רע"א 8152/13 אבי דוכן נ. משרד החינוך רשות הספורט והחינוך הגופני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ענבר , שבח ו שוחט ) מיום 21.10.13 בע"א 33204-04-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט תמיר ) מיום 6.3.12 בת"א 16199/00. עניינה של הבקשה – התדיינות בקשר להכרה בשיטת לחימה שפיתח המבקש.

רקע

ב.

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה בטענה כי זו נמנעה מהכרה בשיטת לחימה שפיתח, תוך הפלייתו מול אחרים. הטענות שביסוד התביעה הגיעו לפני למעלה מעשור גם לפתחו של בית משפט זה, אם גם בלבוש דיוני אחר – עתירה לבית הדין הגבוה לצדק (בג"צ 29/03 דוכן נ' שר המדע התרבות והספורט ). בהחלטה מיום 4.9.03 (השופטים דורנר , גרוניס ו חיות ) נאמר, כי "בהמלצתנו, הסכימה המדינה להקמת ועדה נוספת שתדון מחדש בבקשת העותר להכיר בשיטת הלחימה שהוא פיתח"; ובדיון מיום 8.9.04 חזר בו המבקש מעתירתו, והיא נמחקה. בפסק הדין (השופטים פרוקצ'יה , גרוניס ו חיות ) נאמר, לבקשתו של המבקש, כי ידוע לבית המשפט דבר קיומו של ההליך בבית משפט השלום.

ג.

התביעה המשיכה איפוא להתברר בבית משפט השלום, (ביני לביני היה גם הליך דיוני שהגיע לכאן, רע"א 2695/08 דוכן נ' מדינת ישראל (2008)), ונדחתה בפסק דין מיום 6.3.12. בית משפט השלום ציין, כי יש לדחות את התביעה על הסף, באשר "אין זה בסמכותו של בית המשפט דנן לקבוע כי נפלו פגמים מנהליים כלשהם בהמלצות הועדות או פגם כלשהו בהחלטות השרים לאמצן". בית המשפט דחה את התביעה גם לגופה, באשר – כך נאמר – מהעדויות בתיק עולה ש"שיטתו של התובע [המבקש – א"ר] לא עמדה בתבחינים להכרה בשיטת אומנויות לחימה משנת 98', נוכח היעדר ייחוד או חידוש בשיטה בהשוואה לשיטות לחימה ישראליות מוכרות". נאמר, כי "התובע נמנע במכוון במהלך החקירות בבית המשפט מלעמת את העדים עם תרגילים המרכיבים את שיטתו ובכך לנסות ולסתור את מסקנותיהם כחברי הועדות". עוד נאמר בפסק הדין, כי דין התביעה להידחות הואיל והמבקש "לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת נזקיו", ו"לא הוכיח ולו שקל אחד של נזק כספי אשר נגרם לו". בהקשר זה נאמר, כי "מאחר והתובע לא היה מוסמך להכשיר תלמידים בשום שיטת לחימה ללא תעודת מאמן מוסמך מוינגייט, הרי שאין באי ההכרה בשיטתו לגרום לאובדן בהכנסות עקב הפסקת עבודה". המבקש חויב בהוצאותיה של המשיבה בסך 1,500 ש"ח ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 50,000 ש"ח, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

ד.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי (ע"א 33204-04-12) נדחה בפסק דין מיום 21.10.13. בפסק הדין נאמר, כי "אף אם נניח שנפל פגם כזה או אחר בהתנהלותן של הועדות המקצועיות – ואיננו אומרים שכך אכן היה – הרי שנוכח הבחינה שנערכה במסגרת הדיון בבית משפט קמא, אשר בסופה נקבע, כאמור, שאין בשיטה חידוש או ייחוד, אין לפגמים האמורים כל נפקות מעשית". עוד נאמר, כי הטענה לפיה דרישת החידוש והייחוד נועדה אך על מנת לחסום את דרכו של המבקש "נטענה בעלמא ללא תשתית ראייתית מספקת, מה גם שהדרישה שהציג בית משפט קמא לא הייתה יצירת שיטה חדשה לחלוטין, כי אם שיטה שיהיה בה חידוש מסוים, הגם אל מול שיטה קיימת, ובכך לא עמד המערער". בית המשפט המחוזי לא השית הוצאות בשל גובה ההוצאות בבית משפט השלום.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור – הערוכה ברובה כסיכומים בערכאה דיונית – בה נטען כי "הערכאות דלמטה שגו והתעלמו מהקלטות ותמליליהם, מתצהירים ומחוות דעת ועדויות מומחים וכן ממסמכים רבים שעיון ודיון בהם היה הופך את פסק הדין ומונעים עיוות דין". נטען, כי לפי ההלכה הפסוקה רשאית ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה המבררת, וכי "מסקנת הערכאות דלמטה לא מסתדרת עם שרשרת האירועים הקוהרנטית וההגיונית כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים ובעדויות השונות והנה בלתי סבירה לחלוטין". הבקשה מפרטת גם את "הראיות המרכזיות מהן התעלמו הערכאות דלמטה".

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש, וככזו במובהק אינה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, עניינה האמיתי של הבקשה – גם אליבא דמבקש – בהתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום; אלא שלא לכך נועדה רשות ערעור בגלגול שלישי. בהקשר זה יש לציין, כי אף אם לעתים תיאות ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אנו ענייננו בבקשת רשות ערעור בגלגול שיפוטי שלישי, אשר – במובהק – לא נועדה לליבון עובדתי נוסף, שלישי במספר.

ז.

חרף זאת, הטרידני סכום שכר הטרחה שהוטל על המבקש בבית משפט השלום, שאמנם בגינו לא הושתו הוצאות בבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, שעל פני הדברים מדובר בשכר טרחה על הצד הגבוה, עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי (נספח 2 לבקשה) מלמד לכאורה כי נוכח פסק הדין בבג"צ 29/03 מיום 8.9.04 – לא היה מקום לעורר מטעם המדינה את טענות הסף בבית משפט השלום. על כן תודיע המשיבה, עד ליום 22.12.13, עמדתו באשר להפחתה משמעותית בסכום שכר הטרחה הכולל, באופן שזה יעמוד על 25,000 ש"ח.

כללם של דברים

ח.

בנתון לאמור בסיפת פסקה ז', לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור.