רע"א 4608/15 שמואל פרקש נ. כפר גדעון - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ס' דבור) מיום 16.5.2015 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 19.1.2015 הדוחה את בקשת המבקשים לסעד זמני המורה על אי פינוים ממקרקעין בכפר גדעון (להלן: המקרקעין ).

1.

בשנת 2012 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ ) תביעה שכנגד שהגיש המשיב 1 נגד המבקשים, והורה על פינוים ממקרקעין בכפר גדעון (ת"א 712/07) (להלן: ההליך הראשון ו- פסק הדין מ-2012 בהתאמה). ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נמחק בהמלצת בית המשפט, וניתנה להם שהות לפנות את המקרקעין בתוך שמונה חודשים (ע"א 5526/12, 17.3.2014). חמישה ימים טרם מועד הפינוי שנקבע הגישו המבקשים את התביעה נושא הבקשה דנן, בה טענו כי יש לבטל את פסק הדין מ-2012 מחמת מרמה או פגם גלוי. המבקשים טענו, בין היתר, כי פסק הדין לוקה ב"פגם גלוי" כיוון שבית המשפט נתן את פסק דינו בתביעה שכנגד לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה על-ידם ומבלי שצורפו לתביעה צדדים רלוונטיים. עוד נטען כי פסק הדין הושג בתרמית שכן בפני בית המשפט המחוזי הוצג תשריט שהוגש במהלך ישיבות גישור, אך מדובר במסמך חסוי שלא ניתן היה להגישו כמוצג וממילא לא ניתן היה להסתמך עליו בפסק הדין.

2.

לאחר הגשת התביעה, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לסעד זמני לפיו יעוכב פינוים מהמקרקעין. לאחר שקיבל את תגובות המשיבים לבקשה ואף ערך דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט ביום 19.1.2015 את הבקשה בקובעו כי היא הוגשה בשיהוי בלתי מוסבר וכי על פני הדברים לא נראה כי המקרה דנן מקים עילה לביטול פסק דין מחמת תרמית או הטעיה. זאת, שכן מעיון בפרוטוקול ההליך הראשון, עולה כי בניגוד לטענת המבקשים התשריט שבמחלוקת הוגש לבית המשפט בהסכמת הצדדים ובית המשפט אף הפנה לצדדים שאלות בנוגע אליו. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח לכאורה "הפגם הגלוי" הנטען בפסק הדין, שכן על פי תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין מניעה לדון בתביעה שכנגד כאשר התביעה העיקרית נמחקת. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקשים לא הוכיחו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם או הצביעו על שיקולי יושר המצדיקים את קבלת עמדתם ועל כן דחה את הבקשה, כאמור (להלן: ההחלטה הראשונה ).

3.

כחצי שנה לאחר מכן, ביום 15.6.2015, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה נוספת שכותרתה "בקשה דחופה לפסלות ראיות מחמת אי קבילות ... ובגין כך מבוקש עיכוב פינוי המבקשים מהקרקע כפי שנקבע בת.א. 712/07 ...". בבקשתם שבו המבקשים וטענו לעניין אי קבילות התשריט שנזכר בפסק הדין מ-2012 ועתרו לפסילתו. בהחלטתו מיום 16.6.2015 דחה בית המשפט את הבקשה על הסף בקובעו כי " בתיק הוגשו אין ספור בקשות ולא ראיתי שבקשה זו שונה מקודמותיה. לא הועלתה טענה נוספת/ חדשה שיש בה כדי להצדיק דיון חדש בבקשה לעיכוב פינוי " (להלן: ההחלטה השנייה ).

4.

מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי ההחלטה השנייה, בה טוענים המבקשים כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בקשתם כללה נימוק חדש לעיכוב הפינוי - אי קבילות התשריט שהתקבל בגישור, וזאת להבדיל מטענות שהעלו בעבר. המבקשים שבים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, וטוענים כי בית המשפט המחוזי שדן בהליך הראשון שגה כשהסתמך על התשריט כראייה בפסק הדין מ-2012 ולשיטתם נוכח העובדה כי מדובר בפינוי דירת מגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ויש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מ-2012 עד להכרעה בתביעה לביטול פסק הדין שהגישו. בד בבד עם הגשת הבקשה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי בטענה כי נסיבותיהם הרפואיות והעובדה כי מדובר בבית מגורים, מצדיקות את עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה דנן.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בהחלטה הראשונה נדחתה, כאמור, בקשת המבקשים לסעד זמני לעיכוב הליכי הפינוי ובה דן בית המשפט המחוזי באופן מפורט בטענות המבקשים ודחה אותן, לרבות טענתם כי התשריט הנזכר בפסק הדין מ-2012 הוא ראיה בלתי קבילה. בניגוד לטענת המבקשים, הם לא העלו כל טענה או נסיבה חדשה בבקשתם לעיון חוזר שכן טענותיהם בדבר התשריט נדונו ונדחו, כאמור, כבר בהחלטה הראשונה. בנסיבות אלה בדין דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו השנייה את הבקשה לעיון חוזר ואין מקום להתערב בה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 507 (2002); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 9 (12.11.2008)).

הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.