רע"א 2784/18 בית אלנבי 13 בע"מ נ. אמיר חסיד ,עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי ) בת"א 41493-05-14 מיום 28.2.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לתקן את כתב התביעה שהגישה.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.

כתב התביעה המקורי הוגש ביום 22.5.2014. עניינה של התביעה בהסכם שיפוץ (והסכם שיפוץ נוסף) שנחתם בין המבקשת למשיב 1 (כנאמן של חברה זרה). בכתב התביעה המקורי התבקש בית המשפט להורות על סעד של אכיפת ההסכמים, ומתן פיצויים בגין הפרתם. כסעד חלופי נתבקש בית המשפט להורות על סעד של ביטול הסכם השיפוץ הנוסף.

3.

ביום 20.4.2017 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי את הבקשה לתיקון כתב התביעה. התיקון שנתבקש הוא הוספת סעד של ביטול הסכם מכר שנחתם בין הצדדים. כפי שעולה מכתבי הטענות, בבסיס הסכמי השיפוץ השונים עמדה עסקת מכר, שבמסגרתה רכש המשיב 1 את נכס המקרקעין המיועד לשיפוץ, מאת המבקשת. המבקשת עתרה אפוא לתיקון כתב תביעתה, כך שיתבקש הסעד של ביטול הסכם המכר הזה. בבקשה נטען כי המבקשת מעוניינת לוותר על סעד האכיפה, שכן בעת הגשת התביעה לא היה ידוע לה שהחברה הזרה היא חדלת פרעון. בנוסף לאמור, התבקש תיקון סכום התביעה, כאשר נטען שבשל טעות משרדית נרשם בכתב התביעה המקורי סכום שגוי.

4.

לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט ציין כי בדיון התברר שהמבקשת היתה מודעת למצבה הכלכלי של החברה הזרה עוד לפני כמה שנים, וכפועל יוצא החליטה כבר אז שהיא מעוניינת לבטל את מערך ההסכמים כולו. אף על-פי כן, לא היה בידה להציג הודעת ביטול של הסכם המכר שנמסרה לחברה. אין לראות בהגשת התביעה משום הודעת ביטול, שכן הסעד העיקרי שנתבקש בה במקור הוא סעד של אכיפת הסכמי השיפוץ. בנסיבות אלו, ההמתנה בהגשת הבקשה עולה כדי שיהוי ניכר, שלא ניתנה לו הצדקה. הבקשה הוגשה כשלוש שנים לאחר פתיחת ההליך, כאשר התקיימו במסגרתו ארבעה דיונים, והמבקשת אף הגישה כבר את תצהירי העדות הראשית מטעמה. תיקון כתב התביעה כפי שנתבקש לא יועיל לבירור המחלוקת, שכן למעשה עסקינן בתביעה חדשה – חלף הדיון באכיפת שני הסכמי השיפוץ, יהיה צורך לדון בביטול שלושת ההסכמים. הדבר יצריך הגשת כתבי טענות מתוקנים, קיום הליכים מקדמיים חדשים, הגשת חוות דעת נוספות, וכיוצא באלה. בשל המכלול האמור לא ראה בית המשפט לנכון להתיר את תיקון הסעד המבוקש בתביעה.

5.

באשר לשינוי סכום התביעה, בית המשפט השתכנע כי הסכום הנקוב כעת בכתב התביעה אינו בגדר 'טעות משרדית', ומקורו באופן חישוב הסכומים שנתבעו. הגדלת הסכום המבוקשת כעת, מבוססת על הנחת המבקשת שסעד האכיפה שנתבקש אינו רלבנטי, וסעד הביטול – החלופי – גורר נזקים כבדים יותר. לפיכך, דחה בית המשפט גם היבט זה של בקשת התיקון.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקשת מעוניינת להשיג על ההחלטה, תוך שהיא מציינת כי לפי ההלכה הפסוקה יש לנקוט מדיניות ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, ולכל היותר יש להטיל על המבקש לתקן לשאת בהוצאותיו של הצד שכנגד. לגופו של עניין מטעימה המבקשת, כי את מועד הגשת הבקשה יש לבחון ביחס להתקדמות ההליך, ולא ביחס לזמן שחלף גרידא. לטענתה, המועד שבו נודע לה על חדלות הפרעון של החברה הזרה הוא חודש מרץ 2015, ובאופן מיידי הגישה בקשה לצו מניעה בקשר לנכס הנדון; במרבית הזמן שחלף מאז ועד שהוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, היו הצדדים בהליכי משא ומתן וגישור, כך שלא היתה הצדקה באותה עת להגיש את הבקשה. לפיכך, לא היה מקום לזקוף לחובתה את המועד שבו הוגשה.

7.

באשר להשלכות התיקון על ההליך, סבורה המבקשת כי בית המשפט המחוזי הפריז בהערכתן. לעמדתה, מערך ההסכמים הכולל – הסכם המכר והסכמי השיפוץ – שלובים זה בזה, ואין היגיון אמיתי בביטול הסכם השיפוץ והותרת הסכם המכר על כנו. מכיוון שבתביעה המקורית נתבקש הסעד של ביטול הסכם השיפוץ, הרי שביטול הסכם המכר אינו אלא פועל יוצא מתחייב מסעד זה, ועיגונו במפורש בכתב התביעה אינו משנה מהותית את עניינה. באשר לשאלה אם יש לראות בהתנהגות הצדדים משום הודעת ביטול, סבורה המבקשת כי לא היה מקום לדון בכך בשלב זה אלא במסגרת הדיון בתביעה גופה, ומכל מקום היא עומדת על כך שמהתנהלותה ברור מאליו שהודיעה על ביטול הסכם המכר עצמו.

8.

עוד נטען בבקשה, כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לתיקון סכום התביעה. עיון בכתב התביעה מלמד שבמסגרתו צוין סעד כספי כולל של כ-7,000,000 ₪, אולם בכותרתו נרשם, בטעות, סכום של כ-3,000,000 ₪ בלבד; הטעות נובעת מהשמטת רכיב של כ-4,000,000 ₪ שנתבע כפיצוי במסגרת הסעד החלופי של ביטול הסכם השיפוץ, והוא נובע מטעות בלבד – שיש לתקנה על מנת שהמבקשת תוכל לשלם את מלוא סכום האגרה שהיא חבה בו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים.

10.

אכן, הצדק עם המבקשת כי בפסיקתנו נקבע שבקשות לתיקון כתב תביעה יש לבחון בגישה ליברלית, על מנת שהדבר יועיל לבירור ממצה של הסכסוך; ככל שתיקון כתב התביעה גורר נזקים ליתר בעלי הדין, "על כל 'פשעים' יכסה התשלום הכספי" (רע"א 7466/17 אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון , פסקה 9 (20.12.2017)), והמבקש לתקן את כתב התביעה יאלץ לשאת בהוצאותיהם. יחד עם זאת, גם לגישה ליברלית ומתחשבת זו יש גבולות: "אמנם נכון, לא בכל מצב יתיר בית משפט את תיקונם של כתבי טענות, ופעמים שתידחה בקשה שכזו, משום שהוגשה בשיהוי רב, על רקע התנהגותו של מבקש התיקון, או מן הטעם שיש בה עילות חדשות או הרחבת חזית" ( שם , פסקה 8). שיקולים אלו ממש הם שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי. מכיוון שלבית המשפט שיקול דעת רחב בהקשר זה, ועליו לשקול מגוון של שיקולים, נקבע לא אחת כי בסוגיה זו "מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב וערכאת הערעור תתערב בעניינים אלה רק במקום בו נתגלתה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר" (רע"א 6113/13

פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק , פסקה 6 (19.12.2013)).

11.

בענייננו-שלנו, אינני סבור שנפל פגם בשיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי. המבקשת סבורה שבית המשפט המחוזי זקף לחובתה יתר על המידה את מועד הגשת הבקשה, והפריז בהערכת משמעויות התיקון. איני סבור כך. אם המבקשת סבורה שביטול הסכם השיפוץ מחייב מיניה וביה את ביטול הסכם המכר, יש לתמוה כיצד לא בא הדבר לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי, שבו נתבקש כסעד חלופי להורות על ביטול הסכם השיפוץ. אף אם לדידה של המבקשת הדבר ברור, הרי שהדבר צריך טענה וראיה, שזכרן לא בא בכתב התביעה המקורי. השינוי המבוקש מסיט אפוא את הדיון ממסלולו הנוכחי אל כיוון אחר. משאלו הם פני הדברים, אי אפשר להתעלם מן הזמן הרב שחלף, מדיונים שהתקיימו, ומראיות שהוגשו. אין מדובר רק בטרחת הצד שכנגד, אלא גם בבזבוז משאבים שיפוטיים ניכרים. אף אם במשך מרבית הזמן שחלף היו הצדדים עסוקים במשא ומתן ובגישור, לא היתה הצדקה שלא להציף בהזדמנות הראשונה את רצונה של המבקשת לנתב את הדיון לכיוון אחר. גם סוגיית סכום התביעה הכולל הנקוב בכתב התביעה והפער בינו לבין הסכומים המפורטים בכתב התביעה, כבר הועלתה על-ידי המשיב 1 בכתב הגנתו מיום 14.8.2014, המבקשת לא התייחסה לכך עד כה, ולא נקטה בהליך כלשהו על מנת לתקן את הטעון תיקון.

12.

עוד יש להוסיף, כי בדיון במעמד הצדדים שהתקיים בבקשה, נאות ב"כ המבקשת למחוק את התביעה הנוכחית ולהגיש תביעה חדשה, אולם לאחר מכן נמלך בדעתו ועמד על בקשת התיקון. בבקשת רשות הערעור נטען כי אפשרות כזו כרוכה "בהוצאות מיותרות וזמן שיפוטי יקר" וכן "לדחיית וסרבול ההליך" , אולם לא נטען שהדבר אינו אפשרי מסיבה כלשהי. גם מטעם זה אין ליתן בענייננו רשות ערעור, משום שאף שנגרם נזק למבקשת, כתוצאה מהתנהלותה-שלה, לא נחסמה לחלוטין דרכה להגשת תביעה בנושא ביטול הסכם המכר. בנסיבות אלו, אינני סבור שיש הצדקה ליתן רשות ערעור, שכן אף אם יתקיים "הליך מיותר" (כלשון סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), אין למבקשת להלין בעניין זה אלא על עצמה.

13.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.