רע"א 2762/11 חנה כהן נ. עיריית ירושלים

לפניי בקשת רשות לערער ובקשה לעיכוב הליכים – שתיהן מתייחסות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי ), שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם א' פוני ), וקבע שאין מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בתביעה כספית שהוגשה נגדה. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 03-11465-08-2. הבקשה לעיכוב הליכים מכוונת גם לתיק הוצל"פ מס' 03-30079-98-1.

1.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה לביצוע סכום קצוב מכוח סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 בגין חוב ארנונה בסך של 15,400 ש"ח המתייחס לתקופה שבין 4.12.2000 ו-31.12.2005. לפי הנטען בכתב התביעה, המבקשת החזיקה בנכס בתקופה זו ביחד עם בעלה לשעבר (להלן: הנכס ).

2.

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע התביעה, ובד בבד הגישה גם בקשה לעיכוב הליכים. היא טענה שכתב התביעה לא הומצא לכתובת שבה היא מתגוררת, ולגופו של עניין שרק בחודש אוגוסט 2007 היא נרשמה כמחזיקה בנכס. לטענתה, מחודש אוגוסט 1998 ועד נובמבר 2001 הנכס עמד ריק, ורק אז נעשתה פנייה למשיבה לרשום אותו על שם שוכר. עוד טענה המבקשת שבמשך כל השנים מסר לה בעלה שהוא מטפל בנושא הארנונה.

3.

בית משפט השלום (כב' הרשם א' פוני ) דחה את הבקשה בקובעו שגרסת המבקשת אינה מקימה עילה למתן רשות להתגונן. נקבע שככל שהמבקשת טוענת שלא החזיקה בדירה, היה עליה לפנות בהשגה למנהל הארנונה במשיבה. עוד קבע בית משפט השלום שגם אם המבקשת לא הייתה רשומה כבעלת הדירה, הרי שמתוקף נישואיה היא בבחינת מחזיק בנכס לצורך חיוב בארנונה, וזאת כל עוד לא מסרה הודעה על הפסקת החזקתה.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור עתרה המבקשת גם לביטול פסק דין שניתן נגדה בחודש ספטמבר 2001, במסגרת תיק אחר. לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט

מ' דרורי ) לדחות את הערעור, למעט בעניין אחד כפי שיפורט להלן. בית המשפט הבחין בין שני הליכים המתנהלים נגד המבקשת: הראשון הוא ת"א 11475/95, שלגביו קבע כי אין יסוד להתערב בפסק הדין המתייחס לשנים שבהן המבקשת הודתה שהתגוררה בנכס. ההליך השני עניינו בתביעה שהגישה המשיבה לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ מס' 03-11465-08-2. בית המשפט דן בטענת המבקשת שלפיה בעלה הופטר מחיובי ארנונה על אף שהתגורר בנכס באותה תקופה, וקבע שפסק הדין אינו מחייב את המבקשת בכל הנוגע ליחסים שבין המשיבה לבעלה של המבקשת, ופתוחה בפניה הדרך למצות את זכויותיה נגדו בערכאות המתאימות. בצד האמור, מצא בית המשפט המחוזי ממש בטענת המבקשת שאחד התיקים כלל חיוב בגין ארנונה ומים גם יחד, כשלטענת המבקשת היא שילמה עבור המים עובר למתן פסק הדין. בית המשפט הורה למשיבה לבדוק נושא זה עם המבקשת, וככל שהאחרונה לא תהיה שבעת רצון מהבדיקה, היא תהא רשאית לפנות לבית משפט השלום, ובלבד שפנייתה תעשה תוך 60 יום ממועד תשובת המשיבה ביחס לבדיקה האמורה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא איפשר לה להשמיע את כל טענותיה, וכי המשיבה נהגה כלפיה במשוא פנים בכך שויתרה לבעלה לשעבר על תביעתה כלפיו. עוד נטען כי המשיבה תבעה מהמבקשת חוב שהתיישן; וכן שהמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, ושבכוונתה להעלות טענות נוספות לאחר שתינתן החלטה בבקשה זו.

6.

נתבקשה תשובת המשיבה. זו טענה שאין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר שמע את המבקשת באריכות והחליט לדחות את טענותיה לגופו של עניין, למעט בנושא המים כאמור.

7.

המבקשת עתרה להשיב לתשובת המשיבה ונעתרתי לבקשתה. בתשובתה מתארת המבקשת באריכות את השתלשלות העניינים. לדבריה, בית משפט השלום התעלם מטענות שטענה בדבר אי-מסירה כדין, חוקיות ההליכים ופגמים שנפלו בהתנהלותה של המשיבה כרשות ציבורית. לשיטתה, אם המשיבה הייתה פונה אליה בנוגע לחוב עובר להגשת התביעה, היא הייתה מטפלת בו, כפי שטיפלה בחובות אחרים שלה. המבקשת משיגה על קביעת הערכאות דלמטה שלפיה היא הייתה בבחינת מחזיק בנכס לצורך חיוב בארנונה אך משום שהייתה נשואה לבעלה, הרשום כבעל הנכס. לשיטתה, יש לראות בה ובבעלה ישויות משפטיות נפרדות. מעבר לאמור, שבה המבקשת על הטענות שהעלתה בבקשה.

8.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, שוכנעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה דנן נסבה על טענת המבקשת שלפיה לא היה מקום לחייבה בתשלום ארנונה משום שלא התגוררה בנכס, ומשום שבעלה לשעבר, ולא היא, טיפל בנושא הארנונה אל מול המשיבה. טענות מעין אלה אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לסכסוך, ואין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). דברים אלה יפים גם בהתייחס לטענותיה של המבקשת לגבי אופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט המחוזי. אין מקומן של טענות אלו, באופן שהועלו, בגדרי הבקשה דנן, והן נדחות.

9.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, ויחד עמה נדחית הבקשה לעיכוב הליכים. הצו הארעי שניתן ביום 16.8.2011 מבוטל. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.