רע"א 2702/06 ד"ר סיגלית הבר (סעאתי) נ. עירית פתח תקווה

1.המבקשת, הבעלים הרשום של חלקה 52 בגוש 6366 בפתח-תקוה (להלן: החלקה ), התקשרה בחוזה עם המשיבה, עירית פתח תקוה, ביום 12.12.02, למכירת נכס מקרקעין שבבעלות המבקשת למשיבה, אשר ביקשה להקים גשר להולכי רגל, שאחת מרגליו נבנתה בחלקה. על-פי החוזה, עם חתימת ההסכם התחייבה המשיבה להפקיד בידי בא כוח המבקשת למשיבה על חשבון סכום התמורה מקדמה על סך של 695,800 ש"ח, כאשר המבקשת התחייבה למסור במועד זה את ההחזקה בחלקה למשיבה. עם תשלום מלא המקדמה רשאית הייתה המשיבה לבצע עבודות בנייה בחלקה. כן מינו הצדדים שמאי מכריע, אשר שמו צוין בחוזה. על שמאי זה הוטל לקבוע, על-פי שיקול דעתו הבלעדי, את סכום התמורה שתשלם המשיבה למבקשת, בין היתר על סמך פרמטרים שנקבעו בחוזה. כן נקבע בחוזה, כי תוך שלושים ימים ממועד הכרעת השמאי תשלם המשיבה למבקשת את יתרת סכום התמורה העודף על סכום המקדמה ששולם, כפי שנקבע על-ידי השמאי המכריע. כן נקבע, כי המשיבה לא תהיה רשאית להעביר את הזכויות בחלקה על שמה, להעביר החזקה או שימוש בחלקה לצד שלישי או לפתוח את הגשר לשימוש לפני תשלום מלוא סכום התמורה למבקשת.

2.ביום 13.4.03 נתן השמאי המכריע את חוות דעתו, לפיה סכום התמורה יהיה כ-920,000 דולר. משלא שולמה יתרת התמורה על-פי חוות דעת השמאי המכריע, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בכפר סבא תביעה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור את פתיחת הגשר עד תשלום מלוא התמורה, במסגרתה ניתן למבקשת צו מניעה זמני. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 2482/04 (כבוד השופטת ה' גרסטל) לא התערב בעצם החלטת בית משפט השלום לתת צו מניעה זמני, אולם קבע כי הצו יפקע אם תשלם המשיבה סך של 314,546 דולר למבקשת, ותפקיד את היתרה בקופת בית המשפט. לאחר מכן, בהסכמת הצדדים, ניתן צו מניעה קבוע עד לתשלום הסכום שנקבע בהחלטת השופטת גרסטל ביחס לצו המניעה הזמני. ביני לביני, ניתן פסק דין בתובענה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 944/04), בה ביקשה את ביטול הליך השמאות ואת ביטול חוות דעתו של השמאי המכריע. בית המשפט קבע כי מאחר ואותו שמאי מכריע הועסק על-ידי בא כוח המבקשת במקרה אחר, היה על בא כוח המבקשת לגלות זאת למשיבה, ומשנמנע מלעשות כן, הפר את חובת תום הלב המוטלת על צד לחוזה. לפיכך ביטל בית המשפט המחוזי את מינויו של השמאי המכריע ואת חוות דעתו, וקבע כי הצדדים ימנו שמאי מכריע אחר בהסכמה, שיקבע את יתרת סכום התמורה באופן שנקבע בהסכם.

3.עם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי אשר ביטל את שומת השמאי המכריע, ביקשה המשיבה לבטל את צו המניעה הקבוע, ובית משפט השלום קיבל את התביעה ונתן פסק דין הצהרתי לפיו פסק הדין בו ניתן צו מניעה קבוע בטל, ובו בעת החזיר את צו המניעה הזמני. ביום 16.3.06 קיבל בית משפט את בקשת המשיבה לעיון חוזר, וביטל את צו המניעה הזמני, בקובעו כי המשך קיומו של צו המניעה לא יבטיח את תשלום הכספים, וכן שיש להעדיף את אינטרס הציבור על פני זכותו של הפרט, כאשר מדובר בפרויקט תחבורתי בעל חשיבות לאומית ציבורית מהראשונים במעלה. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן), אשר קבע כי מדובר במחלוקת כספית, כאשר אין חשש שעיריית פתח-תקוה לא תשלם את הסכום שיקבע השמאי משזה ימונה. כן הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אין הצדקה למנוע במשך תקופה ארוכה פתיחת גשר אשר נועד לרווחת הציבור, בשל העובדה שההליכים לקביעת סכום הפיצוי המגיע למבקשת לא הוכיחו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בא כוח המבקשת טוען כי בית משפט השלום התעלם מהאינטרס של המבקשת, אשר במאזן הנוחות גובר על האינטרס של המשיבה: המבקשת קיימה את כל חיוביה על-פי החוזה, בעוד על המשיבה מוטלת עדיין החובה לשלם למבקשת את יתרת התמורה. כן נטען, כי על-פי ההלכה ייתן בית המשפט צו מניעה זמני על מנת למנוע הפרת זכות חוזית. עוד מדגיש בא כוח המבקשת את חשיבותה של זכות הקניין, ממנה נובע שאין להוציא מידי המבקשת את זכויותיה הקנייניות לפני שתקבל את מלוא התמורה שנקבעה או שתיקבע. לבסוף, נסמך בא כוח המבקשת חובת המשיבה כעירייה לנהוג בתום לב ובהגינות.

בא כוח המשיבה מדגיש את הנזק הגדול שייגרם לתושבי עירית פתח-תקוה מכך שתימנע פתיחתו של הגשר, לעומת זה שלמבקשת לא ייגרם נזק כלשהו מפתיחתו, שכן גם לשיטתה הגשר יישאר במקומו. כן נטען, כי המבקשת סירבה לקיים הליך שמאות חדש לאחר שבוטל הליך שמאות הקודם, ועל כן אין היא יכולה להישמע בטענה שהמשיבה אינה משלמת לה את תמורת הקרקע.

בתשובתו של בא כוח המבקשת לתשובת המשיבה הוא טען, בין היתר, כי על-פי החלטתה של השופטת גרסטל המשיבה לא שילמה אף את סכום התמורה שקבע השמאי מטעמה כשווי הקרקע.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה נחה דעתי כי דינה להידחות. הכלל הוא כי החלטה למתן סעד זמני מסורה בידי הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטה רק כאשר ברור כי זו נתפסה לטעות (רע"א

גבור נ' ויזל (לא פורסם, ניתן ביום 26.1.98)), והדברים נכונים מקל וחומר כאשר מדובר בערעור שני על החלטה למתן סעד זמני, בו נדרשת ברגיל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות נ' מ.ס.י.פ. (לא פורסם, ניתן ביום 15.11.98)); רע"א 3133/04 שמואל נ' הדסה נעורים (לא פורסם, ניתן ביום 30.3.04)). במקרה דנן לא מצאתי שהתקיימה שאלה משפטית או ציבורית מיוחדת המצדיקה לסטות מן הכלל האמור.

6.יצויין, כי הצדדים לבקשה שלפניי התנצחו ביניהם באשר לסדרי הדין הנכונים בה. החלטתה של השופטת דותן כונתה בש"א 7530/06 במסגרת בר"ע 1470/06, בה ביקשה המבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא ליתן לה סעד זמני בתובענה המתבררת בפניו. במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ביקשה המבקשת להותיר את הסעד הזמני על כנו. למקרא החלטת בית המשפט המחוזי אין זה מחוור די הצורך האם ההחלטה מהווה דחייתו של צו ארעי עד למתן החלטה בסעד הזמני, או שמא יש בה משום הכרעה בבקשת רשות הערעור עצמה. נראה כי במקרים מעין אלה בקשת רשות הערעור עצמה על הסעד הזמני אמורה להתברר במהירות, כמו הסעד הזמני עליו מתבקשת הרשות לערער, והסעד הארעי ניתן, בדרך כלל, עד להחלטה בסעד הזמני. כמו כן, מנימוקי בית המשפט המחוזי לא ברור מה נותר לדיון בסעד הזמני. בין כך ובין כך, אף אם אין מדובר בגלגול שלישי של שאלת הסעד הזמני בתובענה, אלא גלגול שני של שאלת הסעד הארעי בבקשת רשות הערעור בנוגע לסעד זמני, כפי שנטען על-ידי המבקשת, עדיין אין מדובר בסוג העניינים בהם נוטה ערכאת הערעור להתערב.

7.קיים טעם נוסף לדחיית הבקשה. אף אם אניח שהעיכוב בתשלום הכספים נגרם בעבר כתוצאה מהתנהגות המשיבה, הרי כבר לפני כשמונה חודשים, ביום 4.8.06, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו בוטלה חוות דעתו של השמאי המכריע. בית המשפט קבע בע' 10 לפסק הדין:

"משלא בוטל על ידי ההסכם כולו, ואף לא התבקש ביטול כזה, יפעלו הצדדים על פיו, באופן שבמקומו של "השמאי המכריע" ירמיהו אלוני, ימנו הצדדים, שמאי מכריע אחר, בהסכמה, כאמור בס' 2 להסכם"

בא כוח המבקשת לא טען כי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, ועל כן, לא ברור מדוע הוא נוטל לעצמו את החירות להימנע מלקיים את שהורה בית המשפט, ולא למנות שמאי אחר בהסכמה. טענתה של המבקשת כי יש סיכוי טוב שערעורה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתקבל, ועל כן הסכמתה להתדיין בפני שמאי אחר פירושה ויתור על ערעורה אינה יכולה לעמוד; הכלל הידוע הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי:

"בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:

...

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

הנחייה זו של מחוקק המשנה מגבשת את כללי דיני היושר ודיני תום הלב, שנקבעו בפסיקה ביחס לסעדים זמניים (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ה) 488). על כן אני סבורה, כי משנמנעה המבקשת מלקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי במשך תקופה כה ממושכת, אין זה צודק וראוי בנסיבות העניין להעניק לה סעד זמני, ולבטח שאין הצדקה להתערבותי בהחלטות הערכאות הקודמות שלא לתת סעד זמני.

8.יצויין, כי מצב הדברים כיום שונה ממצב הדברים שהיה קיים בעת החלטתה של השופטת גרסטל בבר"ע 2482/04, החלטה עליה הסתמך בא כוח המבקשת בטענותיו. החלטתה של השופטת גרסטל ניתנה עת הייתה שומתו של השמאי המכריע בתוקף, ועל כן קבעה השופטת כי "ככל שהמבקשת טוענת ששיעור התמורה שנקבע בשומה המכרעת אינו סביר – איני סבורה שטענה זו מצדיקה נקיטת סעד עצמי ופעולה בניגוד למוסכם על ידי הצדדים, והכל על גבה של המשיבה, ובהסתמך על טענה של טובת הציבור". קביעה זו נכונה הייתה למצב הדברים בטרם ניתן פסק הדין אשר פסל את שומת השמאי המכריע. כעת התהפכו היוצרות: המבקשת היא שעושה דין לעצמה משנמנעת היא מלקיים את אשר נקבע בפסק הדין, ואילו המשיבה אינה מחויבת לשלם סכום נוסף מעבר לסכום המקדמה, מאחר ולפי האמור בחוזה הסכום שאמורה לשלם המשיבה מעבר לסכום המקדמה אמור להיקבע על-ידי השמאי המכריע. משבוטלה חוות דעתו של השמאי המכריע, והמבקשת מסרבת לקיים את פסק דינו של בית המשפט ולמנות שמאי מכריע אחר, אין לה להלין אלא על עצמה.

9.למעלה מן הצורך אוסיף, כי נראה לכאורה שיש מקום לטענה כי המשך הצו הזמני כנגד פתיחת הגשר עלול לגרום נזק לתושבי העיר פתח-תקוה, ובהם חולים שהגשר עשוי להקל עליהם בדרכם לבית החולים. זאת ועוד: אין בסיס לחשש שהמשיבה לא תקיים בבוא היום את פסק דינו של בית המשפט בערעור, כפי שיקבע.

10.למותר לציין, כי בדחיית הבקשה אינני מביעה דעה באשר להליך העיקרי בתובענה למתן צו מניעה קבוע, הליך אשר תלוי ועומד בבית משפט השלום בכפר סבא. דחייתה של הבקשה למתן צו מניעה זמני איננה סוגרת את הגולל על האפשרות ליתן צו מניעה קבוע, אם יחליט בית המשפט לקבל את התובענה. שלא כהריסת בית, למשל, ניתן לסגור גשר לאחר שנפתח, על אף שהדבר עלול להיות כרוך בקשיים. כמו כן, ככל שתלויה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית המשפט המחוזי, הרי שאין בהחלטתי כדי להכריע בה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. צו המניעה הארעי שניתן על ידי ביום 27.3.06 מתבטל, איפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך של 5,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט.