רע"א 2615/97 ד.רוטשטיין חברה לבניה ונכסים בע"מ נ. החברה הכלכלית לראשון לצ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' גרוס, י' בן-שלמה ומ' רובינשטיין), שקיבל את ערעורה של המשיבה והפך את פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת מ' שריר).

1.המבקשת התקשרה עם המשיבה בהסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתית במתחם בו בנתה המבקשת דירות מגורים. על-פי הסכם זה היתה המשיבה אמורה לקבל מן המבקשת תמורה שתחושב לפי מכפלת מספר המטרים הרבועים שהותר למבקשת לבנות בסכום מוסכם. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר פרשנות המושג "הבניה לרישוי ברוטו", כמשמעו בסעיף 9 (א) (2) לחוזה שנחתם ביניהם, לפיו:

"על אף האמור בפסקה (1) של ס"ק זה, אם יתברר עפ"י קביעה ואישור בכתב של מהנדס העיריה כי היקף הבניה לרישוי ברוטו באתר על ידי היזם עולה על מס' המ"ר הנזכר בס' 3 (ב) (1) לעיל, ישלם היזם לחברה את סכום ההפרש, דהיינו את הסכום השווה למכפלת מספר המטרים המרובעים בניה לרישוי ברוטו הכלול בפער האמור, בסך _____ ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה כהגדרתם לעיל".

2.בית משפט השלום קיבל את טענת המבקשת, לפיה יש לפרש את המונח "ברוטו" לפי הקריטריונים המקובלים לעניין זה במשרד הבינוי והשיכון, ודחה את טענת המשיבה, לפיה פרשנות המונח היא לפי מובנו בתכנית בניין הערים ("התב"ע"). בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע, כי את המונח "ברוטו" יש לפרש לפי קריאת הדברים כפשוטם, כמתייחס "לבנייה למעשה בפועל, על פי מושגים מקובלים בעולם הבניה אצלנו". לענין זה ציין בית המשפט, כי "בגדר הידיעה השיפוטית הוא כי בניה נטו היא הבניה של שטח פנים הדירה בלי הקירות ותוספות חיצוניות, בו בזמן שבניה "ברוטו" כוללת את כל השטח המבונה הלכה למעשה. קרי, לרבות קירות ובניה חיצונית".

3.המבקשת מבקשת לערער על פסק דין זה. לטענתה, התעלם בית המשפט מן המחלוקת האמיתית שבין הצדדים, כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. עוד טוענת המבקשת, כי הגדרת "בניה נטו" ו"בניה ברוטו" היא הגדרה מקצועית שאינה מצוייה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. המבקשת ערה להלכה שיצאה מלפני בית משפט זה באשר למתן רשות ערעור שני, אך לטענתה ראוי עניינה לבירור נוסף, לאור המחלוקת בין הערכאות, לאור חשיבות פרשנות המונח "בניה ברוטו", ולאור חשיבות השאלה שמעוררת המבקש באשר להיקף הידיעה השיפוטית.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי, שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כל כולה מתמקדת באופן בו פירשו הערכאות התחתונות סעיף מסוים בהסכם ספציפי. העובדה שערכאות אלו נחלקו ביניהן בשאלה פרשנית זו אינה מצדיקה, כשלעצמה, קיום ערעור שני בבית משפט זה. השאלות הפרשניות שמעוררת המבקשת קשורות בטבורן לעניין הספציפי ואינן חורגות מגדרה של המחלוקת בין הצדדים.

הבקשה נדחית.