רע"א 4435/14 ג'מאלה אבו גוש ע'י סלמה אב גוש נ. ג.ע, אזברגה בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים י' שפסר , ו' פלאוט

ו ר' שמולביץ ), מיום 28.5.2014, בע"א 19459-09-13, שדחה את הערעור אשר הגישה המבקשת לאחר שחזרה בה מן הערעור שהגישה. הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני ), מיום 12.6.2013 בתא"ק 4503-06-09 ובתא"ק 245-07-09. עניינה של הבקשה – מחלוקת בנוגע לחצר הצמודה לבית המגורים של המבקשת.

ב.

בית המגורים של המבקשת נמצא בלוד. המבקשת ובני משפחתה מתגוררים בבית בשכירות מוגנת מאז שנת 1961. המשיבים 3-1 (להלן המשיבים ) זכו במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל ורכשו את הבית הצמוד לביתה של המבקשת מצדו המזרחי לפני כ-16 שנים. המבקשת טענה כי חלק מן השטח שרכשו המשיבים הוא חלק מחצר הבית שהושכר לה בשכירות מוגנת, ואילו המשיבים טענו כי המבקשת פלשה לשטח זה. על רקע זה הוגשו תביעות הדדיות על ידי בעלי הדין לבית משפט השלום ברמלה. הדיון בתביעות אוחד.

ג.

בית משפט השלום קבע בפסק דין מפורט כי יש לדחות את טענת המבקשת לגבי שטח המריבה, ולכן אין למבקשת זכויות בו, והיא ומשפחתה מסיגי גבול בשטח זה. בית המשפט אף דחה את טענת המבקשת כי נפלו פגמים במכרז בו זכו המשיבים. משכך, קבע בית המשפט כי על המבקשת ובני ביתה לסלק ידם משטח המריבה לאלתר ולמסרו לידי המשיבה 1. על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. פסק דין זה ניתן לאחר שהדיון בעניין הוחזר לבית משפט השלום בפסק דין של בית המשפט המחוזי (ע"א 31516-10-11, השופטים א' ש' שילה , סגן נשיא, מ' נד"ב ו ו' פלאוט ), מיום 29.11.2012, בו נקבע כי יש לשמוע ראיות ואת עמדת מינהל מקרקעי ישראל, ו"הוצאות בסך 5,000 ש"ח לפי התוצאות".

ד.

במהלך הדיון בערעור מושא בקשה זו המליץ בית המשפט המחוזי למבקשת לחזור בה מן הערעור, בלא שיושתו עליה הוצאות. המבקשת הודיעה כי מקבלת היא את המלצת בית המשפט. בית המשפט דחה איפוא את הערעור, ולא מצא לנכון להתערב בקביעות בית משפט השלום בנוגע להוצאות שהושתו על המבקשת. על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית.

ה.

לטענת המבקשת, היא הבינה כי הצעת בית המשפט המחוזי שתחזור בה מן הערעור כוללת ויתור גם על ההוצאות שהושתו עליה בבית משפט השלום. לדברי המבקשת, אילו ידעה כי עליה לשלם את שהושת עליה בבית משפט השלום, לא הייתה מסכימה לחזור בה מן הערעור. המבקשת טוענת גם כי סכום ההוצאות שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום מנוגד לפסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי אשר קבע את הסכום מראש, בסך של 5,000 ש"ח, "לפי התוצאות". משכך, מתבקש ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי כדי שהערעור יידון, והמבקשת מעלה טענותיה לגבי הסכסוך גופו; לדבריה, היא בעלת הזכויות בחצר הצמודה לביתה ולה הזכות להמשיך להחזיק ולהשתמש בה.

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא אוכל להיעתר לה. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקשת, וככזו במובהק אינה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 8152/13

דוכן נ' משרד החינוך רשות הספורט והחינוך הגופני 08.12.2013)). כידוע, הטלת הוצאות ושיעורן מסורים לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. בית משפט של ערעור לא יטה להתערב בכך אלא במקרים חריגים, כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 4917/13 פלונית נ' פלונית

(28.11.2013)); וראו לעניין הוצאות בכלל, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליקכו" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (2005). עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 28.5.2014 מעלה כי אכן, לאחר שהמבקשת הודיעה שהיא מקבלת את המלצת בית המשפט וחוזרת בה מן הערעור, ביקשה, באמצעות בא-כוחה, להימנע מקביעת הוצאות וכן ביקשה לוותר על ההוצאות שהושתו עליה בבית משפט השלום. עם זאת, נוכח התנגדות בא-כוח המשיבים לבקשה, קבע בית המשפט המחוזי כי הצהרת המבקשת ועמדות בעלי הדין נרשמו, וכי פסק הדין יישלח לבעלי הדין בהמשך היום. בפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר ששקל את עמדות בעלי הדין בנוגע לשאלת ההוצאות, לא מצא מקום לשנות מן האמור בפסק הדין של בית משפט השלום. בנסיבות אלה, לא תוכל להישמע טענתה של המבקשת שלפיה הבינה כי המלצת בית המשפט כוללת ויתור על ההוצאות שהושתו עליה בבית משפט השלום. אף אין להלום את טענתה הנוספת של המבקשת בהקשר זה, בנוגע לקביעת הסכום בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 29.11.2012, שכן נפסקו שם "הוצאות בסך 5,000 ש"ח לפי התוצאות", לאמור – הוצאות בהליך ערעור; קביעה זו אינה גורעת מסמכותו של בית משפט השלום להשית הוצאות בהליך שהתנהל לפניו, על פי שיקול דעתו. אף אם תאמר כי עניינה האמיתי של הבקשה היא בהתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום לגוף הפרשה, לא לכך נועדה רשות ערעור בגלגול שלישי, והדברים ידועים. דומני כי בעלי דין לא אחת אינם יורדים למהותו של גלגול שלישי, ומכלים את זמנם ועל פי רוב את ממונם, ואת זמנו של בית המשפט בתיקים שאינם מתאימים לכך. מקרה זה הוא אחד מהם. כיוון שהמדובר במי שאינה מיוצגת על-ידי עורך דין, לא יושתו הוצאות לטובת אוצר המדינה.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.