פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2711/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
תדיראן מוצרי צריכה וטכנולוגיה
בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
ACE American Insurance Company
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 13739-05-16 מיום 22.2.2021,
שניתנה על-ידי כב' השופטת א' לוי
בשם המבקשת:
עו"ד צביקה זליכוב;
עו"ד לי רמון
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' לוי ) בת"א 13739-05-16 מיום 22.2.2021, במסגרתה נדחתה בחלקה בקשת תדיראן מוצרי צריכה וטכנולוגיה בע"מ , היא המבקשת, להעביר מסמכים מטעמה למומחה מטעם בית המשפט.
רקע והליכים קודמים
2.
המבקשת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייצור, שיווק ומכירה של מערכות מיזוג וקירור. המשיבה, ACE American Insurance Company , היא חברת ביטוח בינלאומית.
3.
ביום 16.5.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה, בגדרה נטען כי על המשיבה לשפותה בגין הוצאותיה בפיצוי נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים כתוצאה מכשל שהתגלה במספר סדרות מזגנים מתוצרת המבקשת. בין היתר, טענה המבקשת כי המשיבה מחויבת לשפותה כאמור, מכוח הוראות פוליסת ביטוח בינלאומית (להלן:
הפוליסה ) שהוצאה מטעמה לקבוצת חברות, והמבקשת ביניהן. בכתב תביעתה הסתמכה המבקשת על פרק בפוליסה שכותרתו "INSURING AGREEMENTS" , ובפרט על תתי-הפרקים שכותרותיהם "Coverage A – Bodily Injury Liability" ו- "Coverage B – Property Damage Liability" , לפיהם, כך נטען, זכאית המבקשת לכיסוי הוצאות בגין נזקי גוף או רכוש אשר נגרמו לצדדים שלישיים עקב אירוע שמקורו במזגניה (להלן: כתב התביעה המקורי ).
4.
בהחלטה מיום 8.2.2017 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על הגשת חווֹת דעת מטעמם באשר לדין האמריקאי שיש להחיל על פרשנות הוראות הפוליסה, וזאת "בהתייחס לסוגיה הביטוחית השנויה במחלוקת". בעלי הדין הגישו חווֹת דעת מטעמם כאמור, ובהחלטה מיום 4.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה מטעמו בנוגע לדין האמריקאי. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 7.6.2018 נקבעה זהות המומחה (להלן: המומחה ), וכן נקבע אילו מסמכים יועברו לעיונו, ובתוך כך "כל מסמך אשר יתבקש על ידו".
5.
עוד חשוב לציין, כי ביני לביני, נעתר בית המשפט המחוזי לשתי בקשות שהגישה המבקשת לתיקון כתב תביעתה.
כך, בהחלטה מיום 13.3.2018 (להלן: החלטת התיקון הראשונה ), אישר בית המשפט המחוזי את תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת טענה לכיסוי ביטוחי על-פי פרק F לפוליסה. זאת, כך נקבע, בשל כל אלה: העובדה שהתיקון המבוקש נסב על הוספת טענה משפטית המתייחסת לאותה הפוליסה שצורפה לכתב התביעה המקורי ואשר עליה נסמכה התביעה; מכיוון ש"ראוי לאפשר למבקשת להעלות לדיון את כל טענותיה באשר לעילת התביעה במובנה הרחב, דהיינו, זכאותה לכיסוי בהתאם לפוליסה, גם אם ראוי היה להעלות [את, י.ו.] כל הטענות עוד במסגרת כתב התביעה המקורי"; העובדה שההליך עדיין מצוי בראשיתו; מכיוון ששני המומחים מטעם הצדדים התייחסו ממילא גם לטענות הנסמכות על פרק F לפוליסה; ובשל כך שבשלב זה, טרם מונה מומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי איזון כלל השיקולים האמורים מוליך למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.
כמו כן, בהחלטה מיום 30.7.2018, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, בדרך של הוספת גישה פרשנית נוספת לפירוש הוראות הפוליסה, וזאת, בין היתר, מטעמים דומים לאלה שהועלו במסגרת החלטת התיקון הראשונה.
6.
ביום 28.10.2020 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה להתיר לה להעביר מסמכים שונים למומחה, אשר נחוצים, לטענתה, על מנת לבחון אם המשיבה הפרה את חובתה לפי פרק 2 לפוליסה להעניק למבקשת הגנה משפטית מפני תביעות של צדדים שלישיים להלן: הבקשה להעברת מסמכים למומחה , המסמכים ו- טענת Duty To Defend בהתאמה ). המבקשת הבהירה כי הטענה האמורה התגלתה לה לראשונה ממכתב שהעביר המומחה לצדדים ביום 2.10.2019, בגדרו תהה המומחה אם יש לדון בטענה זו במסגרת פגישה שהייתה עתידה להיערך בינו ובין הצדדים ביום 11.12.2019. נטען עוד כי נחיצות העברת המסמכים למומחה עולה ממכתב נוסף שהעביר המומחה לצדדים ביום 24.10.2020 ושבמסגרתו ציין הוא, בין היתר, כי יש מקום להציג לפניו את המסמכים לפני כתיבת חוות דעתו, לשם בחינתה של טענת Duty To Defend .
המבקשת טענה עוד כי אמנם במסגרת פגישת הצדדים עם המומחה טענה המשיבה להרחבת חזית באשר לטענת Duty To Defend , אך נטען כי טענה מעין זו טרם הועלתה על-ידי המשיבה לפני בית המשפט ולכן היא תהיה מושתקת מלהעלותה כתשובה לבקשתה זו. המבקשת הוסיפה וטענה כי אף אם תועלה טענה להרחבת חזית כאמור, לא יהא מקום לקבלה, שכן היא הבהירה לכל אורך ההליך כי התביעה נסבה על זכאותה לכיסוי ביטוחי מכוח הפוליסה, וכי לשם כך לא היה צורך לצטט את כל סעיפי הפוליסה במסגרת כתב התביעה המקורי. בטענתה זו נסמכה המבקשת אף על החלטת התיקון הראשונה, אשר מלמדת, להבנת המבקשת, כי לא היה צורך בהתייחסות פרטנית לכל סעיף רלוונטי בפוליסה במסגרת כתב התביעה המקורי.
כן ביקשה המבקשת להעביר למומחה מסמכים נוספים (להלן: המסמכים הנוספים ), אשר נועדו לתמוך בטענות אחרות לכיסוי ביטוחי על-פי הוראות הפוליסה.
7.
מנגד, טענה המשיבה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה להעברת המסמכים למומחה, וזאת מאחר שטענת Duty to Defend כלל אינה מוזכרת בכתב התביעה המתוקן או בחוות דעת המומחה מטעם המבקשת. לפיכך, נטען כי עצם העלאתה של הטענה האמורה עולה כדי הרחבת חזית אסורה. נטען עוד כי מדובר בטענה בנוגע לדין זר, אשר כמוה כעובדה שיש להוכיח, ומשכך, הייתה המבקשת מחויבת להעלותה בכתב תביעתה המקורי. מכל מקום, נטען כי הדרך המתאימה להעלאת הטענה בשלב הנוכחי, היא בדרך של בקשה לתיקון כתב התביעה ולא באמצעות העברת מסמכים נוספים למומחה, אשר כלל אינו מוסמך לדון בטענה אשר אינה מצויה בגדרי חזית המחלוקת שבין הצדדים. יצוין כי המשיבה התנגדה אף להעברת המסמכים הנוספים למומחה.
8.
בתגובתה לתשובת המשיבה, הוסיפה המבקשת כי המומחה עצמו הוא שיזם את הדיון בטענת
Duty To Defend , וכן הודגש כי בא-כוח המבקשת "לא הכיר ולא יכל להעלותה ממילא במסגרת כתב התביעה המקורי או המתוקן". המבקשת הוסיפה וטענה כי המסמכים נכנסים לגדרי הוראת ההחלטה מיום 7.6.2018 , בה הורה בית המשפט המחוזי להעביר למומחה "כל מסמך אשר יתבקש על ידו", וכי המסמכים אף היוו חלק מהליך גילוי המסמכים שנערך בין הצדדים בתיק, ואף מטעם זה אין להסתירם מעיני המומחה.
החלטת בית המשפט המחוזי
9.
בהחלטה מיום 22.2.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להעברת המסמכים למומחה, מן הטעם שטענת Duty to Defend לא נכללה בכתב התביעה המקורי ובחוות דעת המומחה מטעם המבקשת, ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הוא התיר למבקשת את תיקון כתב התביעה פעמיים, תוך שהוא נוהג עמה בליברליות רבה בהקשר זה. ואולם, נקבע כי אין בכך כדי להתיר למבקשת להעלות כעת לפני המומחה טענות חדשות אשר אינן מופיעות בכתב התביעה המתוקן, וזאת כחמש שנים לאחר הגשת התביעה וכשנתיים לאחר מינוי המומחה. בתוך כך, נקבע כי לא ניתן להסיק מהחלטת התיקון הראשונה, אשר ניתנה בראשית ההליך ובטרם מונה המומחה, על מתן היתר גורף להרחבת חזית בתיק, אף ללא בקשה לתיקון כתב תביעה. אשר לטענת המבקשת כי המומחה הוא שהעלה את טענת Duty To Defend , קבע בית המשפט המחוזי כי המומחה מונה מטעמו על מנת להכריע במחלוקת אשר עלתה מכתבי טענות הצדדים ומחוות הדעת שהוגשו מטעמם בלבד, וכי הוא אינו רשאי לדון בטענות חדשות אשר לא הועלו קודם לכן. בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי כל המסמכים היו בידי המבקשת ובידי המומחה מטעמה עוד בראשית ההליך, וכי לא קיים הסבר סביר מדוע טענת Duty to Defend
לא נטענה על ידה בשלב מוקדם יותר. נקבע, אפוא, כי בשלב הנוכחי יש לפעול לקידום ההליך המשפטי, ולמנוע את סרבולו ועיכובו באמצעות הרחבת חזית המחלוקת כאמור.
עוד יצוין, כי בהחלטתו האמורה קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה להעברת המסמכים הנוספים למומחה, בכפוף לכך שמסמכים אלו ישמשו לביסוס טענות הכלולות בכתבי הטענות ובחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים בלבד.
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור דנן
10.
בבקשתה שבה המבקשת, בעיקרו של דבר, על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי אין מקום למנוע מהמומחה להתייחס בחוות דעתו לטענות משפטיות אשר מעוגנות בהוראות הפוליסה, לרבות טענת Duty To Defend . המבקשת שבה ומסתמכת על החלטת התיקון הראשונה, וטוענת כי מהחלטה זו עולה שאין צורך באזכור כל סעיף וסעיף מהוראות הפוליסה במסגרת כתב התביעה. אשר על כן, נטען כי ההחלטה מושא הבקשה דנן – הן ביחס למסמכים התומכים בטענת Duty to Defend , והן ביחס להגבלות שנקבעו לגבי העברת המסמכים הנוספים – סותרת את החלטת התיקון הראשונה.
דיון והכרעה
11.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה.
12.
לא אחת נקבע בפסיקה כי החלטות הנוגעות להמצאת מסמכים למומחה הן החלטות דיוניות במובהק, וכי ככלל, תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטות מעין אלה במסגרת בקשת רשות ערעור, אלא בנסיבות שבהן דחיית הבקשה תסב לצדדים נזק בלתי הפיך (ראו: רע"א 3330/19 עיריית עכו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (23.7.2019); רע"א 872/20 עיריית נהריה נ' ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ , פסקה 7 (4.2.2020)). דברים דומים נקבעו אף באשר להחלטות ביניים הנסבות על הרחבת חזית התביעה, וזאת, בין היתר, בשל היתרון הברור של הערכאה הדיונית, אשר בקיאה בתיק המתנהל לפניה ובגדרי המחלוקת שנפרשה על-ידי הצדדים (ראו: רע"א 6995/16 א.דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פסקה 20 (6.11.2016); כן ראו: רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה ,
פסקה 10(א) (3.2.2013); רע"א 1661/21 טוהר בע"מ נ' הרבנות הראשית לישראל , פסקה 2 (1.4.2021)).
13.
בענייננו, החלטת בית המשפט המחוזי הושתתה בעיקרה על קביעת גדרי המחלוקת שלפניו, בהתאם לכתבי טענות הצדדים וחוות דעת המומחים שהוגשו מטעמם. לא מצאתי כי המקרה הנדון בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט המחוזי בכגון דא.
14.
למעלה מן הצורך, אוסיף כי אני סבורה שיש לדחות את טענות המבקשת אף לגופן.
בית משפט זה עמד בעבר על כך שהתכלית המרכזית של הכלל האוסר על הרחבת חזית המחלוקת בין הצדדים היא מניעת עיוות דין, "הואיל ושינוי טענות התובע במהלך הדיון עלול לפגוע ביכולתו של הנתבע, אשר ביסס הגנתו על האמור בכתבי הטענות של התובע, להתגונן כראוי מפני התביעה שנגדו" (ראו: דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 13 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (14.4.2015)). נקבע עוד כי "הכלל בדבר שינוי חזית נועד למנוע מהנתבע לנקוט בהתגוננות-יתר, כזו שבפועל תסייע ליריבו לגלות טענות חדשות שלא עלו על דעתו מלכתחילה " (ראו: ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן , פסקה 15 (23.11.2014); ההדגשה הוספה, י.ו.; כן ראו: ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 5 (14.7.2011)).
15.
במקרה דנן, המבקשת עצמה טענה כי טענת Duty To Defend
התגלתה לה לראשונה ממכתב שהעביר המומחה לצדדים ביום 2.10.2019, וכי בנסיבות אלה בא-כוחה " לא יכל להעלותה ממילא במסגרת כתב התביעה המקורי או המתוקן ". על רקע האמור, איני רואה כיצד ניתן היה לצפות מהמשיבה להתגונן מפני טענה זו, ולו מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה טענת Duty to Defend אינה חלק מחזית המחלוקת שבין הצדדים, כפי שהיא הוגדרה בכתבי טענות הצדדים ובחוות הדעת מטעמם וממילא המומחה אינו רשאי לדון בה. אעיר עוד כי דרך המלך להוספת טענות החורגות מגדר המחלוקת שבין הצדדים כאמור, היא בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, ולא בהרחבת חזית באמצעות העברת מסמכים למומחה מטעם בית המשפט.
16.
בנוסף, אציין כי לא מצאתי כל סתירה בין החלטת בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור דנן, לרבות באשר לתנאים המגבילים שנקבעו בה להעברת המסמכים הנוספים, ובין החלטת התיקון הראשונה. בהקשר זה, יובהר כי החלטה זו ניתנה בהקשר של בקשה לתיקון כתב תביעה , כאמור, ולנוכח נסיבות העניין דאז – ובהן השלב המוקדם שבו היה מצוי ההליך המשפטי והעובדה שטרם מונה מומחה מטעם בית המשפט. אין מקום לפרש, אפוא, את החלטת התיקון הראשונה כהיתר גורף להעלאת כל טענה לכיסוי ביטוחי מכוח הוראות הפוליסה, אף מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה.
17.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' בסיון התשפ"א (31.5.2021).
ש ו פ ט ת