רע"א 2661/03 יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ נ. דאטה פול בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) לפיה ניתן כנגד המבקשים צו מניעה זמני המונע מהם לקיים קשר עסקי כלשהו עם לקוחות וספקים המפורטים ברשימה שהגישה המשיבה.

המשיבה עוסקת ביבוא ושיווק ציוד מתכלה למחשבים ומדפסות. המבקש 2 הועסק על ידי המשיבה כסוכן מכירות, והמבקש 3 סיפק למשיבה שירותי מכירה באמצעות המבקשת 4 שבבעלותו. בשנת 2002 סיימו המבקשים 2 ו-3 את התקשרותם עם המשיבה, ובאותו זמן היו שותפים להקמתה של חברה חדשה, המבקשת 1, שתחום עיסוקה זהה לזה של המשיבה.

בתביעה העיקרית שהגישה תבעה המשיבה שיינתנו צווי מניעה לתקופה של שנה לפחות, אשר יאסרו על המבקשים לקיים קשר עסקי כלשהו עם ספקים ולקוחות קבועים שלה, יאסרו על המבקשת 1 לשכור את שירותי המבקשים 2 עד 4 בכל עניין בו הם מחזיקים בסודותיה של המשיבה וכן לאסור על המבקשת 1 לנהל קשר עסקי כלשהו עם המבקשים האחרים בתחום הייצור והשיווק של ציוד היקפי לסביבת מחשב. במקביל, ביקשה המשיבה שינתנו צווים שכאלה כצווי ביניים.

בית המשפט קמא נענה חלקית לבקשה, ועשה צו מניעה זמני לתקופה של שישה חודשים האוסר על המבקשים, ביחד ולחוד, לקיים קשר עסקי כלשהו עם לקוחות המשיבה כמפורט ברשימה שהגישה, למעט גופים ציבוריים הכלולים ברשימה והרוכשים ציוד בדרך של מכרז, וכן עם ספקים המפורטים ברשימה, למעט סוכנים בלעדיים של מוצרים המיוצרים בחוץ לארץ. בית המשפט קמא מצא כי המבקשים 2 ו-3 חייבים לשמור על סודיות המידע אליו נחשפו במהלך עבודתם עבור המשיבה הן מכוח התחייבותם לשמירת סודיות ולהימנעות מתחרות למשך שנתיים והן מכוח הדין המגן על סודות מסחר. בית המשפט מצא כי למרות שניתן לאתר את לקוחות וספקי המשיבה בקלות, הרי שהפירוט בדבר טבעו של כל לקוח או ספק כזה, מהווה מידע סודי. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי המשיבה עמדה בנטל להראות כי לכאורה הפרו המבקשים את חיוביהם כלפיה. לאחר שמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, העניק הוא כאמור את צו המניעה. כנגד החלטתו זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא תחם את הצו שיצא מלפניו על פי עקרונות של מידתיות וסבירות כנדרש לפי ההלכה. המבקשים סבורים כי צו המניעה שניתן הוא גורף, ואוסר התקשרות עם רשימה של מאות לקוחות וספקים, בלא שבית המשפט בחן קיומה של זיקה בין המשיבה לבין כל אחד מהלקוחות והספקים המנויים ברשימה שערכה. המבקשים מוסיפים כי הצו גם רחב מדי כיוון שאין הוא מבחין בין קשרים עסקיים שהם נשוא הסוד המסחרי לבין קשרים עסקיים אחרים.

המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו. לשיטתה, הגם ששמותיהם של לקוחותיה לכשעצמם אינם חומר חסוי, הרי שבזכות הידע הצבור וההיכרות המעמיקה עם הדרישות והצרכים של כל לקוח ולקוח, רשימת הלקוחות שלה היא סוד מסחרי. באשר לספקים, הציוד והמוצרים הספציפיים הנרכשים מכל ספק, אמינותם ואיכותם, מהווים סוד מסחרי. המשיבה טוענת כי הוכיחה כי כל עסקיה של המבקשת 1 נעשים עם לקוחותיה שלה, ולשיטתה את הצלחתה העסקית של המבקשת 1, הצלחה שהושגה תוך זמן כה קצר, יש לייחס לניצול של סודותיה שלה. לשיטת המשיבה הצו שניתן הוא מידתי, בשל שמונע הוא עסקות רק עם רשימה מוגבלת של עסקים, לגביה נטען בתצהיר כי היא רלוונטית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה ליתן סעד זמני, לבחון את התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה של הערכאה הדיונית. במקרה שבפניי, המבקשים לא הצליחו להצביע על עילה שתצדיק התערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בדבר התקיימות ראיות לכאורה לקיומו של סוד מסחרי ולהפרתו של אותו הסוד על ידי המבקשים. אל ממצאיו אלה הגיע בית המשפט קמא לאחר שבחן את חומר הראיות שהוצג בפניו, ולכן אין לומר כי הצו שניתן גורף מדי או לא מוצדק.

יחד עם זאת, מובן שאם הדיון בתביעה העיקרית לא יסתיים עד שיפקע תוקפו של הצו, והמשיבה תשוב ותבקש סעד זמני, בית המשפט קמא ייבחן, בטרם יאריך את תקופת תחולת הצו, את ההצדקה למתן צו בהיקף כזה לאור הנסיבות החדשות שעשויות להיווצר עד אז.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח.