רע"א 2665/06 דרור יוסף נ. קצין התגמולים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת ה' גרסטל (אב"ד), השופט ע' פוגלמן, השופט א' שילה) מיום 24.1.06 בע"א 3335/04, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959 [נוסח משולב] (להלן החוק) שליד בית משפט השלום בתל אביב- יפו (השופטת ע' רביד, ד"ר ח' קכל, עו"ד ש' בריצמן; להלן הוועדה) מיום 26.4.04 ב- וע 1359/00.

2.המבקש, יליד 1947, לא התגייס לצה"ל בצעירותו, לאחר שנמצא בלתי כשיר לגיוס מבחינה נפשית. בשנת 1974 גויס המבקש, עבר טירונות וצורף ליחידת מילואים של חיל התותחנים. ביום 15.9.81, בעת שירות מילואים פעיל בבסיס צה"ל באילת, החליק המבקש ונפל במתחם המקלחות של הבסיס. כתוצאה מהפגיעה נחבל המבקש בראשו.

3.בגין הפגיעה האמורה הגיש המבקש תביעה למשיב. בהחלטה מיום 17.11.82 קבע המשיב, כי המבקש אינו סובל מנכות עקב שירותו הצבאי, ועל כן אין בידו לקבל את התביעה. מקץ שבע עשרה שנים, בחודש פברואר 1999, הגיש המבקש תביעה חדשה. בתביעה זו צוין, כי מאז הפגיעה בראשו סובל המבקש מכאבי ראש, סחרחורות וחוסר מנוחה. כן צוין, כי עקב הפגיעה סובל המבקש מבעיות נפשיות וממצוקה כלכלית. המבקש הופנה לבדיקה אצל מומחה מטעם המשיב. בסיכום האבחון נאמר, כי "... לאור העובדה שלנבדק ישנה היסטוריה מתועדת היטב של הפרעת אישיות ובעיות הסתגלות לפני גיוסו לצה"ל והעובדה שלאחר בקשתו לנכות ב- 1982, אין עדות לניסיון מצד הנבדק לקבל סעד נפשי ורפואי, קיים ספק רב אם יש קשר נסיבתי בין הפציעה ובין תפקודו אחריה ..." (הדגשה הוספה). נוכח חוות הדעת, דחה המשיב את תביעת המבקש בהחלטה מיום 14.3.00.

4.כנגד ההחלטה האמורה הגיש המבקש ערעור לוועדה (וע 1359/00). בפני הוועדה הונחה חוות דעת מומחה מטעם המשיב וכן חוות דעת מומחה מטעמו של המבקש. המומחה מטעם המשיב חזר על חוות הדעת שהונחה בהליך לפני המשיב. בחוות דעת המומחה מטעמו של המבקש נאמר, כי "זמן קצר אחרי התאונה הופיעו תסמינים מעורבים של זעזוע מוח עם תלונות של כאבי ראש עזים, סחרחורות, בחילות והקאות ותסמינים טיפוסיים של הפרעה בתר חבלתית - עם תסמינים טיפוסיים כמו מחשבות חוזרות וחודרניות על התאונה, הפרעות בשינה עם סיוטי לילה, פלאשבקים, התנהגות המענותית ועצבנות יתר עם סף גירוי וסף תסכול נמוכים ... שתי תסמונות אלו קשורות קשר גרימתי ישיר לתאונה שעבר במסגרת צבאית " (הדגשות במקור). בהחלטה מיום 26.7.04 נאמר, כי הוועדה לא השתכנעה, שאירוע של חבלה בראש ללא אובדן הכרה וללא זעזוע מוח הינו אירוע הנחשב אירוע טראומתי מבחינה אובייקטיבית. עוד נאמר, כי המבקש סובל מהפרעת אישיות מולדת, אשר אינדיקציות לקיומה ניתן למצוא במסמכים מהתקופה עובר לגיוסו של המבקש, ושבגינה שוחרר המבקש משירות חובה בצבא. צוין, כי לתסמינים שצוינו בחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש לא נמצא תיעוד במסמך רפואי אחר, וכי המבקש אף לא מצא לנכון להתלונן עליהם במשך כ- 20 שנה. הוטעם, כי בתביעה שהגיש המבקש למשיב בשנת 1981 לא תוארו התופעות הנזכרות. עוד קבעה הוועדה, כי היא מעדיפה את חוות הדעת מטעם המשיב על פני חוות הדעת, שהוגשה מטעמו של המבקש. נוכח האמור דחתה הוועדה את ערעור המבקש, בציינה כי "התנהגותו של המערער כיום נובעת מהפרעת האישיות ממנה סבל כל חייו. הנפילה הבנאלית במהלך שירות המילואים אין בה כל יסוד אובייקטיבי ממשי, על מנת לעמוד בדרישה המינימאלית להכרה בתסמונת פוסט טראומתית, דהיינו כי יהיה זה אירוע מסכן חיים ובעל יסוד אובייקטיבי לתסמונת פוסט טראומתית ... ומכאן שאין למצוא קשר בין החבלה לבין מצבו הנפשי של המערער כיום".

5.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי (ע"א 3335/04). בפסק דין מיום 24.1.06 נקבע, כי מסקנות הוועדה מעוגנות היטב בחומר הראיות. כן נאמר, כי קביעת הוועדה, לפיה סבל המבקש מהפרעות נפשיות עובר לפגיעה בראשו, בדין יסודה. עוד נקבע, כי צדקה הוועדה בקבעה, כי האירוע שעבר המבקש אינו אירוע טראומתי מהפן האובייקטיבי. לבסוף נקבע, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו בדבר הוכחת ההסתברות, שמחלתו נגרמה עקב השירות. נוכח הדברים האמורים, נדחה ערעורו של המבקש.

6.מכאן הבקשה הנוכחית. בבקשה נטען, כי בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נטען, כי בחוות הדעת שהגיש המבקש לוועדה אובחן, כי הוא סובל מהפרעה בתר זעזוע מוח ( Postconcussion Syndrome ; להלן המחלה), וזאת נוסף על האבחון, לפיו סובל המבקש מתסמונת פוסט טראומתית ( "PTSD" ). לטענת המבקש, בית המשפט קמא כלל לא דן במחלה, על אף שהיא זכתה להתייחסות נרחבת בטיעוניו של המבקש בפני בית המשפט. עוד נטען, כי גם המומחה מטעם המשיב התקשה להשיב על השאלה בדבר התקיימות המחלה אצל המשיב.

7.לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין בידי להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובצדק לא נטען – כי היא נכללת בין המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, דהיינו מקרים המעלים שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). יתר על כן, החלטת הוועדה בעניינו של המבקש מבוססת בעיקרה על קביעות רפואיות, וניתנה לאחר שקילת הראיות לרבות חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש. ערעור על החלטת הוועדה מוגבל לשאלה משפטית כמצוות סעיף 34 לחוק (ראו גם ע"א 140/79 אזולאי נ' קצין התגמולים פ"ד לג(3) 74, 76 (1979); רע"א 39/03 חסון נ' קצין התגמולים , תק-על 2003(2), 870; רע"א 11049/04 פלקס נ' קצין התגמולים , תק-על 2005(2), 3395). בענייננו, טענות המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית והן מופנות כנגד הקביעות הרפואיות של הוועדה. בנסיבות אלו לא אוכל לקבל את טענותיו.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.