רע"א 25952-02-25 רע"א 25952-02-25

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) מיום 4.2.2025 בת"א 36528-12-24, בגדרה שונה סיווג התביעה שהגישה המבקשת, לצורך תשלום אגרה, מתביעה לסעד הצהרתי לתביעה לסעד כספי.

1.המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבה, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת זכאית לפיצויי השבה וזכות יזום, בהתאם להוראותיו של הסכם חכירה שנחתם בין הצדדים (להלן: ההסכם) ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל – זאת בעקבות שינוי ייעוד המקרקעין מושא הסכם. כן התבקש להצהיר כי החלטת המשיבה על ביטול ההסכם, אינה מאיינת את זכות המבקשת לפיצויי השבה. בסעיף 16 לכתב התביעה ציינה המבקשת, על יסוד חוות דעת שמאית שצירפה, כי "בהתאם לאמור לעיל [המבקשת] זכאית לפיצוי השבה כספיים בגובה של 20,864,844 ₪ [...] כולל מע"מ".

2.המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ומעשה בית דין, ולחלופין עתרה לשינוי סיווג התביעה, לצורך תשלום האגרה, מתביעה לסעד הצהרתי לתביעה לסכום קצוב. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מושא הבקשה שלפניי, דחה את הבקשה לסילוקה של התביעה על הסף. אשר לסיווג התביעה, נתקבלה טענת המשיבה כי יש לסווגה כתביעה לסעד כספי, תוך שנקבע כי המבקשת לא הצביעה על אינטרס לגיטימי המצדיק הגשתה כתביעה לסעד הצהרתי חלף תביעה לסעד כספי. בהקשר זה נקבע, כי אם תתקבל התביעה ויינתן הסעד ההצהרתי המבוקש, יהיה על המבקשת להגיש תביעה נוספת לפיצויים "דבר אשר יגרום להליכים מיותרים ויגרום נזק לאינטרס הציבורי". לנוכח האמור, שונה סיווג התביעה לתביעה לסכום קצוב של 20,864,844 ₪, ונקצב מועד לתשלום האגרה המתחייבת מכך.

3.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת טוענת, בתמצית, כי לאחר קבלת הסעד ההצהרתי המבוקש, לא יתעורר צורך בהגשת תביעה כספית נוספת "כי המשיבה כבר תערוך את חישוב הפיצוי..."; כי החלטת בית המשפט המחוזי מאיינת את חירותה של המבקשת "להיות אדון לתביעתה"; וכי ההחלטה יוצרת מחסום דיוני למימוש זכאותה לפיצויי השבה בשל "שיקול כלכלי", באופן ההופך את בית המשפט "לבית משפט לעשירים". עוד נטען, כי חיוב המבקשת בתשלום אגרה נוגד את הוראת סעיף 20(32) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות או התקנות), בהיות התביעה תביעה לפיצויים הפטורה מאגרה.

4.לאחר עיון, דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

5.על פי תקנות האגרות, פתיחה בהליך משפטי מחייבת תשלום אגרה על-ידי מגיש ההליך, אלא אם ההליך פטור מאגרה. לאופן סיווג התביעה, כתביעה לסעד הצהרתי או כתביעה כספית, השלכות של ממש על גובה האגרה. כך, תביעה "לסכום כסף קצוב" שאינו עולה על 27,889,581 ₪, המוגשת לבית המשפט המחוזי, מחייבת תשלום אגרה בשיעור של 2.5% מן הסכום הנתבע, ובענייננו סך של 521,621 ₪, שאת מחציתו יש לשלם בעת הבאת ההליך (פרט 8 לתוספת לתקנות, ותקנה 6); בעוד שתביעה לסעד הצהרתי המוגשת לבית המשפט המחוזי, מחייבת תשלום אגרה בסכום קבוע העומד כיום על סך 1,330 ₪ (תקנה 3(1) ופרט 10 לתוספת לתקנות).

6.ככלל, מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעת בית המשפט, ואין בתי המשפט נוטים לדון בתביעות לסעד הצהרתי כאשר יש בידי התובע היכולת לתבוע סעד מהותי-אופרטיבי, כגון סעד כספי. לפיכך, על מגיש ההליך להצביע על אינטרס לגיטימי שההכרעה בסכסוך תיעשה בדרך של מתן סעד הצהרתי, ולהראות כי הגשת תובענה לסעד מהותי קונקרטי – אינה אפשרית או אינה יעילה. זאת, בעיקרו של דבר, על מנת למנוע כפל התדיינות בעילה שניתן למצותה בהליך אחד. לפיכך, "מקום שבו מתברר מן הנסיבות שהוצגו כי ההליך אשר במסגרתו נתבקש הסעד ההצהרתי אינו אלא 'פרק א' של ההתדיינות בין אותם הצדדים וכי אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש צפוי התובע להגיש הליך נוסף אשר במסגרתו יתבע את מלוא סעדיו מידי הנתבע, אין לראות את התובע בדרך כלל כמי שיש לו אינטרס לגיטימי כזה" (ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'ורני, פסקה 6 (10.9.2007). וראו גם, מבין רבים: רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל – יזמות והשקעות בע"מ, פסקה 30 (6.4.2021); רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.12.2015); ע"א 5400/18 מיר נ' מירון, פסקה 6 (28.1.2019)). מאליו מובן, כי גם הרצון לחסוך בהוצאות תשלום האגרה אינו אינטרס לגיטימי לעניין זה (רע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ, פ"ד מו(3) 414, 417 (1992); רע"א 8835/21 טייר נ' חדד, פסקה 11 (2.5.2022)).

7.בענייננו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הצביעה על כל אינטרס לגיטימי המצדיק בירור תביעתה כתביעה לסעד הצהרתי. המבקשת מעוניינת, למעשה, בקבלת פיצויים כספיים מהמשיבה ששיעורם ננקב במפורש בכתב התביעה, ואף צורפה לתביעתה חוות דעת שמאית לצורך כימותם. ממילא לא הובהר על מה נסמכת טענתה כי ככל שתזכה בסעד ההצהרתי המבוקש, יהיה בכך כדי להביא לסיום המחלוקת מבלי שתידרש להגשת תביעה כספית נוספת. גם טענתה לפני בית המשפט המחוזי כי היא "אדון לתביעתה", באופן המתעלם מחובתה, כתובעת, להראות אינטרס לגיטימי לבירור תביעתה באופן שנתבקש, אינה יכולה לסייע לה. ולבסוף, יש לדחות גם את טענת המבקשת לפטור מתשלום אגרה מכוחה של תקנה 20(32) לתקנות – משאין עניינה של תקנה זו ב"תביעה לפיצוי" סתם, אלא בתביעה לפיצוי "בשל פעולת טרור או מעשה איבה" – ואין היא רלוונטית לענייננו.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית בקשת המבקשת "לארכת מועד לתשלום אגרה". משלא התבקשה תשובה, ולפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.