רע"א 2652/13 אפריקה ישראל השקעות בע"מ נ. בנימין אסולין

הנשיא א' גרוניס:

1.

בהליך דנא הלינו המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שאישרה למשיב לנהל נגדם תובענה ייצוגית בעילות שונות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. ביום 13.4.2014 נתנו תוקף של פסק דין להסדר פשרה שגיבשו בעלי הדין (להלן – פסק הדין ). בקיצור נמרץ נציין, כי הקבוצה שלגביה התייחס הסדר הפשרה מנתה, על פי המבקשת 1, כ-190 משקיעים, אשר רכשו ומכרו אגרות חוב של המבקשת 1 במהלך תקופה מסוימת. סכום הפיצוי המלא (בלא הפרשי הצמדה וריבית) ביחס לכל חברי הקבוצה (ההפרש הכולל בין עלות הרכישה של אגרות החוב לבין שווי המכירה שלהם), הוערך על ידי המבקשת 1, ערב אישור הסדר הפשרה, בכ-3.6 מיליון ש"ח. עם זאת, הסכמתה של המבקשת 1 הייתה להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה 75% מן ההפרש האמור. על כן, הסכום המוערך והכולל של הפיצוי עמד על כ-2.7 מיליון ש"ח, הכל כמפורט בפסק הדין. יצוין, כי בהסדר הפשרה נקבע מנגנון של בדיקה ואישור, בדרך של הגשת תביעת חוב ובירורן על ידי הממונה על ביצוע ההסכם, רו"ח חן ברדיצ'ב.

2.

בפסק הדין פסקנו לבאי-כוח המשיב-התובע הייצוגי שכר טרחה בסך 350,000 ש"ח, לכל היותר . מתוך סכום זה, הורינו למבקשים לשלם לבא-כוח המשיב 275,000 ש"ח בחלוף 30 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד קבענו, כי על המבקשת 1 להגיש בתוך מספר חודשים דו"ח לעניין קצב מימוש הסדר הפשרה. כן קבענו, כי רק עם קבלת הדו"ח נחליט מתי תועבר יתרת שכר הטרחה (כולה או חלקה) לבאי הכוח המייצגים.

3.

ביום 15.7.2014 הגישה המבקשת 1 דו"ח עדכון בדבר מימוש הסדר הפשרה. בדו"ח הוצגו נתונים חלקיים בלבד, שכן טרם חלף המועד האחרון להגשת תביעות חוב על ידי חברי הקבוצה. דו"ח מעודכן וסופי הוגש ביום 30.10.2014. בדו"ח זה ציינה המבקשת 1, כי בסך הכל הוגשו 171 תביעות, כאשר מתוכן אושרו על ידי הממונה 74 תביעות, בסכום כולל של כ-610 אלף ש"ח. לאור נתונים אלה, ובהתחשב בתגובתו של המשיב לדו"ח (שהוגשה ביום 11.12.2014), נתקיימה ישיבת תזכורת לפני הנשיא ביום 23.12.2014. במהלך הדיון, ובעקבות הערות שונות שהועלו, מסר בא כוחם של המבקשים כי מוסכם על שולחיו ששיעור הפיצוי יוגדל מ-75% מן ההפרש בין סכום הרכישה לסכום המכירה ל- 100% מההפרש האמור, וכי בעלי הדין יגישו מסמך מתקן תוך שבעה ימים (ראו החלטת הנשיא מיום 23.12.2014). ואכן, ביום 30.12.2014 הגישו בעלי הדין הודעה בה נאמר כי חברי הקבוצה שהוכרו על ידי רו"ח ברדיצ'ב כזכאים לפיצוי, יהיו זכאים לפיצוי נוסף, באופן שיעמיד את שיעור הפיצוי הכולל שישולם להם על 100% מן ההפרש האמור, וכי יתרת הסכום תועבר לזכאים בתוך 60 ימים מעת שיינתן תוקף של החלטה להודעת בעלי הדין. יודגש, כי בהודעה הנ"ל מיום 30.12.2014 חזרו באי כוח המשיבים וביקשו שנורה למבקשים להעביר להם את כל יתרת שכר הטרחה שטרם שולמה (בסך 75,000 ש"ח).

4.

אין ספק שבמקרה הנוכחי קיים פער לא מבוטל בין סכום הפיצוי הכולל שהוערך על ידי המבקשת 1 ערב אישור הסדר הפשרה (2.7 מיליון ש"ח) לבין הסכום שחולק בפועל (כ- 610,000 ש"ח). עם זאת, מן ההסברים שניתנו על ידי באי כוח המבקשים במהלך הדיון שהתקיים לפני הנשיא, מתברר כי הסיבה המרכזית לפער זה הינה טעות שנפלה אצל המבקשת 1 ביחס לגודל הקבוצה. בעוד שערב אישור ההסדר סברה המבקשת 1 כי הקבוצה, כפי שזו הוגדרה בהחלטת האישור, מונה כ-190 משקיעים, הרי שלאחר ביצוע ההסדר, ובדיקת תביעות החוב על ידי הממונה, התברר כי הקבוצה מונה מספר נמוך יותר של חברים. לדברי באי-כוח המבקשת 1, אם התובענה הייצוגית הייתה ממשיכה להתברר בבית המשפט המחוזי, ומסתיימת בפסק דין המקבל את כל טענותיהם של חברי הקבוצה, הרי שאף אז היה עומד הפיצוי הכולל על סכום נמוך משמעותית מזה שהוערך ערב אישור ההסדר. בהתחשב בהסברים האמורים, נראה לנו שניתן לסיים את ההתדיינות בהליך דנא תוך אימוץ ההסכמה להעמיד את שיעור הפיצוי הכולל על 100%. זאת, באופן שהסכום הכולל שיחולק בסופו של דבר יעמוד על כ-915,000 ש"ח. לאור הטעות שנפלה אצל המבקשת 1, טוב עשתה היא משהביעה נכונות להגדיל את שיעור הפיצוי, כאמור לעיל.

5.

לסיום עלינו להתייחס ליתרת שכר הטרחה לה זכאים באי-כוח המשיב. כאמור, נכון לעת הזו שולמו לעורכי הדין המייצגים את המשיב 275,000 ש"ח כשכר טרחה. על פי האמור בפסק הדין, עלינו לקבוע האם תועבר להם יתרת שכר הטרחה (75,000 ש"ח), בין אם כולה ובין אם חלקה. לאחר ששקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה כי באי כוח המשיב יהיו זכאים ליתרה של שכר טרחה בסך 25,000 ש"ח. הסיבה לכך שאנו מורים על העברת חלק מהיתרה (ולא כולה), נובעת מכך שהנתונים שהוצגו לנו ערב אישור ההסדר, ביחס לסכום הפיצוי הפוטנציאלי, היו שגויים. כפי שצוין, הנתון של פיצוי כולל בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח מבוסס היה על טעות של המבקשת 1 ביחס לגודל הקבוצה הרלוונטית. נדגיש, כי בדיון שהתקיים לפני הנשיא הסכימו באי-כוח המשיבים כי אכן נפלה טעות ביחס להערכת גודל הקבוצה. ברי, כי בעת שקבענו שהסכום הכולל של שכר הטרחה יעמוד על 350,000 ש"ח לכל היותר, הצבנו לנגד עינינו את סכום הפיצוי הפוטנציאלי בסך 2.7 מיליון ש"ח. זאת, משום שהשיטה המקובלת לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נקבע שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה (ראו, ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012)). משהתברר כי סכום הפיצוי הפוטנציאלי הינו נמוך משמעותית מזה שהוצג ערב אישור ההסדר (עקב הטעות שנפלה אצל המבקשת 1), באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להעביר את מלוא יתרת שכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים. ודוקו, החלטתנו שלא להעביר את מלוא יתרת שכר הטרחה אינה תוצר של פגם כלשהו שמצאנו באופן בו יוצגה הקבוצה. היא נובעת, כאמור, אך מהטעות הבסיסית שנפלה לעניין סכום הפיצוי הפוטנציאלי וגודל הקבוצה, בהתחשב בשיטת האחוזים ונוכח יתר הנסיבות שצוינו.

6.

סיכומו

של דבר: אנו נותנים בזאת תוקף של החלטה לסעיפים 5-1 להודעתם של בעלי הדין מיום 29.12.2014. נוכח האמור בפיסקה 5 לעיל, אנו מורים למבקשת 1 לשלם לבאי-כוח המשיב יתרה סופית של שכר טרחה שתעמוד על

25,000 ש"ח מעבר לסכום שכבר שולם. יתרת שכר הטרחה תשולם תוך 14 ימים מהיום. העתקים מהחלטה זו ומהודעת בעלי הדין מיום 29.12.2014 יישלחו ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.