רע"א 2616/21 יהושע לוי נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.3.2021 (רע"א 37599-02-21, השופטת ס' רסלר-זכאי ), ובצידה בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה זו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 6.9.2020 (ת"א 26274-08-19, השופטת כ' האפט ).

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

ברקעה של הבקשה שבפני עומדת תביעה לפינוי וסילוק יד שהגישה רשות הפיתוח, באמצעות חברת "עמידר" – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר ) נגד המבקש ביום 13.8.2019. בתביעה נטען כי המבקש פלש לדירה בבעלותה של עמידר בתל אביב (להלן: הדירה ).

3.

לפי האישורים בתיק בית המשפט כתב התביעה נמסר למבקש במתכונת של הדבקה על דלתו ביום 8.9.2019, וזאת לאחר שלושה ביקורים בדירה בימים 1.9.2019, 5.9.2019 ו-8.9.2019. עם זאת, המבקש לא הגיש כתב הגנה. בהתאם לכך, ביום 14.11.2019 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המורה על פינויו של המבקש מהדירה (ת"א 26274-08-19, השופטת האפט ) (להלן: פסק הדין ).

4.

ביום 31.12.2019 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובה טען כי לא קיבל את כתב התביעה, וכי נודע לו על מתן פסק הדין רק לאחר קבלת אזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו. כמו כן טען המבקש כי עמידר אינה רשומה כבעלת הדירה, וכי מכל מקום יש להכיר בו כדייר ממשיך של דיירת מוגנת קודמת שהתגוררה בה. ביום 6.9.2020 דחה בית משפט השלום את הבקשה וקבע כי עומדת לעמידר הזכות להגיש תביעת פינוי וכי מתצהיר השליח ואישור המסירה שצורפו לבקשה עולה שכתב התביעה נמסר למבקש כדין.

5.

ביום 8.11.2020 הגיש המבקש ערעור על דחיית בקשתו לביטול פסק הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע שלו.

6.

ביום 24.1.2021 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על עיכוב ביצוע של פסק הדין עד לסיום הליכי הערעור (ע"א 18987-11-20, השופטת ע' רביד ). בד בבד ניתנה החלטה המורה למבקש לנמק מדוע הגיש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. ביום 26.1.2021 הגישה עמידר תגובה לערעורו של המבקש שכללה בקשה לסילוק על הסף (מאחר שהמבקש לא נקט בהליך המתאים של הגשת בקשת רשות ערעור חלף הגשת ערעור).

7.

ביום 7.2.2021 הגיש המבקש תשובה לבקשת עמידר לסילוק הערעור על הסף ובה טען

כי היענות לה תחסום את דרכו לערכאות. המבקש הוסיף כי בית המשפט המחוזי מוסמך בהתאם לתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ) להתיר לו לתקן את כותרת הודעת הערעור ל"בקשת רשות ערעור". המבקש הצביע על כך שבמכלול הנסיבות, ובפרט כאשר מדובר בתיקון נקודתי של כתב הערעור בשלב מקדמי, אין בכך כדי לפגוע בציפייה של עמידר, שהייתה ערה לעובדה שהליכי ערעור נגד פסק דינו של בית משפט השלום תלויים ועומדים.

8.

ביום 8.2.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי הבהיר כי בהתאם להלכה הפסוקה, החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין היא "החלטה אחרת", ועל כן לא ניתן להגיש עליה ערעור ללא קבלת רשות לכך. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. באשר לטענה כי ניתן היה להתיר לו לתקן את כותרת הודעת הערעור שהגיש, קבע בית המשפט המחוזי כי תקנה 417 לתקנות הישנות אינה מתייחסת לסיווגה של הודעת הערעור, אלא לתיקון כתב הערעור עצמו. בית המשפט המחוזי ציין כי בהתאם לתקנה 410א לתקנות הישנות בית המשפט רשאי להחליט לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור, מקום שבו זו סווגה בטעות כבקשת רשות ערעור ולא כערעור בזכות. עם זאת, לא קיימת הוראה דומה במקרה הפוך, כאשר הוגש ערעור מקום בו הייתה אמורה להיות מוגשת בקשת רשות ערעור, ועל כן, בהתאם לפסיקה, במקרה כזה אין מנוס ממחיקת הערעור. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מצב זה אמנם עתיד להשתנות עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), ובכללן תקנה 149(4) המאפשרת לבית המשפט לדון בערעור כבבקשת רשות ערעור, אך תקנה זו אינה חלה על נסיבות המקרה דנן.

9.

ביום 17.2.2021 המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. זהו מקורו של ההליך שבפני.

10.

ביום 8.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופטת רסלר-זכאי ) בציינו כי הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תתאפשר רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" או בנסיבות שבהן סטייה מכללי הפרוצדורה דרושה לשם עשיית צדק. בית המשפט המחוזי קבע כי הגשת בקשת רשות הערעור כערעור מהווה "טעות שבדין" שאינה עולה כדי טעם מיוחד כאמור. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי נראה שסיכויי הערעור קלושים. בית המשפט המחוזי דחה אפוא את הבקשה וחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך של 2,500 שקלים.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע

11.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטה זו, ובצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, באשר למאזן הנוחות, כי בקשת רשות הערעור תתייתר אם לא יעוכבו הליכי הפינוי, וכי הדירה היא דירתו היחידה של המבקש שבה הוא מתגורר עשרות שנים. עוד מדגיש המבקש כי יש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת ההשלכות הקשות שיהיו לפינויו מדירתו, בין היתר בשל כך שהוא חולה ומוכר כבעל אחוזי נכות. אשר לסיכויי ההליך נטען, כי למבקש טענות הגנה ראויות המצדיקות את דחיית תביעת הפינוי שהוגשה נגדו.

12.

ביום 20.4.2021 הוריתי על עיכוב הליכי הפינוי של הדירה מושא הבקשה, עד להחלטה אחרת.

13.

בבקשת רשות הערעור שבפני נטען כי אופי ההחלטה העומדת ברקעו של ההליך דנן – פינוי המבקש מדירת מגוריו, לצד נסיבות מתן ההחלטה, בהיעדרו של המבקש ומבלי לקיים דיון בטענותיו – מצדיקות מתן רשות ערעור. כמו כן טוען המבקש כי הגם שהתקנות החדשות אינן חלות בעניינו יש מקום להתחשב באופן מהותי בהסדר הקבוע בהן, המכיר באפשרות של התייחסות להליך שהוגש כערעור כאל בקשת רשות ערעור.

14.

ביום 28.5.2021 הוגשה תגובתה של עמידר לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. באשר לבקשת רשות הערעור נטען כי יש לדחותה בשל שכך שאינה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לגישתה של עמידר, טעותו של המבקש עת הגיש ערעור בזכות כאשר היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור היא "טעות שבדין" של בא-כוחו, אשר אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הבקשה לרשות ערעור. עוד טוענת עמידר כי מתן רשות ערעור למבקש תפגע באינטרס ההסתמכות שלה וכי הסיכויים לקבלת בקשת רשות הערעור הם קלושים ביותר, בין היתר בשל כך שלטענתה המבקש נעדר זכויות בדירה. בכל הנוגע להחלת התקנות החדשות על המקרה טוענת עמידר כי מדובר בבקשה להחלה רטרואקטיבית של התקנות החדשות על המקרה דנן. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שמתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב ביצוע של פסק הדין, וכי נקבע לא אחת שאין מקום לעכב ביצוע של פסק דין לפינוי מדירת מגורים במקרה שבו סיכויי הערעור נמוכים מאוד, כבמקרה דנן, לשיטתה.

דיון והכרעה

15.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, החלטתי מכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בהתאמה, המבקש יכונה בהמשך הדברים המערער . לגוף הדברים, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לקבל את הערעור – להורות על ביטול ההחלטה מושא הערעור ומתן ארכה למבקש לצורך הגשתה של בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הדברים אמורים מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכוייה של בקשת רשות הערעור לגופה.

16.

הטעם המרכזי העומד ביסוד החלטתי הוא החשש שדחיית בקשתו של המערער למתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, מובילה לתוצאה קשה ובלתי-מידתית, שיש בה כדי לנעול את שערי בית המשפט בפניו, וכל זאת בהקשר הרגיש של זכויות בדירת מגורים יחידה (ראו: בש"א 2263/13 פלונית נ' שרון דגודגה , פסקה 9 (24.4.2013)). יש להדגיש, כי פסק הדין המורה על פינויו של המערער מדירתו ניתן בהיעדר הגנה וכך למעשה טענותיו טרם זכו לדיון מעמיק לגופם של דברים, ולא ניתנה לו ההזדמנות להציג ראיות לתמיכה בעמדתו לפיה הוא דייר ממשיך בדירה. עוד מצאתי להתחשב בהקשר זה במצבו הכלכלי והבריאותי של המערער ובנסיבותיו האישיות.

17.

כמו כן, יש לתת את הדעת לכך שעמידר ידעה כי המערער אינו משלים עם פסק הדין המורה על פינויו מהדירה כך שלא ניתן לומר שהסתמכה על עיקרון סופיות הדיון. היעתרות לבקשה במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון בבקשת רשות הערעור לגופה – לא תפגע אפוא באופן קשה בזכויותיה.

18.

עוד יש להוסיף כי נוכח הכלל החדש שנקבע בתקנה 149(4) לתקנות החדשות אשר מורה כי בית המשפט מוסמך לשנות כותרת של בקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות כערעור, אין מקום אף לחשוש מ"השלכות רוחב" של ההחלטה דנן.

19.

לא למותר לציין, כי אין בהחלטתי זו כדי לנקוט כל עמדה ביחס לסיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל.

20.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שניתנת למבקש ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי עד ליום 27.6.2021. ככל שתוגש בקשה כאמור בית המשפט המחוזי ידון בה לגופה.

21.

אני מורה כי הצו הארעי עליו הוריתי ביום 20.4.2021 יישאר על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ככל שתוגש, או עד לאחר חלוף המועד האחרון להגשתה במקרה שלא תוגש בקשה כאמור, לפי המוקדם.

22.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.