רע"א 264/20 שמעון כהן נ. אגודה שיתופית מושב שדות מיכה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רובין ) מיום 6.1.2020 בת"א 16492-12-19 במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני.

1.

משיבה 1 (להלן: האגודה ) מחזיקה באתר להטמנת פסולת ביתית (להלן: המטמנה ). ביום 4.4.2004 נחתם הסכם בין האגודה לבין איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה (להלן: האיגוד ), לפיו האיגוד יפעיל את המטמנה תמורת תשלום. ביום 25.8.2011 נחתם נספח להסכם אשר שינה חלק מתנאיו.

2.

לימים סברה האגודה כי האיגוד הפר את ההסכמים האמורים והגישה נגדו תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 37953-06-18). במקביל הגישה האגודה שטר חוב שנמסר לה על ידי האיגוד לשם הבטחת חיוביו לביצוע בלשכת הוצאה לפועל. האיגוד הגיש התנגדות לביצוע השטר, והתובענה הועברה לדיון לפני בית משפט השלום בפתח תקווה. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ובהמשך למשא ומתן שניהלו משיב 2, יו"ר האגודה, ובא-כוחה, בשם האגודה גיבשו הצדדים הסכם פשרה, לפיו האיגוד ישלם לאגודה סכום של 13,750,000 ש"ח, ובתמורה תידחה התביעה בבית המשפט המחוזי וייסגר תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד האיגוד (להלן: הסכם הפשרה ).

3.

המבקשים, ששניים מהם הם חברי ועד האגודה והשלישי חבר ועדת הביקורת שלה, טוענים בהליך העיקרי שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים כי יש לבטל את הסכם הפשרה, בשל כך שמשיב 2 מצוי בניגוד עניינים בשל קשרים עסקיים בינו לבין האיגוד ובשל פגמים שנפלו בהליך אישור הסכם הפשרה באסיפה הכללית של האגודה. הסעד שהתבקש על ידי המבקשים בתביעה הוא סעד הצהרתי לפיו החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 27.11.2019, במסגרתה אושרה החתימה על הסכם הפשרה – בטלה. לצד התביעה העיקרית הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו זמני נגד האגודה במסגרתו ביקשו לבטל את ההחלטה על אישור הסכם הפשרה ועיכוב הליכי הסדר הפשרה. לאחר הגשת ההליך העיקרי והבקשה ליתן צו זמני, התברר כי הסכם הפשרה כבר נחתם על ידי האגודה, ולפי טענת האגודה, אשר לא נסתרה, נחתם גם על ידי האיגוד.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי במצב דברים זה בו הסכם הפשרה כבר נחתם על ידי שני הצדדים, מבחינה חוזית הושלמה כריתתו והוא נכנס לתוקף. על כן, הבקשה למתן צו זמני מכוונת ברובה כלפי מעשה עשוי. כמו כן, בית המשפט קבע כי המבקשים לא העלו נימוק משכנע בדבר הנזק שייגרם להם או לאגודה אם יוגש ההסכם החתום לאישור בית המשפט. לצד זאת, בית המשפט סבר כי יש ממש בטענה לפיה אם תקבל האגודה את התמורה המוסכמת על פי הסכם הפשרה מהאיגוד ותוכל להשתמש בה ללא הגבלה, קיים חשש שככל שבסופו של יום תתקבל תביעתם העיקרית של המבקשים ויבוטל הסכם הפשרה, יהיה קושי בביצוע השבת הסכום הכספי. על כן, מצא בית המשפט לנכון ליתן צו זמני המורה לאגודה שלא לעשות כל שימוש בכספים שיתקבלו מהאיגוד לפי הסכם הפשרה.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי. בתמצית, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הסכם הפשרה אינו צפוי להשפיע על זכויותיה של האגודה במטמנה. מכיוון שהסכם הפשרה מבטל את ההסכמים הקודמים בין האגודה לבין האיגוד, המעגנים בתוכם את זכויותיה של האגודה, הן במקרקעין והן בכספים המגיעים לה, יישומו של ההסכם יבטל את זכויותיה של האגודה במקרקעין ויגרום לה לפגיעה ממונית. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בדבר סעדים זמניים תיעשה במשורה, ורק אם נראה כי דחיית הבקשה עשויה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להשפיע באופן מהותי על זכויותיהם (ראו למשל: רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות , פסקה 7 (25.11.2019)). בענייננו, בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הרלוונטיים לבקשה לסעד זמני, סיכויי ההליך העיקרי ומאזן הנוחות, ערך ביניהם איזון ראוי, ואף נעתר באופן חלקי לבקשה, בכל הנוגע לחלקו הכספי של הסכם הפשרה. לא מצאתי כי עלה בידי המבקשים להראות כי אכן ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מהסכם הפשרה, כטענתם, או כי ישנה כל עילה להתערב באיזון שערך בית המשפט.

7.

הבקשה נדחית אפוא אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. ממילא מתיירת הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.