פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2754/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. יוסף תג'ר
2. דוד תג'ר
נ ג ד
המשיבים:
1. ברכה והצלחה נכסים בתל אביב בע"מ
2. יהודית זינגר
3. אריה זינגר
4. יחזקאל זינגר
5. נתן זינגר
6. יורוקום נדל"ן בע"מ
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.03.2013
בתיק ע"א 33857-10-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' שבח
בשם המבקשים:
עו"ד מ' מרדלר,
עו"ד ע' קליין
החלטה
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת י' שבח ) בע"א 33857-10-12 שניתנה ביום 22.3.13. בצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.
1.
המשיבים 5-1 הגישו נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב – יפו לסילוק ידם של המבקשים מהחלקות 15 ו-16 הנמצאות ברחוב אבן גבירול בתל אביב (להלן: המקרקעין ). זאת, בטענה שהמבקשים פלשו שלא כדין למקרקעין והקימו שם מבנה המשמש כמשתלה. המבקשים, אשר קיבלו רשות להתגונן, טענו כי משפחתם יושבת במקרקעין ברציפות מאז שנות ה-80, ומשכך קנויות להם זכויות קנייניות או מעין קנייניות במקרקעין. בית משפט השלום בחן על בסיס הראיות שהובאו לפניו את טענות הצדדים וקבע בפסק דינו מיום 1.8.12 כי המבקשים פלשו למקרקעין רק בין השנים 1999-1998 והם מחזיקים במקרקעין כמסיגי גבול. משכך, הורה בית המשפט על פינוי המבקשים עד ליום 1.11.12.
2.
על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור. ביני לביני מכרה המשיבה 1 את חלקה במקרקעין למשיבה 6, ומשכך הפכה המשיבה 1 לבלתי רלוונטית להמשך ההליכים. המשיבים 5-2 התנגדו לבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע, בעוד שהמשיבה 6 הביעה את הסכמתה לבקשה. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.3.13 צוין כי חלקה 15 נמצאת כולה בבעלותה של המשיבה 6, בעוד שרוב הזכויות בחלקה 16 הן בבעלותם של המשיבים 5-2. לפיכך, באשר לחלקה 15 הוחלט לעכב את ביצוע פסק הדין, בהסכמת הצדדים, ואילו באשר לחלקה 16, בקשת המבקשים נדחתה. זאת, נוכח הקביעה כי לא מדובר במקרקעין המשמשים למגורים אלא לעסק, ומשכך ניתן יהיה, במקרה שערעור המבקשים יתקבל, לפצותם בגין הפינוי. בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה האמורה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.4.13.
3.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת נמנע מלעכב את פינוי המבקשים מחלקה 16, וזאת בהתאם לשיעור ההחזקות של המשיבה 6, אשר כזכור הסכימה לבקשה לעיכוב ביצוע, בחלקה זו. דהיינו, לסברת המבקשים, היה על בית המשפט המחוזי להימנע מפינוי המבקשים מאותו שיעור מחלקה 16 שמשקף את בעלות המשיבה 6. עוד מלינים המבקשים על השגגה אשר נפלה, לטענתם, בהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לשיעור האחזקות של המשיבה 6 בחלקה 16. בנוסף, נטען כי השימוש של המשיבים 5-2 במקרקעין נעשה על סמך הסכם שותפות מכללא, ומשכך לא ניתן, כך טוענים המבקשים, לראות במשיבים 5-2 משום רוב כמותי של הבעלים במקרקעין.
4.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ואינה מעוררת, ואף לא נטען אחרת, שאלה משפטית או שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה, ומשכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). מהבקשה עולה טענה ספציפית בנוגע לטעויות שנפלו, לטענת המבקשים, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לאומדן האחזקות של אחת המשיבות לצורך החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. פשיטא שאין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כידוע, טעות בהחלטה, ככל שנפלה, אינה מהווה עילה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (בע"מ 4022/11 פלוני נ' פלוני (10.7.2011). מעבר לכך, בהחלטות הנוגעות לעיכוב ביצוע פסק דין מוקנה לערכאה הדנה בתיק שיקול דעת רחב, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות (רע"א 10007/06 גורן
נ' שנית מהנדסים ( 14.1.07) ).
הבקשה, איפוא, נדחית. משהחלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, התייתר הצורך לדון בבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו באייר
התשע"ג (25.4.2013).
ש ו פ ט ת