רע"א 263/03 מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ נ. ברום ים המלח בע"מ

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא ג' קלינג ).

המשיבות הגישו לבית המשפט מחוזי בתל אביב- יפו תביעה כנגד המבקשות. לאחר שהוגשו עדויות המשיבות, העניק בית המשפט המחוזי ארכה למבקשות להגיש את עדויותיהן הכתובות, ובאותה החלטה נקבע "לא תותרנה הגשת עדויות משלימות אלא רק עדויות הפרכה המסווגות ככאלה על ידי הפסיקה" (בשל השביתה במגזר הציבורי ניתנה החלטה זו על ידי כבוד השופטת ד' פלפל, ולא על ידי סגן הנשיא ג' קלינג שדן בתיק). לאחר שהוגשו עדויות המבקשות, ביקשו המשיבות להגיש עדויות הפרכה ולשם כך ביקשו הן ארכה. בית המשפט קמא , שלא שמע פירוט של הראיות אותן מבקשות המשיבות להציג, נענה לבקשה בקובעו: "בנסיבות העניין כאשר עדיין לא נקבעו מועדים לשמיעת הראיות, וכאשר התיק יישמע בלאו הכי על ידי שופט אחר, ועל פי הידוע לי לא יקבע לו מועד קרוב, נראה לי לא תיגרם תקלה אם יותר למבקשות [כאן- המשיבות] להגיש עד 31.1.03 את אשר הן מבקשות להגיש " (ההדגשה שלי, א' ר'). כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקשות, רואות בהחלטה זו של בית המשפט קמא החלטה להתיר את הצגת כל הראיות אותן יבקשו המשיבות להגיש, מבלי שבית המשפט ייבחן האם אכן יש לראות בהן עדויות הפרכה. בשל שההחלטה ניתנה מבלי שהמשיבות יפרטו מה הן הראיות שבכוונתן להגיש ומדוע יש להחשיבן לראיות הפרכה, לשיטת המבקשות קיבל בית המשפט קמא

את החלטתו בהעדר כל תשתית עובדתית. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי מאז מתן ההחלטה נשוא בקשה זו, פרטו המשיבות בבקשת ארכה נוספת שהגישו לבית המשפט קמא את הראיות שבכוונתן להביא כראיות הפרכה, והללו אינן עומדות בתנאים שנקבעו בפסיקה לראיות מפריכות.

בתשובתן, טוענות המשיבות כי הבקשה שבפניי הוגשה טרם זמנה. לשיטתן, החלטת בית המשפט קמא כלל לא עסקה בהתרת הצגתן של הראיות, כי אם במתן הדחייה שהתבקשה על ידן. אי לכך, הראיות אותן הן מבקשות להציג טרם נבחנו על ידי בית המשפט קמא , שכערכאה הדיונית , הינו הפורום המתאים לבחינתן.

בתגובה לתשובת המשיבות שהגישו המבקשות טוענות הן כי אף שבהחלטת בית המשפט קמא אין התייחסות לטענות הנוגעות לאופיין של הראיות שיוגשו, טענות אלה הושמעו בפני בית המשפט. טענה זו סומכות המבקשות על פרוטוקול הדיון. משום כך אין ספק, כך לפי המבקשות, כי החלטת בית המשפט קמא

עוסקת בנושא הצגת הראיות, וזאת, כאמור, מבלי כל דיון לגופן של הטענות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו, החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אכן, החלטת בית המשפט קמא , נשוא הבקשה, ניתנת לשני פירושים. זאת בשל הדיבור "..את אשר מבקשות הן להגיש". לדעתי, הפירוש הנכון של ההחלטה הוא זה אותו הציעו המשיבות. דהיינו - כל שהחליט בית המשפט הוא להעניק למשיבות ארכה להגשת העדויות המפריכות. זאת, מבלי לקבוע דבר בכל הנוגע לקבילותן של ראיות אלה. פרוש זה מתיישב עם לשון ההחלטה, והוא מתבקש הואיל ולא יעלה על הדעת שבית המשפט יאשר באופן גורף קבלתן של ראיות הפרכה מבלי שידוע לו מה הן הראיות שהצגתן מתבקשת.

לפני שיותר למשיבות להציג את ראיות ההפרכה אותן הן מבקשות להציג, יהיה צורך להשתכנע שאכן מן הדין להתיר את הצגתן. בחינה שכזו טרם נעשתה בערכאה הדיונית , ועל כן אין בכוונתי לדון בטענות הנוגעות לגופן של העדויות. הפורום הנאות לדיון בטענות אלה הוא בית המשפט המחוזי שיתבקש להתיר את הצגתן של הראיות, משאלה יפורטו בפניו. רק לאחר שבית המשפט קמא יקבל החלטה לעניין הראיות עצמן, ניתן יהיה להשיג על ההחלטה ככל שהיא מתייחסת לעדויות ספציפיות.

אשר על כן, בנתון לכך שבית המשפט המחוזי יבחן את כשרותן של הראיות כראיות הפרכה בטרם יענה לבקשה להתיר הצגתן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.