רע"א 2695/08 אבי דוכן נ. מדינת ישראל -משרד החינוך

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברוש) מיום 26.2.08 בתיק בר"ע 2638/07, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום (השופט שינמן) מיום 6.11.07 בתיק בש"א 157412/07.

ב.

בשנת 2000 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי הכרתה בשיטת לחימה שפיתח (ת"א 16199/00; להלן התביעה הראשונה ). במקביל ננקטו גם הליכים מינהליים (בג"צ 29/03 דוכן נ' שר המדע התרבות והספורט (לא פורסם)). בשנת 2005 הגיש המבקש בקשה לפיצול סעדים, בה טען כי מאז הגשת התביעה נגרמו לו נזקים נוספים. ביום 15.3.06 נדחתה הבקשה. בשנת 2007 הגיש המבקש תביעה נוספת נגד המשיבה (ת"א 12687/07; להלן התביעה השניה ), בה

נתבע צו עשה שיחייב את המשיבה להכיר בשיטתו, ופיצוי בעבור הנזקים שנגרמו לו לטענתו מאז הגשת התביעה הראשונה. הדיון בשתי התביעות אוחד. בהמשך הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה השניה על הסף, בין היתר בנימוק שהצו שהתבקש אינו בסמכות בית משפט שלום, ושמשנדחתה הבקשה לפיצול סעדים לא היה המבקש רשאי להגיש תביעה נוספת בגין נזקיו.

ג.

ביום 6.11.08 קיבל בית משפט השלום את הבקשה באופן חלקי. אשר לצו, אמנם התקבלה עמדת המשיבה לפיה בהעדר סמכות יש למחוק את התביעה. ואולם לגבי התביעה הכספית נקבע, כי טרם החלו דיוני ההוכחות בתביעה הראשונה, ואין מניעה להגדלת הסכום הנתבע, "בין אם הדבר נעשה באמצעות בקשה לתיקון כתב התביעה הראשון, ובין אם על ידי הוספת תביעה נוספת שאוחדה עם התביעה הראשונה". הוטעם כי אם "אכן נגרמו לתובע נזקים, הוא זכאי שטענותיו ישמעו וייבדקו על ידי בית המשפט המוסמך". כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.

ביום 26.2.08 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, דן בה כבערעור - וקיבל את הערעור לגופו. הוזכר, נקבע כי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה... תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה"; ולפיכך נפסק, כי משנדחתה בקשת המבקש לפיצול סעדים, לא היה רשאי להגיש תביעה נוספת. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען כי מעשה בית דין נוצר רק לאחר הכרעה בתביעה הראשונה; כי ניתן לסטות מעקרון מעשה בית דין משיקולי צדק (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד נא(1) 68); כי ביסוד התביעה השניה עילה שונה; ושמחיקה היא סעד קיצוני שאין לנקטו אלא במקרים חריגים.

הכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123) - ואין המקרה שלפנינו בא בכללם. ועוד, בניגוד לנטען, בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי התביעה השניה נובעת מאותה עילה שביסוד התביעה הראשונה – והצביע כי כך מפורש בכתב התביעה. אף על פי כן, דומה כי לא נחסמה דרכו של המבקש, ולא ניתן לומר כי שיטת המשפט אינה מאפשרת לתובע לתבוע נזקים שסבל לאחר הגשת התביעה המקורית שטרם הוכרעה.

ו.

דומה כי המערער, שאיננו מיוצג, החליף בין עקרון מעשה בית דין לבין עקרון מיצוי העילה . במקרה שלפנינו אין המדובר במעשה בית דין, שכן – כפי שציין המבקש – לא ניתן פסק דין בתביעה הראשונה. קביעת בית המשפט המחוזי מיוסדת על תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה חובת התובע למצות את עילת תביעתו ונביא כאן את נוסחה כולו:

"44.

תובענה תכיל מלוא הסעד .

(א)

תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה;אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)

תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה".

לשיטת בית המשפט המחוזי לא כלל המבקש בתובענה חלק מהסעד - ולפיכך "לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה" (יצוין כי ביחס לתקנה זו, אין מקום ככלל לפיצול סעדים, להבדיל מתקנה 45 העוסקת בסעדים שונים ובאפשרות לפצלם: ע"א (תל אביב) 173/76 הרשקוביץ נ' וקסלר , פ"מ לז(2) 175, 190; מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, תשס"ז) 624; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 166). גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז), 125-124.

ז.

ברם, חרף דחיית הבקשה יש לציין את שני אלה: ראשית, אין זה ברור שעקרון מיצוי העילה נכנס לפעולה בטרם הוכרעה התביעה הראשונה. כך כתב השופט (כתארו אז) שלמה לוין לגבי חובת מיצוי הסעדים שבתקנה 45:

"מטרתה של תקנה 45 היא למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים טענה של מעשה בית דין הנובעת ממיצוי העילה בה נתבע רק אחד או חלק מהסעדים שנצמחו מאותה עילה... כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה אין תקנה 45 מונעת הגשת תובענה בשל אותה עילה בה נתבע סעד אחר; הטענה שהנתבע יוכל לעורר כנגד הגשת התביעה השניה לא תהיה שלא ניתנה רשות לפיצול הסעדים אלא טענה של LIS ALIBI PENDENS

ובית המשפט ישקול אותה לפי הכללים החלים על דוקטרינה זו ואם ימצא שיש בה ממש יעמיד את הדיון באחת משתי התביעות" (ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם , פ"ד מב(1) 541, 547; ההדגשה הוספה - א"ר; ראו גם: ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ , פ"ד מב(4) 805, 809; זוסמן , 169).

ח.

אך חשוב מזה: כל עוד לא הוכרעה התביעה הראשונה, דרך המלך – והיא גם בת השכל הישר - לתבוע נזקים נוספים שנגרמו לאחר הגשתה, היא באמצעות בקשה לתיקון כתב התביעה. כך נאמר, בין היתר, בפסק הדין אליו הפנה בית המשפט המחוזי בפסקה 6 לפסק דינו:

"מקום שהתובע תבע רק מקצת סכום הפיצוי בשל עילתו, חלות תקנות 44 ו-45, ועם מיצוי זכות התביעה משתיקים תביעה נוספת. בית-המשפט אף אינו מוסמך לשחרר את התובע מן ההשתק.

ואולם אין השתק נכנס לכלל פעולתו אלא עם מתן פסק-הדין בתביעה הראשונה. כל עוד התביעה הראשונה תלויה ועומדת, בית-המשפט כוחו עמו להתיר את תיקונה מכוח תקנה 97, ועל-ידי כך גם להביא את התביעה הנוספת לדיון...

כל שעל המבקשת לעשות הוא, לעתור אל רשם בית-המשפט כדי לקבל רשות לתקן את תביעתה הראשונה על-ידי הוספת העובדות שבתביעה השניה, תוך הגדלת סכום התביעה, וחזקה על הרשם שהיתר זה יינתן לה" (בר"ע 235/72 "טאנרי קרה פיס ושות'" נ' נתן שנלר , פ"ד כז(1) 156, 157 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, זוסמן; ההדגשה הוספה -א"ר).

(ראו גם ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ , פ"ד לט(4) 141, 146-145; בר"ע 384/88 מרגלית נ' כהן , פ"ד מז(2) 617; גורן שם , 156. בסופו של יום, בכגון דא, גם לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי אין הדרך נחסמת כלפי פניה בבקשה לתיקון כתב התביעה - שתידון לגופה בהתאם לכללים החלים על בקשות מסוג זה; זאת – בהתחשב בשלב הדיוני אליו הגיעה התביעה הראשונה, ומקום שלאור הגשת ההליך הנוכחי מודע הצד האחר לטענות הרלבנטיות. אפשרות זו במקרה דנא אף הוזכרה בחיוב על ידי בית משפט השלום, כמצוטט מעלה בפסקה ג'. הדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות, מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי קבלתה של בקשה כאמור, אם תוגש, או באשר לטענות לגופן.

ט.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.