רע"א 2680/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.2.2020 (עמ"ש 28525-09-19, השופטים א' קולה , ד' צרפתי

ו- ר' גלפז מוקדי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 6.6.2019 (תמ"ש 24188-05-17, סגן הנשיא

א'

זגורי ).

2.

מקורה של בקשת רשות הערעור שבפני בסכסוך שנסב על שימוש בנכס מקרקעין (להלן: הנכס ) שהיה בבעלות אביהם המנוח של המבקש 1 (להלן: המבקש ) והמשיב, שהם אחים. המבקשת 2 היא אשתו של המבקש. להשלמת התמונה יש לציין כי בשנת 2016 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לסילוק ידם של המבקשים וילדיהם מן הנכס. במסגרת תביעה זו לסילוק יד התגבשה הסכמה מסוימת בין הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. בד בבד עתר המשיב לפיצול סעדים כך שיותר לו להגיש תביעה נוספת לתשלום דמי שימוש.

3.

ביום 11.5.2017 הגיש המשיב תביעה נוספת נגד המבקשים לתשלום דמי שימוש, ופסק הדין שניתן בה הוא מושא הבקשה שבפני. בתמצית, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את גרסת המשיב שלפיה המבקשים ממשיכים להתגורר בנכס ומונעים שימוש בו מאחרים, ודחה את גרסת המבקש ביחס לכך .

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי אימץ את הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ודחה את הערעור עליו בהתבסס על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

5.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסקי דינן של הערכאות הקודמות. לטענת המבקשים, בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא נתן משקל לעובדה שגם המבקש הוא אחד מיורשי הנכס. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בהסתמכו רק על עדותו של המשיב לביסוס פסק דינו, וכן בכך שהתעלם מפגמים פרוצדוראליים שנפלו בהגשת התביעה על-ידי המשיב.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינם של הצדדים נדון בפני שתי ערכאות, והוכרע על סמך ממצאים עובדתיים ויישום של הדין הקיים. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי דחייתה עלולה להוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.