רע"א 264/04 ג'מילה סעדי נ. "עלית" חב' לביטוח בע"מ

1.בפני בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון ולחידוש ההליך. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים, ותבעה בגינה את המשיבות. ההליך התנהל במספר ערכאות, ולבסוף הגיע, ביום 11.1.04 לבית משפט זה, בצורה של בקשת רשות ערעור. במסגרת ההליך ובמעמד פתיחתו הוגשה בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון. ביום 20.4.05 קיבלה המבקשת פטור מתשלום אגרה, אך חויבה בהפקדת עירבון שיקבע. העירבון נקבע ביום 26.4.04 על סך של 20,000 ₪ שיופקדו תוך 15 יום. משלא הופקד העירבון הוצאה ביום 19.4.05 התראה למשרדו של בא כוח המבקשת, מר ח'יר, לפיה התיק נקבע למחיקה. להתראה זו, אשר מאישור מסירה בתיק עולה כי הגיעה ליעדה, לא נתקבלה כל תגובה, ואכן התיק נדחה ביום 2.6.04 בשל אי הפקדה.

2.בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר העירבון, אשר הוגשה ביום 9.6.05 לא נדונה, לפי החלטה מיום 14.6.04, וזאת בשל דחית ההליך. המבקשת לא אמרה נואש, וביום 20.3.05 הגישה בקשה לפתיחת ההליך בעניינה של המבקשת, וכן בקשה לפטור מעירבון. אף בקשה זו לא נידונה. בהחלטה מיום 4.4.05 קבעתי כי לאור החלטת הרשמת מאק- קלמנוביץ' מיום 14.6.04, לא אוכל לדון בבקשה. הותרתי פתוחה בפני המבקשת את האפשרות להגיש בקשה מנומקת להארכת המועד יחד עם תצהיר המסביר את האיחור בבקשה. בקשה כאמור הוגשה ביום 13.4.05, והמשיבים הגיבו לבקשה זו ביום 10.5.05.

3.תמצית טענותיה של המבקשת היא שבשל טעות אנוש היא לא העבירה את ההודעה לעניין דחיית ההליך לבא כוחה, הואיל וסברה כי הבקשה הומצאה אף לו. במקביל טוענת היא כי בשל אי תשלום שכר טרחה, עוכב הטיפול בתיק על ידי בא כוחה ונתחדש רק כעת, לאחר שהסדירה את תשלום שכר הטרחה. המבקשת מסבירה את הדברים, בין היתר, במצב בריאותי וכלכלי רעוע, אשר בשלם לא יכולה הייתה להגיע לבא כוחה ולהסדיר את ענייניה הכספיים.

4.המשיבים טוענים כי מדובר בנסיון נוסף לשוב ולהעלות נימוקים שכבר הועלו בפני מגוון ערכאות, וזאת לאחר תקופה ארוכה של חוסר מעש. עוד טוענים הם כי המבקשת לא העלתה כל טעם מיוחד שיצדיק להיענות לבקשתה ולשוב ולהחיות את ההליך. לבסוף טוענים הם כי הטעות הנטענת אינה סבירה, שכן לא ברור מדוע לא בדק בא הכוח בעצמו את מצבה של הבקשה. אין זאת אלא שמדובר בסכסוך שכר טרחה פשוט. נוסף על כך, עולה מן הבקשה בבירור כי המבקשת בוחרת בעצמה באלו עלויות לשאת, עת שהיא עושה מאמצים לגיוס שכר טרחתו של בא כוחה, ומנגד מבקשת שלא להפקיד עירבון לצורך נשיאה בהוצאות המשיבים. לבסוף, למשיבה אינטרס ברור בסופיות ההליכים, אשר אין לפגוע בו.

5.מבחינת התיק וטענות הצדדים עולה כי דין הבקשה להידחות. ראשית , אישור מסירה בתיק מלמד כי ההודעה על דחיה צפויה של הומצאה לבא כוח המבקשת, וההמצאה אף אושרה טלפונית. לפיכך נראה כי הטענה בדבר טעות אינה מדויקת. אין זאת אלא שההודעה האמורה לא טופלה, בשל עניין שכר הטרחה. בנוסף , גם אילו הייתה מתקבלת טענת הטעות, אזי עבור זמן רב כל כך שומט את הקרקע תחת הטענה, שכן לא סביר שבמשך זמן רב כל כך לא בדק בא הכוח או אף המבקשת עצמה את מצב ההליך, וזאת בין אם הטעות נוגעת לתקופה שעד לבקשה לעיון נוסף, ובין אם היא נוגעת לתקופה שעד לבקשה לפתיחת ההליך. מכל מקום, פער הזמנים בין שתי הבקשות הנזכרות אינו מוסבר כדבעי, ונראה בלתי סביר. לפיכך, נראה כי המבקשת, למרות הצער על מצבה הקשה, אינה מציגה טעם ממשי כלשהו להצדקת הארכת מועד, קל וחומר לא טעם שיצדיק הארכה משמעותית שכזו, בייחוד שעה שההליך עצמו נדחה כבר. במאזן האינטרסים בין הצדדים, חלוף זמן רב כל כך מטה את הכף בלא ספק לטובת הסתמכות המשיבים ולעניינם בסופיות ההליך.

6.התוצאה היא, כי דין הבקשה להדחות. בשים לב למצבה הנטען של המבקשת, לא ראיתי לעשות צו להוצאות בהליך זה.