רע"א 2598/99 ימין ומרים כהן נ. שמשון ונחמה נח

בשנת 1986 הוסכם בין בעלי הדין כי המבקשים ימכרו לידי המשיבים את משק מס' 5 במושב שתולה תמורת תשלום של 35,000$ וכן תמורת תשלום יתרת חובות המוכרים למושב ולאגודת יחיעד. בשל מחלוקות שנתגלעו בין בעלי הדין ולאחר הליכים משפטיים שונים מומש ההסכם רק במחצית שנת 1991. או אז שילמו הקונים לידי האגודה סך של 57,500 ש"ח על מנת שזו תקבלם כחברים. טענת המבקשים לפני, כפי שנטענה גם לפני הערכאות הקודמות, היא שהמשיבים - הם הרוכשים - שילמו לידי האגודה סכום נמוך מסכום החוב שרבץ לחובתם של המוכרים במועד חתימת ההסכם, שהמוכרים עשו להקטנתו באמצעות התוצר המשקי שהפיקו עד למועד עזיבתם את המשק; בכך - כך הטענה - התעשרו המשיבים על חשבון המוכרים.

בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת ההשבה של המבקשים בהתבסס על חוות דעת רואה חשבון שהוגשה בהליך בוררות שהתקיים בין בעלי הדין עוד קודם לכן והוגשה כראיה לפני בית המשפט. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעורם של המשיבים ודחה למעשה את תביעת ההשבה בקובעו כי לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת האמורה שכן לא נערכה במסגרתה הפרדה בין חובות משקיים לחובות פרטיים של המבקשים לאגודה. מכאן הבקשה לרשות לערער.

דין הבקשה להידחות. בקשה לרשות לערער בגלגול שלישי לא נועדה לבירור חוזר של העובדות כפי שנקבעו בהליכים שקדמו לה, והכלל הוא כי הרשות לערער ניתנת במשורה באותם המקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. בקשת המבקשים לפני מתיחסת כל כולה לנסיבות הפרטניות של המקרה ואינה נכנסת לגדר אותם המקרים המעלים שאלה של חשיבות כללית, בהם תינתן הרשות לערער; בתגובתם להחלטתי מיום 19.4.00 לא שכנעוני המבקשים שעניינם מצדיק בחינה חוזרת של הענין בערכאה נוספת.

הבקשה נדחית.