רע"א 2688/16 מאיר ברוכי נ. עו"ד אורן גוהר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' וילנר , ר' למלשטריך-לטר ו א' טובי ) מיום 25.2.16 בתיק ע"א 34428-06-15 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( השופטת

נ' עדוי) בת"א 16888-11-09מיום 24.6.14. עניינו של ההליך תביעת רשלנות של המבקש כנגד המשיבים 1 ו-2 בגין ייצוגו בתביעת פיצויים.

רקע

ב.

המבקש (יליד 1956) עבד כימאי בחברת צים בין השנים 1998-1979. במהלך שנות עבודתו היה מעורב בשלוש תאונות עבודה, האחת בשנת 1992 ושתיים נוספות בשנת 1997, בגינן הגיש תביעה כנגד צים, לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבותיהן. תביעת המבקש הוגשה לבית משפט השלום בקריות ביום 30.3.99 באמצעות המשיב 1, אשר טיפל גם בתביעת המבקש כנגד המוסד לביטוח לאומי. ביום 25.8.03 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה, על סמך בקשה מוסכמת להפסקת ההליכים שהוגשה על ידי המשיב 1.

ג.

לטענת המבקש, ביום 17.3.04, למעלה מחצי שנה לאחר מחיקת התביעה, פנה אליו המשיב 1 והודיע לו כי הצליח להגיע לפשרה עם ב"כ חברת צים, במסגרתה תשלם לו צים סך של 40,000$ לסילוק מלוא טענותיו כנגדה. המבקש דחה את ההצעה, והמשיב 1 הודיע לו כי אינו מוכן להמשיך לייצגו והזמינו למשרדו לקחת את תיק התביעה. המשיב 1 טען, כי באותו מעמד הודיע לו שהתביעה נמחקה.

ד.

המבקש טען, כי סבר שהתביעה עודנה תלויה ועומדת בבית משפט השלום בקריות. לאחר מספר חודשים, במהלכם חיפש עורך דין שימשיך את ייצוגו, פנה למשיב 2. לדברי המבקש, כשמונה חודשים לאחר שהעביר לידיו את הטיפול, הודיע לו המשיב 2 כי התביעה נמחקה על ידי בית המשפט, וכי תביעתו התיישנה. בנסיבות אלה, נאלץ המבקש להסכים להצעת הפשרה שהציג בפניו המשיב 2, לפיה תשלם לו צים פיצוי בסך 15,000 ₪ כולל שכר טרחת עו"ד. לדבריו, הסכמה זו ניתנה בכפוף לכך שהמשיב 2 ייצגו בתביעה שתוגש כנגד המשיב 1. לאחר שהסכם הפשרה קוים והכספים התקבלו מאת צים, הודיע המשיב 2 למערער כי הוא מושך את ידו מן הטיפול בתביעה כנגד המשיב 1.

הליכים קודמים

ה.

המערער טען כי המשיבים התרשלו בטיפולם בתביעתו, דבר שהסב לו נזקים כבדים. לגרסתו, פגיעותיו בתאונות העבודה נשוא התביעה היו חמורות וגרמו לו נכות צמיתה שהובילה בהמשך לפיטוריו מחברת צים. בגין התרשלותם, לכאורה, של המשיבים הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בחיפה.

ו.

בית משפט השלום מינה מומחה רפואי מטעמו אשר קבע כי נכותו הצמיתה של המערער בגין כלל מגבלותיו בידו הימנית עומדת על שיעור של 10%, כאשר רק מחצית הנכות יוחסה לתאונה מיום 10.6.92, ואילו המחצית הנותרת יוחסה לתאונה שעבר המבקש בשנת 1978, טרם החל בעבודתו בצים. עוד נקבע כי שתי התאונות המאוחרות, משנת 1997, לא גרמו נזק חמור ולא גרמו להחמרה צמיתה בנכותו של המבקש.

ז.

נקבע כי המבקש פנה רק בחודש אוקטובר 2004 למשיב 2 – לאחר חלוף תקופת ההתיישנות לגבי התאונה הראשונה. לפיכך, גם אם החל המשיב 2 לטפל בתביעתו של המבקש רק לאחר מספר חודשים, איחור זה לא גרם למבקש נזק. לעניין סירובו של המשיב 2 לטפל בתביעת המבקש כנגד המשיב 1, ציין בית משפט השלום, למעלה מן הצורך, כי גם אם הייתה הבטחה כאמור, היא אינה מקימה כל עילת תביעה כנגד המשיב 2. זאת, שכן המבקש לא טען ולא הוכיח, כי היה זכאי לקבל מחברת צים פיצוי גבוה יותר, וכי ויתר עליו נוכח הבטחת המשיב 2 לטפל בתביעה כנגד המשיב 1. לפיכך, לא הוכיח המבקש כי נגרם לו נזק כתוצאה מאי המשכת הטיפול בתביעה כנגד המשיב 1.

ח.

אשר לתביעה כנגד המשיב 1 קבע בית משפט השלום כי כדי להוכיח את תביעתו היה על המבקש להוכיח, שנסיבות התאונות מקימות חבות כנגד צים, וכן את נזקיו בעקבות אותן תאונות. בית המשפט פסק, כי לא השתכנע שנסיבות התאונות מקימות חבות כנגד צים, ונקבע כי לכל היותר האפשרות לקיומה של רשלנות כלשהי מצד חברת צים שקולה כנגד האפשרות להיעדרה של כל רשלנות כאמור. בהקשר זה נאמר, כי המערער פטר עצמו מהבאת כל ראיה להוכחת חבותה של צים. לעומת זאת, המשיבים העידו על סיכוייה הנמוכים של התביעה. בית המשפט קבע כי עדותם של המשיבים בהקשר זה יצרה רושם אמין ביותר, והיא מתיישבת עם השכל הישר ונסיבות התאונות הנטענות, שעל פניו אינן מגלות רשלנות מצדה של צים. למעלה מן הצורך הוסיף בית משפט השלום, כי לא מן הנמנע שהתנהלותו של המבקש לאחר קבלת התיק מידי המשיב 1 ניתקה את הקשר הסיבתי בין התיישנות התביעה, לבין אי הסבת תשומת לבו לכך שתביעתו עומדת על סף תקופת ההתיישנות. זאת – משום שהמבקש עצמו אישר כי פנה למספר עורכי דין נוספים עד שהגיע למשיב 2, מבלי לנקוב בשמם או במועדים בהם פנה אליהם. נוכח האמור, דחה בית משפט השלום גם את התביעה כנגד המשיב 1.

ט.

כנגד פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי לא מצא כל טעם שיצדיק התערבות בקביעות ובממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. גם לגופם של דברים הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, ובהנמקות דומות.

בקשת רשות הערעור

י.

כלפי פסק הדין האמור הגיש המבקש ביום 31.3.16 את בקשת רשות הערעור דנא. בבקשה טענות רבות כלפי המשיבים וכלפי פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, החוזרות במידה רבה על טענות שנדונו כבר בפסקי הדין הקודמים. המבקש שב וטוען כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתנהלותם של המשיבים 1 ו-2. לטענתו, שגו בתי המשפט הקודמים כאשר קבעו כי התאונות נגרמו עקב סיכון טבעי, ולכן לא הוכח קיומה של חבות כנגד צים. נטען כי הסכמתה של צים לפשרה, לאחר שנמחקה התביעה, מלמדת על סיכויי התביעה הטובים.

דיון והכרעה

יא.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא ראיתי מקום להיעתר לה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. המקרה דנא אינו בא בקטגוריות אלה .

יב.

טענות המבקש מופנות ברובן כנגד ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור, ומקל וחומר בגלגול ערעורי נוסף, להתערב בממצאים שכאלה. כך, כיון שלערכאה הדיונית יתרון נוכח התרשמותה הישירה מן העדים, מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניה, וככלל אין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר ( ראו למשל רע"א 1889/15 רג'אי אבו נאב נ' הרב יצחק רלב"ג (2015); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999 ); רע"א 6482/14

פאעור נ' דיאב

(2014)). פסקי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט הקודמים בנידון דידן מפורטים ומנומקים כדבעי, ודנים בטענות המבקש ומנתחים את התשתית שהונחה בפניהם. איני רואה מקום להתערב בקביעותיהם.

יג.

לגופם של דברים, קשה להלום את טענות המבקש לעניין קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. התביעה נשוא ערעור זה עניינה רשלנות מקצועית בייצוג משפטי. כדי להשתית עוולה זו יש להוכיח שלושה יסודות: חובה כלפי הלקוח להשתמש במיומנות סבירה, הפרה של חובה זו, ונזק שנגרם כתוצאה מההפרה (ראו ע"א 37/86 לוי נ' שרמן , פ"ד מד( 4) 446 (1990)). הנטל להוכיח את יסודות העוולה הוא על כתפי התובע, ונאמר כבר על ידי בית משפט זה כי "בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אלמלא התרשלות עורך הדין תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו... זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו היו ההליכים מתנהלים באופן שונה" (ע"א חוטר ישי נ' חיננזון , פ"ד נט(4) 796, 810 (השופטת – כתארה אז – נאור)(2005)).

יד.

לדידי, אף אם יכלו להתנהל המשיבים באופן שונה, ואיני קובע כך, בצדק פסקו בתי המשפט הקודמים כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהתנהלותם. המסקנה לפיה לא עלה בידי המבקש להוכיח שנסיבות התאונות מקימות חבות כנגד צים, מעוגנת לכאורה היטב בחומר הראיות. בנסיבות אחרות אפשר שהיה מקום לקבוע כי הפער בין סכום הפשרה הראשון לבין סכום הפשרה הסופי הוא נזק שנגרם למבקש כתוצאה ממחיקת התביעה על ידי המשיב 1, אילו הוכחה התרשלות במחיקת התביעה, וכאמור איני קובע זאת. ואולם, המבקש סירב להצעת הפשרה אליה הגיע המשיב 1, ולכן אין צורך להכריע בשאלה זו. לא נגרם איפוא למבקש נזק בר פיצוי בדין, משלא עלה בידו להוכיח שאילו נהגו המשיבים אחרת, היתה התוצאה שונה.

טו.

נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור.