פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
39/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשת:
מיכל חסון
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על
פסק-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.11.02 בע"א 3196/02, שניתן
על-ידי כבוד השופטים י' עדיאל, ב' אוקון וח' בן-עמי
בשם המבקשת:
עו"ד ארז לבנון
בשם המשיב:
עו"ד שלמה פרידלנדר
החלטה
המבקשת הגישה תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], הנוגעת למחלת נפש ממנה היא סובלת, שלפי טענתה, הנסמכת על חוות-דעת הרופא המומחה מטעמה, נגרמה לה תוך-כדי ועקב שירותה בצבא.
המשיב החליט לדחות את התביעה, בהסתמך על רישומים מתיקה הרפואי ומבית-החולים הדסה, כמו-גם על חוות דעת הרופא המומחה מטעמו, לפיהם, הגם שאין חולק כי המחלה פרצה במהלך תקופת השירות הצבאי, היא נבעה מגורמים חיצוניים ולא בעקבות שירותה – שהתקיים בבסיס פתוח, בימים ובשעות נוחים.
על-כך ערערה המבקשת לוועדת ערעורים בבית-משפט השלום בירושלים (להלן: הוועדה), שם חזרה
על גרסתה לפיה המחלה אכן נגרמה בעקבות השירות. הוועדה, לאחר שניתחה את מכלול הראיות שהיו בפניה, החליטה לדחות את הערעור, תוך שקבעה כי קיים ספק רב באשר לקיום השפעה כלשהי של שירותה הצבאי על הופעת המחלה.
או-אז ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בע"א (ירושלים) 2285/01, שהציע לצדדים להחזיר את הדיון לוועדה, וזאת עשו. הוועדה, לאחר ששבה ובחנה את טענות המבקשת, החליטה שלא לסטות מהחלטתה המקורית לדחות את התביעה.
המבקשת המשיכה וערערה בשנית לבית-המשפט המחוזי, תוך שחזרה על טענותיה לפיהן מחלתה פרצה בעקבות שירותה הצבאי, תוך שהסתמכה על פסקי-דין בית-משפט זה ברע"א 4073/99 אביאן
נ' קצין התגמולים , פ"ד נד(3) 1 ודנ"א 5343/00 קצין התגמולים
נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (להלן: עניין אביאן), לפיהם יש להעניק משקל רב לרכיב הסובייקטיבי של הקשר הסיבתי – כלומר לשאלה האם היה בידי השירות לגרום לה למחלתה. בית-המשפט המחוזי (השופטים
יהונתן עדיאל, בעז אוקון וחנה בן-עמי) קבע, בהסתמך על ממצאי הוועדה, ואף על מסקנותיו הוא, אליהן הגיע מתוך בחינה חוזרת של חומר הראיות, כי לא התקיים הקשר הסיבתי הנדרש, ועל-כן דחה את הערעור.
מכאן הבקשה שבפנַי – בגדרה חזרה על טענותיה בדבר התקיימות קשר סיבתי בין השירות למחלה. בנוסף, שבה ותמכה המבקשת את יתדותיה בפסקי-הדין בעניין אביאן.
דין הבקשה – להידחות, שכן טענותיה של המבקשת נופלות כולן לגדר הקביעות הרפואיות של הוועדה, ומשמצאתי, כי ההליך היה תקין והוועדה אכן הייתה ערה למכלול הראיות והטענות, כמו-גם לפסקי-הדין בעניין אביאן, ושקלה אותו לגופו, תוך שקבעה כי המבקשת לא הייתה נתונה ללחצים יוצאי דופן, אובייקטיבית או סובייקטיבית, כתוצאה מתנאי שירותה, שהיו נוחים במיוחד (והשוו עניין זה לע"א 642/76 רוחמה עזרא
נ' קצין התגמולים , פ"ד לא(1) 640, בע' 642), אין שאלה משפטית היכולה להוות נושא לערעור בפני בית-משפט זה, לפי סעיף 34(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב].
עם זאת, כפי שנקבע ברע"א 11192/02 פדידה נ' קצין התגמולים (טרם פורסם, ניתנה ביום 24.3.03), "[ו]כפי שקבע בית-משפט זה בעבר, עומד[ת] למבקש[ת] "כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון", מאחר שרשאי קצין התגמולים לעיין מחדש בהחלטה שנתן, על-יסוד כל ראיה שלא הייתה בפניו בעת שנתן את ההחלטה הקודמת. ראו ע"א 539/68 מרידור
נ'
קצין התגמולים , פ"ד כב(2) 794, ורע"א 7616/02 קצין התגמולים
נ'
יעקב רוטמן , (טרם פורסמה, ניתנה ביום 2.2.03). ממילא, למבקש[ת] עומדת האפשרות לבסס את טענותי[ה], ולהביאן מחדש בפני הוועדה, תוך שההליך לפיו תקבל את החלטתה יעמוד תחת שבט ביקורתם של בתי-המשפט".
הבקשה נדחית איפוא.
בנסיבות העניין, אינני רואה לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בניסן תשס"ג (24.4.03).
ש ו פ ט ת