ע"א 7127/14 יעקב טסלר נ. תוגלילי נכסים בע"מ

1.

מונחת לפני בקשה, שניה במספר – לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ב' ארבל (סג"נ)), ב-ת"א 4532-02-14 (להלן: פסק-הדין )

– עד להכרעה בערעור.

2.

הרקע לבקשה מתואר בהרחבה בהחלטתי מתאריך 29.1.2015, בגדרה קיבלתי באופן חלקי בקשה קודמת של המבקש דכאן (להלן גם: טסלר ) לעיכוב ביצוע פסק-הדין (להלן: הבקשה הראשונה , או: הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע ). בקצירת האומר, יובהר כי המחלוקת בין הצדדים במכלול שלפני נסובה על הסכם לקבלת שירותי תיווך, למכירת נכס הנמצא בבעלות טסלר , אשר נחתם בין טסלר לבין המשיב 2 (להלן גם: הורוויץ ). במסגרת ההסכם, סוכם בין הצדדים כי המחיר שיתבקש ע"י טסלר עבור הנכס יעמוד על 1,125,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, וכל סכום שיתקבל מהקונה, תמורת הנכס, מעבר לסכום האמור – ישולם ל הורוויץ . הורוויץ מכר את הנכס למשיבה 1, תוגלילי נכסים בע"מ (להלן גם: המשיבה , או תוגלילי ). לאחר שנודע ל תוגלילי כי היא שילמה עבור הנכס מחיר העולה על התמורה, ש טסלר היה מוכן לקבל תמורתו (כלומר, מחיר העולה על 1,125,000 ש"ח) – היא הודיעה על ביטול הסכם הרכישה, ודרשה את השבת התמורה ששולמה על ידה עד לאותו מועד. משנדחתה דרישתה, תוגלילי הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, וזו נתקבלה ב פסק-הדין , מושא הבקשה שבפני. בתמצית יצויין כי בית המשפט קמא הנכבד הורה על ביטולו של החוזה שנכרת בין תוגלילי לבין טסלר מחמת הטעיה והפרת חובת תום הלב בניהול מו"מ, וחייב את טסלר

להשיב לידי תוגלילי את הכספים שהיא שילמה מכוח החוזה שבוטל.

3.

בהחלטתי מתאריך 29.1.2015 נעתרתי באופן חלקי ל בקשתו הראשונה של טסלר , לעיכוב ביצוע פסק-הדין , והוריתי על עיכוב התשלום של 300,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק לחובתו על ידי בית המשפט קמא הנכבד, וזאת עד להכרעה בערעור (להלן: ההחלטה בבקשה הראשונה ). בתוך כך, קבעתי כדלקמן:

"בענייננו אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים. הערעור מעלה שאלה משפטית, הראויה לבירור, באשר לחובת הגילוי החלה על המוכר בנוגע להתקשרות שבינו לבין המתווך ונפקותה ביחסים שבין המוכר לקונה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ובזהירות המתחייבת בשלב זה, סבורני כי על פני הדברים אין לבטל את טענותיו של המערער בהקשרים אלה (בשונה מטענות שהעלתה תוגלילי

כנגד הורוויץ , שיש להן לכאורה עיגון מפורש בדין).

זאת ועוד – אחרת. פסק הדין מחייב את המבקש בתשלום סכומים החורגים משמעותית, מהסכום שהוא קיבל לידיו מכוח החוזה שבוטל, ונראה, לכאורה, כי קיים סיכוי להתערבות ולוּ לגבי חלק מהם (החזר חיובי המס – מאת המבקש), גם אם הקביעה בדבר ביטולו של החוזה תיוותר בעינה" (ראו: פיסקה 9 ל החלטה בבקשה הראשונה ) .

כן קבעתי כי מאזן הנוחות נוטה בחלקו לטובת המבקש, למצער בכל הנוגע לחיובו בסכומים החורגים מהסכום שהוא קיבל לידיו מאת תוגלילי , מכוח החוזה שבוטל, וכי גם טענותיו לגבי ההוצאות וגובה שכר הטרחה שנפסק – ראויות להישמע.

המשך ההליכים בבית משפט זה

4.

התיק הובא לדיון מקדמי בפני חברי, כב' השופט י' עמית , בתאריך 3.6.2015, ובעקבותיו הצדדים התבקשו לעדכן בתוך 30 ימים, האם הם הגיעו להבנות, אשר תייתרנה את ההכרעה בערעור גופו. משהצדדים לא הצליחו להגיע לפיתרון מוסכם – הערעור הועבר לשמיעה בפני הרכב והוא קבוע, לעת הזו, לדיון בתאריך 10.3.2016.

5.

לאחר האמור לעיל – טסלר הגיש את הבקשה שלפני, שהוכתרה כ"בקשה דחופה נוספת לעיכוב ביצוע מלא של פסק דין". בתאריך 18.9.2015 הוריתי למשיבה למסור את תגובתה לבקשה, וכן הוצאתי מלפני צו לעיכוב ביצוע ארעי של פסק-הדין , לרבות ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתחו מכוחו, והתשלומים שטרם שולמו על פי הסדר שנחתם בין הצדדים, בעטיים של ההליכים האמורים, הכל כפי שיפורט להלן.

עתה אביא בתמצית את טענות הצדדים במכלול שדכאן.

טענות המבקש

6.

לטענת המבקש, חל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן ההחלטה בבקשה הראשונה , אשר מצדיק לעיין בה מחדש, ולהורות, זו הפעם, על עיכוב ביצוע מלא

של פסק-הדין . לשיטתו, תוגלילי מכרה, בחודש פברואר 2015, את הנכס היחיד שהיה בבעלותה (דירה ברחוב דיזינגוף בת"א, להלן: הדירה ) , ואשר ממנו, יכול היה המבקש להיפרע – אם יתקבל ערעורו. לגישתו, המכירה האמורה, שבאה דווקא בעיתוי הנוכחי, לנוכח הערותיו של בית משפט זה בגדר הדיון המקדמי, בדבר סיכוייו הגבוהים של הערעור להתקבל, היא בבחינת "הברחת נכסים", ונועדה לסכל את יכולתו של המבקש ליהנות מפירות זכייתו האפשרית בערעור. המבקש מדגיש כי מלבד הצהרתה של המשיבה אודות בעלותה ב דירה

שנמכרה (בגדר תגובתה ל בקשה הראשונה לעיכוב ביצוע ) – היא לא הצביעה על פעילות עסקית, או על יכולת כלכלית כלשהי, להשיב את הכספים שנפסקו לטובתה בגדר פסק-הדין , אם יתקבל הערעור.

7.

המבקש טוען עוד, כי בתאריך 18.3.2015, נחתם בין הצדדים הסדר תשלומים, ביחס ל פסק-הדין ולתיק ההוצאה לפועל שנפתח מכוחו (להלן: הסדר התשלומים או ההסדר ). ההסדר האמור התגבש לאחר שהמשיבה הפעילה כנגד המבקש (חרף היותו בן 76 שנים) אמצעים דרקוניים, לשיטתו, לאכיפת החוב, לרבות עיקול נכסי המבקש בשווי 4 מיליון ש"ח.

המבקש טוען בבקשתו כי על פי הסדר התשלומים הנ"ל, הוא כבר שילם למשיבה סכום של 650,000 ש"ח וכן כי היה עליו לשלם סכום נוסף בסך של 200,000 ש"ח עד לתאריך 1.9.2015. מעבר לכך, המבקש מציין כי הוא הפקיד בקופת בית משפט זה סך של 65,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה בערעור. המבקש מבהיר, כי עד למועד הגשת הבקשה שלפני, הוא הוציא מכיסו סכום העומד על 715,000 ש"ח, ובסה"כ הוא עתיד לשלם למשיבה, על פי ההסדר , סכום כולל של 1,150,000 ש"ח. זאת בעוד שהמשיבה, מצדה, הספיקה לשלם למבקש, על פי הסכם המכר, מושא הערעור, סך של 700,000 ש"ח בלבד, וכן שילמה סכום נוסף של 210,000 ש"ח – ישירות לרשויות המס. כלומר, על פי הסדר התשלומים , המבקש עתיד לשלם למשיבה, סכום העולה בכ-240,000 ש"ח על הסכום שהיא שילמה לו במסגרת הסכם המכר.

המבקש טוען, כי לנוכח האמור, ובנסיבות החדשות שנוצרו – יש לחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הכספים שהוא שילם לה עד כה, וזאת עד להכרעה בערעור. לדברי המבקש, לא זו בלבד שסיכויי הערעור גבוהים ביותר, לדעתו, אלא שגם מאזן הנוחות נוטה כיום, ביתר שאת, לטובתו – נוכח שינוי הנסיבות הנ"ל.

לחלופין, המבקש עותר לחייב את מנהלה של המשיבה, מר תומר גלילי (להלן: גלילי ) , להפקיד כתב התחייבות אישית בקופת בית המשפט ביחס למלוא הסכום שנפסק לחובת המבקש בגדר פסק-הדין , זאת לנוכח הצהרותיו של גלילי במסגרת תגובת המשיבה ל בקשה הראשונה , כי הוא מוכן לערוב באופן אישי לכל חיוב שיושת על המשיבה בגדר פסק-הדין בערעור.

טענות המשיבה

8.

עיקר טענותיה של המשיבה מופנה כנגד ניסיונותיו של המבקש להתחמק, לשיטתה, מתשלום יתרת חובו כלפיה, על פי הסדר התשלומים שהתגבש בין הצדדים. לשיטתה, הבקשה דנן מהווה, למעשה, מהלך נוסף, שנעשה בחוסר תום לב, במטרה להביא להימשכות ההליכים דנן.

המשיבה מדגישה כי הסדר התשלומים קיבל תוקף של החלטה שיפוטית על ידי רשם ההוצאה לפועל, ונחתם לפנים משורת הדין, אך ורק מתוך התחשבות מצידה במבקש וכדי להקל עליו את תשלום החיוב. המשיבה מציינת בהקשר זה, כי פנייתה להוצאה לפועל בענייננו של המבקש, ופתיחתה בהליכים נגדו, נעשו על רקע סירובו של המבקש לשלם את החיובים שהוטלו עליו בגדר פסק-הדין , ו לאחר מכן, בגדר ההחלטה בבקשה הראשונה .

המשיבה גורסת כי היא קיימה בדייקנות את התחייבויותיה מתוקף ההסדר , ופעלה להסרת העיקולים מעל נכסי המבקש, כמוסכם בין הצדדים, זאת בעוד שהמבקש מצדו, מנסה עתה, באמצעות הבקשה דנן, להתחמק מהשלמת חלקו על-פי ההסדר , תוך סירבול נוסף של ההליכים בתיק זה. יתרה מכך, המשיבה מדגישה כי ההסדר הנ"ל ממילא איננו מכיל כל תניה, או הגבלה על ביצוע פעולות בנכסיה של המשיבה, לרבות מכירת הדירה , ומשכך – הבקשה דנן היא בבחינת ניסיון לשנות את הוראות ההסדר

באופן חד צדדי, ובדיעבד .

9.

לגופו של עניין, המשיבה מטעימה כי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש. לגישתה, טענתו של המבקש, לפיה לא יהיה בידו להיפרע מהמשיבה אם יזכה בערעור – נטענה בעלמא ולא הוכחה. המשיבה טוענת כי ראייה מרכזית לכך, הינה הסכמתו של גלילי

לערוב באופן אישי לכל התחייבויותיה, מושא הערעור דנן, והעובדה כי יש בבעלותו של גלילי דירה נוספת בת"א, ששוויה מוערך ביותר מ- 1,300,000 ש"ח. לפיכך, המשיבה סבורה כי לא ניתן לייחס לה כוונה "להבריח נכסים", ואף לא ניתן לראות במכירת ה דירה , מושא הבקשה

דנן,

משום ניסיון לרוקן את קופתה.

זאת ועוד – אחרת. המשיבה סבורה, כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה, וזאת מאחר שהמבקש ניסה, לדבריה, לרוקן את חשבונותיו כדי לסכל את יכולתה של המשיבה להטיל עליהם עיקולים בסמוך לאחר מתן פסק-הדין , וכן משום שהמבקש ממשיך להחזיק בנכס, מושא הערעור, וכן בחלק נכבד מהכספים שהוא עודנו חייב למשיבה.

10.

המשיבה סבורה כי די בכל האמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה, וזאת במיוחד בשים לב לכך שעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע חוב כספי, אשר הנטייה היא שלא להיעתר לה, אלא בנסיבות חריגות, שבהן מתגלה חשש ממשי מפני היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, והכל במיוחד בשים לב לכך שכבר ניתן עיכוב ביצוע חלקי, בגדר ההחלטה הראשונה .

המשיבה גורסת עוד, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים כטענת המבקש, וחוזרת בהקשר זה על עיקרי טענותיה בגדר הבקשה הראשונה .

בשולי הדברים, המשיבה מציינת כי המבקש פועל בחודשים האחרונים לביטול חשבוניות המס, מושא עסקת המכר שניצבת ביסוד הערעור, וזאת לצורך קבלת החזר מע"מ. לטענת המשיבה, פעולות אלה נעשות בחוסר תום לב, וחותרות תחת אחד הטעמים המרכזיים שבגינם בית משפט זה נעתר, באופן חלקי, ל בקשה הראשונה (הוא חיסרון הכיס, שנגרם למבקש כתוצאה מחיובו ב פסק-הדין להשיב למשיבה גם את הסכום, אשר שולם על ידיה ישירות לרשויות המס ) .

11.

לאור כל האמור לעיל – המשיבה סבורה, כי יש לדחות את הבקשה, ולחילופין, במידה שהבקשה תתקבל – להורות למבקש להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום שנפסק לחובתו, בגדר פסק-הדין .

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון במכלול, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות , בכפוף לאמור בפיסקה 17 שלהלן.

הטעמים לכך יוצגו להלן.

13.

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע איננה יוצרת מעשה בית-דין בהיותה החלטת ביניים, ועל כן, ניתן לחזור ולעיין בה, ואף לשנותה באם קיימת הצדקה לכך, כגון שהשתנו הנסיבות מאז מתן ההחלטה הקודמת (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1113 (מהדורה שתיים עשרה, 2015), וכן: רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

(12.11.2008)).

14.

לנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה המונח לפני, החלטתי להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין , בגדר ההחלטה בבקשה הראשונה , וזאת משמצאתי כי סיכויי הערעור אינם קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה בחלקו לטובת המבקש. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להורות, עתה, בעקבות עיון מחודש, על עיכוב ביצוע מלא של פסק-הדין .

ארחיב מיד בסמוך.

15.

המבקש לא עמד, לדידי, בנטל להוכיח כי מכירת

הדירה

על ידי המשיבה מסכלת את יכולתה להחזיר בבוא העת ובמידת הצורך את הכספים שייפסקו לחובתה, אם המבקש יזכה בערעורו – באופן שמטה את מאזן הנוחות לטובתו, ומצדיק לשנות מ החלטתי הראשונה . קביעה זו מתחזקת לנוכח הסכמתו המפורשת של גלילי לערוב לכל חיוביה של המשיבה, מושא ההליך דנן, אותה אני מקבל, כאמור בפיסקה 17 שלהלן.

הדברים

אמורים ביתר שאת, משעסקינן כאן בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום כספי, שהיעתרות לה שמורה למקרים בהם מתעורר חשש מבוסס, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם החיוב הכספי יבוטל (ראו: ע"א 6314/15 עלמני נ' רוימי ( 5.1.2016)) , ובמיוחד לאור עיכוב הביצוע החלקי, שעליו הוריתי ב החלטתי הקודמת .

16.

זאת ועוד – אחרת. בניגוד למה שמשתמע מטענותיו של המבקש, הסדר התשלומים , אשר נחתם בין הצדדים, ואף קיבל תוקף של החלטה שיפוטית על ידי רשם ההוצאה לפועל – איננו בא להוסיף על הסכומים, שהושתו על המבקש בגדר פסק-הדין , בניכוי הסכום שאת תשלומו הוריתי לעכב, וממילא אין לתת יד לכל ניסיון של המבקש להשתמש בבקשה דנן כדי לשנות בדיעבד מ ההסדר כבמעין "מקצה שיפורים".

17.

יחד עם זאת, לנוכח העובדה שהמשיבה איננה חולקת על כך ש הדירה שנמכרה, היא אכן הנכס היחיד שהיה מצוי בבעלותה, ובשים לב לנכונותו של גלילי , כפי שבאה לידי ביטוי הן במסגרת התגובה ל בקשה הראשונה , והן בגדר התגובה לבקשה דנן, לערוב באופן אישי לכל חיוביה של המשיבה בערעור – אני מורה למשיבה

להפקיד במזכירות בית המשפט כתב ערבות-אישית מטעם גלילי , להבטחת כל החיובים שיושתו, אם יושתו, על המשיבה, במסגרת ההליכים בערעור .

18.

על יסוד כל האמור לעיל– הבקשה נדחית , בכפוף לאמור בפיסקה 17 שלעיל. הסעד הארעי שעליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 18.9.2015, מבוטל בזאת. המבקש ישלם למשיבה את יתרת חובו כלפיה, על-פי הסדר התשלומים , בשינויים המחויבים מהסעד הארעי ומביטולו כאן – בתום 20 ימים ממועד החלטתי זו, ובלבד שהמשיבה תפקיד בתוך 10 ימים מעת החלטתי זו במזכירות בית המשפט כתב ערבות-אישית מטעם מנהלה גלילי , כאמור בפיסקה 17 שלעיל. היה ולא תעשה כן – תפקיד המשיבה את כל הכספים ששולמו וישולמו לה, על פי הסדר התשלומים , בקופת בית המשפט – עד להכרעה בערעור.

19.

בשולי הדברים אעיר כי רצוי שהצדדים ישקלו שוב הסדר ביניהם משום דרכי שלום, כפי שהציע להם בשעתו גם חברי, השופט י' עמית .

20.

בשים לב לנסיבות המכלול – בשלב זה לא ייעשה צו להוצאות בבקשה שלפני.