פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 2775/99 מאור מנחם נ. משרד הבטחון

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · עתירה לבג"ץ על החלטת רשמת בבקשה להארכת מועד לערעורעתירה לבג"ץ נגד החלטת הרשמת בבית המשפט העליון שדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, נכה צה"ל, הגיש עתירה לבג"ץ לאחר שהרשמת בבית המשפט העליון דחתה בקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט קבע כי הסעד הנכון הוא הגשת ערעור על החלטת הרשמת או בקשת ארכה להגשתו, ולא עתירה לבג"ץ. העתירה נדחתה מחמת העדר עילה להתערבות.

העובדות

העותר, נכה צה"ל, נדחה בבקשתו לתגמולים על ידי קצין התגמולים, וערעורו נדחה בוועדת הערר ובבית המשפט המחוזי. לאחר דחיית עתירה קודמת לבג"ץ הגיש בקשת רשות ערעור באיחור ובקשת ארכה, שנדחתה על ידי הרשמת. העותר פנה שוב לבג"ץ בעתירה זו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת הרשמת שדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות עתירה לבג"ץ?
  2. 2.מהי הדרך הנכונה לתקוף החלטת רשמת של בית המשפט העליון שדחתה בקשת ארכה?

הלכות

  1. 1

    סעד נגד החלטת הרשמת צריך להיות בהגשת ערעור או בקשת ארכה להגשת ערעור ולא בעתירה לבג"ץ, ולכן אין עילה להתערבות.

    ״סעדו של העותר היה בהגשת ערעור על החלטתה של הרשמת ולא בהגשתה של עתירה לבג"ץ״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • נכה צה"ל
  • בקשת רשות ערעור
  • הארכת מועד
  • החלטת הרשמת
  • עתירה לבג"ץ
  • עילה להתערבות
  • ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
  • ועדת הערר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

2775/99

בפני:

כבוד

המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט מ' חשין

כבוד

השופט י' זמיר

העותר: מאור

מנחם

נ

ג ד

המשיב: משרד

הביטחון, קצין התגמולים לפי חוק הנכים

בשם

העותר: עו"ד מנחם ליאב

עתירה

למתן צו על תנאי

פסק דין

העותר הינו נכה צה"ל. תוך כדי הליכים מסויימים שהיו לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959- [נוסח משולב] (חוק הנכים), דחה קצין התגמולים, המשיב לפנינו, בקשה של העותר. העותר ערר לוועדת העררים שלפי חוק הנכים, וזו החליטה לדחות את הערר. העותר הוסיף וערער לבית-המשפט המחוזי, וזה האחרון החליט לדחות את הערעור. על דחיית בקשתו פנה העותר בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 5538/98), אך אנו דחינו את העתירה באומרנו לעותר כי שומה היה עליו - כהוראת החוק - לנסות ולבקש לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי לפני בית-המשפט העליון תחת אשר יפנה לבית-המשפט הגבוה לצדק.

אחר הדברים האלה הגיש העותר לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, אך הואיל והמועד להגשתה של בקשה זו חלף-עבר לו, הוסיף הוא והגיש בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 1278/99). הרשמת דנה בבקשה זו והחליטה לדחותה.

משנדחתה הבקשה הוסיף העותר ופנה אלינו שוב, וזו היא העתירה המונחת עתה לפנינו.

עתירה זו אין היא מחדשת דבר לגופם של דברים, אלא שהעותר שגה שוב במהלכיו. סעדו של העותר היה בהגשת ערעור על החלטתה של הרשמת ולא בהגשתה של עתירה לבג"ץ. אכן, גם כאן חלף-עבר הזמן להגשתו של ערעור על החלטת הרשמת, אך לעומת זאת יכול ורשאי העותר להגיש בקשת ארכה להגשת ערעור על החלטתה של הרשמת, ואם תסרב לו הרשמת - להגיש ערעור על אותה החלטת-סירוב. זו הדרך העומדת לפני העותר, ודרך שהמחוקק קבע מפורש להלך בה, ראוי לו למתדיין שיילך בה.

אנו מחליטים לדחות את העתירה, כעתירה שאינה מעלה על פניה עילה להתערבותנו.

ניתן היום, יד' באייר התשנ"ט

(30.4.99).

המשנה

לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99027750.

G01

/עכב

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1סעד נגד החלטת הרשמת צריך להיות בהגשת ערעור או בקשת ארכה להגשת ערעור ולא בעתירה לבג"ץ, ולכן אין עילה להתערבות.