רע"א 2738/15 נור מסארוה נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקש 1 ברע"א 2738/15, הוא המשיב ברע"א 3225/15 (להלן: הניזוק ), נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה. המשיבה ברע"א 2738/1, היא המבקשת ברע"א 3225/15 (להלן: המבטחת ), הודתה בחבותהּ לפצותוֹ בגין נזקיו. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הנזק, כמו גם ביחס לסכום הפיצוי ההולם בנסיבות העניין.

2.

בית המשפט המחוזי העמיד את 'מאזן הנזקים', לאחר ניכויים כאלו ואחרים, על סך של כ-4.2 מיליון ₪. המבטחת, אשר נתקשתה להלום את תוצאות פסק הדין, עתרה לפני בית המשפט המחוזי כי יורה על עיכוב בהעברתם של כ-2.3 מיליון ₪ מן המכלול, עד אשר יתן בית משפט זה את דעתו על הערעור שבכוונתה להגיש. טענתה המרכזית היתה ועודנה, כי זכאותו של הניזוק לקבלת עזרה חודשית בעין, מאת קופת החולים, כלל לא נלקחה בחשבון, וממילא לא הופחת שוויהּ מסכום הפיצוי כנדרש.

3.

בית המשפט המחוזי עמד על הכלל, שלפיו אין די בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. מנגד, מצא בית המשפט המחוזי, כי גישת הפסיקה ליברלית יותר בנוגע להשהיית תשלומם של פיצויים עבור נזקים עתידיים. לפיכך, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבטחת באופן חלקי, חרף התנגדות הניזוק, ונאות להותיר בידיה סך של כ-1 מיליון ₪ במהלך תקופת הערעור.

החלטה זו היא הניצבת במוקד בקשות רשות הערעור ההדדיות שלפנַי.

4.

לעמדת הניזוק, שגה בית המשפט המחוזי בעכבו כ-25% מן הפיצוי שפסק לטובתו, בשים לב לעובדה כי מדובר בפסק דין כספי, שהשהיית ביצועו הריהי בגדר חריג. כך בפרט, משלא הונחה תשתית ראייתית לביסוס הטענה, כי המבטחת תתקשה לגבות חזרה סכומי-כסף שונים ששילמה, ככל שאכן יצלח ערעורהּ. מכל מקום, סיכוייהּ בהקשר זה קלושים, שהרי אין כל ודאות לעניין משך זכאותו של הניזוק לקבלת תמיכה מאת קופת החולים, לא כל שכן ביחס לרציפות הענקתהּ, היקפהּ, שוויהּ ועוד.

5.

מן העבר השני, לשיטת המבטחת, זכאותו של הניזוק לקבלת סיוע מאת קופת החולים אינה יכולה להיות מוטלת בספק, ואין יסוד לחשש כי תופסק או כי ישונו תנאיהּ. לעומת זאת, כושר השתכרותו המוגבל של הניזוק וצרכיו הרבים, כעולה מפסק הדין, כמו גם סכום הכסף הניכר בו עסקינן, עלולים להקשות על השבת כספים ששולמו ביתר בסופו של הליך. כך או כך, עיכוב הביצוע המבוקש אינו כרוך בפגיעה כלשהי, שהרי 2 מיליון ₪ לערך יועברו לידי הניזוק באופן מיידי בכל מקרה, ואילו שאר הפיצוי ממילא נועד לשמשוֹ בעתיד הרחוק בלבד.

6.

שקלתי את הבקשות מזה ומזה בשים לב לנימוקיהן, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי וההלכה הפסוקה. כאמור לעיל, במוקד בקשת עיכוב הביצוע מושא דיוננו, ניצבות שתיים אלה: שאלת זכאותו של הניזוק לקבלת עזרה בעין מאת קופת החולים, וסוגיית ניכוי שווי הסיוע מסכום הפיצוי אשר נפסק לטובתו. על פני הדברים, הגם שנראה כי בית המשפט המחוזי לא יִחד דיון 'עצמאי' לעניינים הללו, דומה כי אין מדובר במחלוקות אשר נעלמו מעיניו (ראו פסקאות 19 ו-98-93 לפסק הדין). מבלי לטעת מסמרות, דומני כי לשני הצדדים טיעונים הראויים להישמע בהקשר דנא, הן במישור העובדתי, הן במישור הנורמטיבי. כמו כן, במסגרת ערעוריהם ההדדיים, אשר הוגשו לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, הורחבה היריעה באופן משמעותי ו'התרבו' הפלוגתאות, שעשויות אף הן להשפיע על גובה הפיצוי הכספי הסופי. על רקע זה, ובשים לב לרמת הבדיקה הלכאורית המתחייבת בכגון דא בעת הנוכחית, לא מצאתי כי יש בשיקול בדבר סיכויי הערעור כדי להטות את הכף לכאן או לכאן.

7.

אשר למאזן הנוחות, מן המפורסמות כי ביצועו של פסק דין הריהו הכלל, ואילו עיכוב בהוצאתו אל הפועל אינו אלא חריג (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1153 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). כך בפרט, במצבים שבהם מונח סעד כספי על הפרק (ראו, למשל: ע"א 3062/14 חן נ' אוזן , פסקה 4 (30.7.2014); ע"א 7183/14 קונקס תחבורה נתניה בע"מ נ' עזבון המנוח צ'רלי עבודי , פסקה 5 (17.11.2014)). עם זאת, כאשר בסכומי-כסף ניכרים עסקינן, עלול אדם מן הישוב להתקשות בהשבתם לצד שכנגד, ככל שיוטל עליו לעשות כן בתום הליכי הערעור (ראו, למשל: ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רג'א , פסקה 5 (25.7.2012); ע"א 5365/14 המאגר הישראל לביטוח רכב (הפול) נ' מור , פסקה 10 (24.10.2014)). נוסף על כך, מטבע הדברים, עיכוב בתשלומם של פיצויים עבור נזקים עתידיים אינו צפוי להכביד על הניזוק יתר על המידה או לפגוע בצרכיו המיידים (ראו, למשל: ע"א 4164/14 פלונית נ' פלוני (26.6.2014); ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קובהא , פסקה 5 (2.2.2015)).

8.

בנסיבות העניין, סבורני כי בצדק בִּכֵּר בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע חלקי, כמתבקש משקלולן של אמות המידה ה'מעורבות' הנ"ל. גם בהחלטתו לעכב 1 מיליון ₪ בידי המבטחת לא ראיתי לנכון להתערב. אף על-פי כן, נוכח גובה הסכום שעודנו שנוי במחלוקת, בהתחשב ב'דיות' הפיצוי, במונחי העתיד הקרוב, אשר ישולם לניזוק באופן מיידי בכל מקרה, ובשים לב לעובדה כי נזקיו צפויים להתגבש, על-פי פסק הדין, במשך למעלה מ-30 השנים הבאות, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים יושג באמצעות הפקדה של 1 מיליון ₪ נוספים בנאמנות אצל ב"כ הניזוק, עד תום הליכי הערעור, וכך אני מורה לעשות. שאר הכספים יועברו לרשות הניזוק לאלתר. כל צד ישא בהוצאותיו.