רע"א 2785/21 עזבון המנוח אמין מנסור ז"ל באמצעות התובעים 2-3. נ. מדינת ישר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.2021, בת"א 8193-05-10 (השופט א' טובי ), שבמסגרתה נקבע כי הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת מומחה נוספת מטעמם, או לתקן את חוות הדעת שהוגשה על-ידם.

רקע ועובדות המקרה

2.

המבקשים הם בעלי הזכויות במקרקעין, אשר משׂתרעים על מאות דונמים, וממוקמים במורדות הכרמל. עוד בימי המנדט הבריטי הוקם על המקרקעין בסיס צבאי, שעם הקמת המדינה עבר לידי צה"ל. בשנת 1954, נחתמה על-ידי שר האוצר דאז, לוי אשכול, תעודה לפי סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, שהפקיעה את המקרקעין מרשות המבקשים. לפני מספר שנים ננטש הבסיס על-ידי צה"ל, ומאז עומד הוא בשיממונו " כְּסֻכָּה בְכָּרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה " (ישעיהו א, ח). בשנת 2010, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקשו לבטל את הפקעת המקרקעין השייכים להם, ולחייב את המדינה בדמי שימוש ראויים בגין התקופה שבה החזיקה במקרקעין. במקביל, הגישו המבקשים תביעה נוספת לבית משפט השלום, לסילוק ידה של המדינה מהמקרקעין (ת"א 17203-09-11). ביום 21.4.2013, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתביעה לסילוק-יד, שבמסגרתו התחייבה המדינה לפנות את המקרקעין. ביום 24.4.2013 אישר בית המשפט השלום בחיפה (השופט א' צ'יזיק ) את הסכם הפשרה, ונתן לו תוקף של פסק דין.

3.

לאחר הפינוי, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי, בבקשה לתיקון כתב התביעה. המבקשים טענו כי רק לאחר קבלת החזקה במקרקעין, התאפשר להם לאמוד את הנזקים שגרמה להם המדינה בהחזיקה במקרקעין. נוכח הטענות שהעלו המבקשים, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם, וכתב התביעה – תוקן. לכתב התביעה המתוקן, צרפו המבקשים חוות דעת של שמאי מקרקעין שאמד את דמי השימוש הראויים; וכן חוות דעת של שמאי חקלאי שהעריך את הנזקים בגין אובדן הכנסה והשבת מצב המקרקעין לקדמותו. המשיבה הגישה חוות דעת מומחה נגדיות של שמאים מטעמה. בעקבות הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה על זהותו של מומחה מוסכם, הורה בית המשפט המחוזי ביום 11.4.2016 על מינוי שמאים מטעם בית המשפט. ביום 16.5.2016, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לזהותם של השמאים מטעם בית המשפט, הורה בית המשפט המחוזי על מינויים של שמאי חקלאי ושמאי מקרקעין. במהלך שנת 2017, הוגשו לבית המשפט חוות הדעת השמאיות מאת אותם מומחים.

4.

בהמשך, לאורך תקופה ארוכה, ניהלו הצדדים מגעים בניסיון להגיע להסכם פשרה, ואף פנו להליכי גישור שנמשכו זמן רב. דא עקא, על אף ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לצדדים, הם הודיעו לבסוף, כי לא עלה בידם ליישב את המחלוקות שנתגלעו ביניהם. בעקבות זאת, ביום 25.1.2021 התקיים דיון בתיק, שבסיומו ניתנה החלטה כי התיק יקבע לישיבת הוכחות. בד בבד, נתבקשו הצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמם.

5.

עוד באותו יום, הוגשה על ידי המדינה "בקשה להבהרת החלטה" , שבמסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי "לקבוע במפורש כי הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת מקצועיות (מכל מין וסוג) נוספות" . לאחר שנתבקשה תגובת המבקשים, הוחלט ביום 16.2.2021 כדלקמן:

"החלטתי מיום 25.1.2021 ברורה ואינה טעונה הבהרה [...] הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. אין בכך כדי לפתוח פתח להגשת חוות דעת חדשות או לעדכן את אלה שכבר הוגשו על ידי מי מהצדדים [...] תקנה 87 (ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 לא תושיע ולא תועיל לתובעים, שכן אלה הגישו כבר את חוות הדעת מטעמם לפני זמן רב וכך גם עשתה הנתבעת. בעקבות אותן חוות דעת מונו מומחים מטעם בית המשפט שהגישו חוות דעתם לתיק [...] אשר על כן, אני מבהיר כי החלטתי מיום 25.1.2021 התייחסה להגשת תצהירי עדות ראשית ותו לא. אין הצדדים רשאים להגיש עוד חוות דעת או לתקן את חוות הדעת שהוגשו על ידם" .

6.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שבגדרה טוענים המבקשים, כי הותרת החלטת בית המשפט המחוזי על מכונה, תגרום לכך שההליך יתנהל מעתה בדרך שגויה. לגופה של החלטה, טוענים המבקשים כי נפלו בה מספר שגיאות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור. לוז טענת המבקשים היא כי "חוות דעתו של השמאי [...] לא התייחסה לזכות המבקשים לקבוע את אופן ההשבה בהתאם לסעיף 21 לחוק המקרקעין ולכן יש צורך בחוות דעת להוכיח סוגיה מרכזית זו" .

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה – להידחות. תחילה אציין, כי בניגוד למשתמע מן הבקשה, הרי שהמומחים שמונו מטעם בית המשפט, לא מונו בהסכמת הצדדים, אלא בהוראת בית המשפט המחוזי. אמנם, לאחר שהורה בית המשפט על מינוי המומחים, הסכימו הצדדים על זהותם, אך אין בכך כדי לגבש הסכמה למפרע על עצם מינוי המומחים. כזאת למדנו מהחלטת בית המשפט מיום 4.5.2021: "לא מדובר במומחים מוסכמים, אלא כאלה שמונו ביוזמת בית המשפט. ההסכמות בין הצדדים התייחסו לזהות המומחים בלבד. בנסיבות אלו חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים מהוות חלק מהראיות שהם רשאים להסתמך עליהם, ולצד זאת עומדת לצד שכנגד הזכות לחקור את אותם מומחים" .

8.

אין מדובר בעניין סמנטי גרידא; הבחנה זו, בעלת נפקות לצורך הכרעת הבקשה דנא, ודי בה כדי לחרוץ את דינה לשבט. כל שביקשו המבקשים היה לאפשר להם להגיש חוות דעת משלימה לגבי השבת המצב לקדמותו, כך שלנגד עיניו של בית המשפט המחוזי תעמוד חוות דעת בסוגיה זו. החלטתו בית המשפט המחוזי מיום 4.5.2021 מלמדת, כי לאמיתו של דבר, מבוקשם זה ניתן להם זה מכבר. אבאר.

אין חולק על כך שחוות הדעת של השמאי החקלאי, שהוגשה בשנת 2014 מטעם המבקשים, וצורפה כנספח לכתב התביעה המתוקן, מתייחסת בצורה מקיפה לסוגיית השבת המצב לקדמותו. אלא שהמבקשים, כך נראה, סברו בטעות כי המומחים מטעם בית המשפט מונו בהסכמת הצדדים, וכפועל יוצא, חוות הדעת שהוגשו קודם לכן מטעם הצדדים הפכו לבלתי-קבילות (תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לכן, טעו לחשוב שיש צורך בהגשת חוות דעת משלימה בסוגיית החזרת המצב לקדמותו. ברם, משהבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 4.5.2021, כי המומחים מונו מבלי שניתנה הסכמת הצדדים, הרי שחוות הדעת העצמאיות שהגישו הצדדים הן חלק מחומר הראיות בתיק. משאלתם של המבקשים נענתה אפוא, ולפני בית המשפט מונחת חוות דעתם בנוגע להחזרת המצב לקדמותו.

אלא מאי? המבקשים טוענים כי חוות הדעת מטעמם הוגשה עוד בשנת 2014, אבד עליה הכלח, והיא אינה עדכנית די הצורך. טענה זו אמנם יש בה ממש, שכן 'מים רבים זרמו בירדן' מאז שנת 2014 ועד עתה, אך לשם כך אין צורך בהכנת חוות דעת חדשה. ככל שלטענת המבקשים יש מקום להתאים את חוות הדעת המצויה בתיק בית המשפט למציאות העדכנית, פתוחה הדרך לפניהם לפרוש את טענותיהם בעניין לפני בית המשפט המחוזי.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. מיניה וביה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה היום.

נוכח אי הבהירות, ששררה בעת הגשת הבקשה דנא – עובר להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.5.2021 – באשר

למעמדם הנורמטיבי של המומחים מטעם בית המשפט, וכפועל יוצא, של חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, לא אעשה צו להוצאות.