רע"א 2721/10 עו"ד נתי חלפין נ. עזבון המנוח דוד כנפי ז"ל (בפש"ר)

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) קצב ביום 21.10.09 את שכר טרחתו של המבקש לעניין ייצוג של עזבון בפשיטת רגל, הוא המשיב 1, בהליך ערעור. ההחלטה ניתנה בלא שנשמעו טענותיו של המבקש, הוא הפרקליט שייצג בערעור את העזבון. הלך המבקש וביקש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, מחמת שניתנה על פי צד אחד. הבקשה נדחתה ביום 24.2.2010. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.

המבקש סובר כי עמדה לו זכות ערעור, שכן לטענתו היוותה ההחלטה מיום 24.2.2010 "צו בפשיטת רגל" (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980). עם זאת הוא מציין בבקשתו, כי הוא מגיש את בקשת רשות הערעור מטעמי זהירות.

3.

איני רואה צורך להידרש בהרחבה לשאלת הסיווג שמעלה המבקש. זאת, משום שהשגתו בבקשת רשות הערעור מופנית נגד ההחלטה מיום 24.2.2010 ולא נגד ההחלטה מיום 21.10.09, בה נקבע סכום שכר הטרחה. בהחלט ייתכן שעמדה למבקש זכות ערעור לגבי ההחלטה מיום 21.10.09. נראה שהטעם לכך שונה מזה שטען לו המבקש. ההחלטה מיום 21.10.09 "סגרה את התיק" ככל שמדובר בנושא שכר טרחתו של המבקש. מכאן שמדובר ב"פסק דין", שלגביו קיימת זכות ערעור. על כן, אף אם אין מדובר ב"צו בפשיטת רגל", ונוטה אני לומר כך, הרי קיימת הייתה זכות ערעור. ברם, המבקש מלין, כאמור, על ההחלטה מיום 24.2.2010. מדובר בהחלטה לדחות בקשה לביטול החלטה (וביתר דיוק – פסק דין) על פי צד אחד. כידוע, דרך התקיפה של החלטה כזו היא באמצעות בקשת רשות ערעור, ולא על דרך ערעור.

4.

לגופם של דברים, לא מצאתי סיבה להתערב בהחלטה בעניין השכר. זאת, שכן ההסכמה המקורית בעניין השכר ניתנה על ידי יורשי העזבון ובטרם ניתן צו לניהול העזבון בפשיטת רגל. מכל מקום, אותה הסכמה התייחסה רק להליך בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור. ככל שמדובר בהסכמה של הנאמן, הרי זו הינה בגדר המלצה בלבד ואין בה כדי לחייב את בית המשפט של פשיטת הרגל.

ייתכן שבית משפט קמא המעיט בסכום שכר הטרחה שפסק. עם זאת, הסכום שנפסק אינו נמוך במידה כזו שתצדיק התערבות של ערכאת הערעור. התערבות בעניין כזה תעשה אך במקרים חריגים, שהמקרה דנא אינו נמנה עימהם.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שייעשה צו להוצאות.