועומד. המבקשת טוענת כי הסוגייה האמורה מתעוררת חדשות לבקרים בבתי המשפט ונוכח ההתפתחות הפסיקתית שחלה עקב ההלכה שנקבעה בעניין פלוני ראוי להבהירה ולקבוע מסמרות וכללים באשר לתחולתה.

6.

בנוסף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שראה טעם לדחות את הערעור שלפניו רק משום שבקשת רשות ערעור על החלטת השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009 נדחתה על ידי בית משפט זה. זאת, משום שהחלטת בית משפט זה בבקשת רשות הערעור הקודמת ניתנה עובר לעניין פלוני .

7.

זאת ועוד, לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את הערעור מהטעם כי לרשם ברנר לא הייתה מלכתחילה הסמכות לדון בבקשה. בנסיבות אלה היה על בית המשפט המחוזי לכל היותר להורות על העברת הדיון בשתי הבקשות לעיון מחדש לפני מותב אחר, שהינו בר סמכות לדון בהן, ובתוך כך לבטל את ההחלטה מיום 16.3.2009.

8.

כמו כן, טוענת המבקשת כי בקשת רשות הערעור שלפני אינה נופלת לגדר צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ).

תגובת המשיב

9.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה בשל השימוש לרעה שעושה המבקשת בהליכי בית המשפט, אשר בעקבותיו נגרם לו מזה שנים עינוי דין. לטענתו, סוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים הוכרעה כבר שש פעמים ונדונה על ידי כל הערכאות. כמו כן, טענות המבקשת כאילו החלטת השופטת צ'רניאק לא התייחסה לעניין פלוני הינה בבחינת הטעיה של ממש. כך גם סיווגו של עניין פלוני כהלכה תקדימית מחייבת הינו בגדר הטעיה, שכן החלק בהחלטה עליו מסתמכת המבקשת נכתב כהערת אגב בלבד ומדובר בהחלטה בדן יחיד בבקשת רשות ערעור, אשר על פי הפסיקה אינה בגדר "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון" כמשמעותה בסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה.

10.

כמו כן, לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת מעשה בית דין ובהיעדר שינוי נסיבות. ההחלטה בעניין פלוני עמדו לעיני הרשם ברנר והשופטת צ'רניאק עובר למתן החלטותיהם ועל כן אין מדובר בנסיבה חדשה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהשופטת אגמון-גונן קבעה בהחלטתה מיום 25.3.2011 כי לא תישמענה בקשות נוספות אלא לעניין התצהירים בלבד.

11.

לגופו של עניין טוען המשיב כי אין מקום להקדים את חשיפת הקלטות והתמלילים בהתבסס על הכלל המשפטי לפיו מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון מפני גילוי. כמו כן, אין מקום להקדים את חשיפת הקלטות והתמלילים אף בהתבסס על האמור בעניין פלוני , וזאת מהטעמים הבאים: בעניין פלוני נקבע כי החלטה לגבי דחיית מועד העיון במסמכים הינה החלטה דיונית אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, וזה גם היה הבסיס לדחיית הבקשה שם; בעניין פלוני נקבע כי "ככל שהבקשה נוגעת לקציבת המועדים להגשת ההקלטה ולהגשת התצהירים ותיק המוצגים של המשיבים - יש לדחותה על הסף לפי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט. ספק אם הוראות סעיף זה מותירות ליתן רשות ערעור אף ביחס לקביעה כי ההקלטה תוגש ביחד עם תצהירי המבקשים"; ובעניין פלוני לא נשללה באופן גורף האפשרות לדחות את מועד הגשת הראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי הנתבע, אלא נקבע כי הדבר יהיה בגדר חריג במקרים בהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. בנוסף, טוען המשיב כי הפסיקה הכירה בדחיית עיתוי חשיפת התמלילים לשלב החקירה הנגדית.

דיון והכרעה

12.

תחילה יצויין כי לא מצאתי מקום להתיר למבקשת להגיש תשובתה לתגובת המשיב. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובהחלטות הרבות שניתנו על ידי הערכאות השונות שדנו בסוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפי ההלכה הפסוקה רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר) חיפה בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. סבורני כי אין זה המקרה בבקשה שלפניי.

13.

לא בכדי פורטו לעיל ההליכים השונים בהם נקטה המבקשת לאורך שנים בסוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים. מהתנהלותה של המבקשת עולה כי היא אינה משלימה עם החלטותיו של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט זה אשר הכריעו בסוגייה פעם אחר פעם. יתר על כן, במקרים מסויימים נקטה המבקשת בהליכים שלא היה מקום לנקוט בהם. לעניין זה תצויין בקשתה לעיון חוזר על החלטת השופטת אגמון-גונן אשר הוגשה לרשם ברנר כשנה וחצי לאחר שזו ניתנה, וזאת לאחר שבקשת המבקשת לביטול ההחלטה האמורה נדחתה בזמנו על ידי השופטת אגמון-גונן עצמה ולאחר שאף בית משפט זה דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה.

זאת ועוד, הבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידי המבקשת מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה, שהרי שהמבקשת עצמה טוענת כי ההחלטה שניתנה בעניין פלוני נודעה לה רק ערב הדיון בבקשה. לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו ); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 12.11.2008) בסעיף 9]. בנסיבות העניין החלטתה של השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009 לא הייתה החלטה מוטעית והשופטת גם עיינה מחדש בהחלטתה במסגרת הבקשה לביטולה שהגישה המבקשת וקבעה מפורשות כי לא מצאה מקום לשנות מההחלטה לגופה. נוכח האמור לעיל לא היה מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר ממספר סיבות: ראשית, סבורני כי צדקה השופטת צ'רניאק בקביעתה כי יש להשקיף על הבקשה לעיון חוזר שהוגשה לרשם ברנר ככזו המנסה לעקוף את החלטתה של השופטת אגמון-גונן מיום 16.3.2009; שנית, בעת הגשת הבקשה לעיון חוזר לא חל כל שינוי נסיבות אשר הצדיק את הגשתה; ושלישית, תיקון החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2009, כשנה וחצי לאחר שזו ניתנה ולאחר שבקשת רשות ערעור עליה נדחתה על ידי בית משפט זה, הייתה ללא ספק פוגעת בזכויות הדיוניות והמהותיות של המשיב, אשר תביעתו שהוגשה בשנת 2004 טרם נדונה לגופה.

14.

כמו כן, יצויין כי לבית המשפט סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, אולם השימוש בה ייעשה בזהירות מהטעם שיש להימנע מפגיעה בלתי מידתית בזכות היסודית בדבר גישה לערכאות [ראו: בג"ץ 91/74 גבארה נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו , פ"ד כח(2) 518, 525 (1974); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(1) 577, 583 (2003); בש"א 6479/06; בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (לא פורסם, 15.1.2007) בסעיפים 8-6]. סבורני כי במקרה דנן יש בסיס לטענה כי התנהלות המבקשת עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן השתלשלות העניינים שפורטה לעיל מלמדת כי המבקשת שבה והגישה לבתי המשפט, פעם אחר פעם, בקשות באותו עניין ממש וגרמה בכך לבזבוז זמן שיפוטי ולהארכת ההתדיינות המשפטית בין הצדדים [ראו: עניין אוקו , 508; בש"מ 10491/09 יהודה נ' לשכת עורכי הדין באמצעות הועד המרכזי (לא פורסם, 3.1.2010) בסעיף 3].

יוער, כי בנסיבות העניין אין בדחיית בקשת רשות הערעור מכוח הסמכות הטבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט כדי לפגוע בזכותה של המבקשת לפנות לערכאות השיפוטיות, שכן זכות זו מוצתה על ידי המבקשת עד תום בהתדיינות בסוגיית מועד חשיפת הקלטות והתמלילים כאמור לעיל.

15.

נוכח האמור לעיל, איני רואה מקום לדון במשמעותה של ההחלטה שניתנה בעניין פלוני ובשאלה האם זו מהווה הלכה מחייבת על פי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה.

16.

משכך, דין הבקשה להידחות. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.