רע"א 2787/10 חאן מנולי בע"מ נ. אריה בריט

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' זפט) מיום 18.3.2010 הדוחה את עתירת המבקשת למתן סעדים זמניים הנוגעים לעבודות שמבצעים המשיבים במקרקעין שבבעלותם ביפו.

1.

המשיבים הם הבעלים של מקרקעין ביפו הידועים כחלקה 126 בגוש 7071 (להלן: חלקת המשיבים ) והמבקשת היא הבעלים של חלקה הצמודה לחלקת המשיבים באותו הגוש (חלקה 123) (להלן: חלקת המבקשת ). במסגרת הליך משפטי שהתנהל בפני בית משפט זה בין מינהל מקרקעי ישראל ובין המשיבים בעניין היקף הזכויות שרכשו המשיבים בחלקתם מרשות הפיתוח (ע"א 6607/99) (להלן: הערעור ), נכרת ביום 28.5.2002 הסכם פשרה בין המבקשת ובין המשיבים על פיו הוסדרו עניינים שונים הנוגעים לזכויותיהם של הצדדים בחלקות (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם ). במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המשיבים ירשמו על שם המבקשת את זכויות החכירה בחדר שנבנה מעל מעבר מקורה הממוקם בחלקתם של המשיבים (להלן: החדר ) וזאת לאחר השלמת הליכי התכנון והפרצלציה בחלקה. כמו כן התחייבו המשיבים להסדיר פוליסת ביטוח צד ג' לטובת המבקשת וזאת כנגד נזקים העלולים להיגרם לה כתוצאה מעבודות בנייה שהמשיבים תכננו לבצע בחלקתם. מנגד התחייבה המבקשת, בין היתר, כי הניקוז של מי הגשמים מן החדר או מכל מבנה נוסף המצוי בחלקתה ייעשה לכיוון הרחוב ולא לכיוון חלקת המשיבים ולבסוף הוסכם כי ככל שתתעורר מחלוקת בנוגע לביצוע ההסכם יפנו הצדדים לגישור. ההסכם, יש לציין, קיבל תוקף של פסק-דין בהחלטתו של בית משפט זה מיום 30.5.2002 (בד בבד עם צירוף המבקשת כמשיבה בערעור כמו גם עם מחיקת הערעור ללא צו להוצאות).

2.

בחודש ינואר 2010 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לבצע עבודות בנייה בחלקתם בטרם ימלאו את התחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה. כמו כן עתרה המבקשת לסעד המורה למשיבים לרשום לטובתה הערת אזהרה המקנה לה זכות חכירה בחדר. טענתה העיקרית של המבקשת היתה כי המשיבים החלו לבצע בחלקתם עבודות בנייה (להלן גם: העבודות ) המסכנות את יציבותו של מבנה הממוקם בחלקתה. כמו כן נטען כי המשיבים ביצעו מספר שינויים בתכניות הבניה בלא שקיבלו את אישור המבקשת או האדריכלים מטעמה; כי המשיבים לא רשמו על שם המבקשת את זכויות החכירה בחדר; וכי המשיבים לא הפקידו פוליסת ביטוח צד ג' לפני שהחלו בביצוע העבודות - והכל בניגוד להתחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה. בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע עבודות בחלקתם ולמתן צו עשה המחייב את המשיבים לרשום לטובתה הערת אזהרה המקנה לה זכות חכירה של 999 שנים בחדר (להלן: הבקשה למתן סעדים זמניים או הבקשה ).

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' זפט) דחה את הבקשה למתן סעדים זמניים ביום 9.3.2010. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מעדותו של מנהל המבקשת במהלך הדיון בבקשה התברר כי למבקשת נודע על תחילת העבודות לפני כשנה וכי המחלוקת בין הצדדים בעניין רישום החכירה פרצה אף היא לפני כשנה. בית המשפט ציין כי גרסא עובדתית זו מלמדת על שיהוי בהגשת הבקשה ועל היעדר דחיפות במתן הסעדים שנתבקשו. עוד הדגיש בית המשפט כי המבקשת לא נתנה הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה ואף ניסתה להסוותו בכך שציינה כי המשיבים החלו בבנייה במועד "שאינו ידוע" לה במדויק. מטעמים אלה קבע בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה. בנוסף התייחס בית המשפט למאזן הנוחות וציין כי המשיבים הציגו במהלך הדיון פוליסת ביטוח הכוללת פיצוי נזקי צד ג' עד לסכום של 15 מליון ש"ח התקפה מיום 1.12.2008 ועד ליום 31.12.2011 (להלן: הפוליסה ). בית המשפט קבע כי הפוליסה הנ"ל מלמדת כי המשיבים קיימו לכאורה את התחייבויותיהם בעניין הפוליסה והוא ציין כי המבקשת לא הציגה ראיות הסותרות מסקנה זו. מכל מקום ציין בית המשפט כי אם ייגרם למבקשת נזק כתוצאה מביצוע העבודות נראה שניתן יהיה לפצותה מכוח הפוליסה ומנגד, טענת המשיבים היא כי הם התקשרו עם צדדים שלישיים בהסכמים הנוגעים לעבודות וסביר להניח שכל עיכוב בביצוען יגרום להם לנזקים. לפיכך קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה נגד הפסקת ביצוע העבודות והוא דחה, אפוא, את הבקשה והורה למבקשת לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.

המבקשת סבורה כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי, והיא מדגישה כי במהלך השנים שחלפו מאז כריתת ההסכם היא פנתה למשיבים כמה פעמים בדרישה כי ירשמו הערת אזהרה המקנה לה את זכות החכירה בחדר. כמו כן טוענת המבקשת כי בחודש יוני 2009 נודע לה כי המשיבים החלו בביצוע עבודות בנייה בחלקתם, ולכן פנתה למשיבים ביום 1.7.2009 במכתב בו דרשה את הפסקת העבודות עד להסדרת פוליסת הביטוח. לטענת המבקשת, רק לאחר עיון בתגובת המשיבים לבקשה למתן סעד זמני התברר לה כי המשיבים החלו לבצע את העבודות בחודש אפריל 2009 ועל כן, לא היה מקום לקבוע כי הבקשה שהוגשה כשמונה חודשים בלבד לאחר מכן (בחודש ינואר 2010) לוקה בשיהוי. בנוסף טוענת המבקשת כי נפל פגם בפוליסת הביטוח שהציגו המשיבים שכן לא צורפה לה, כנדרש בהסכם הפשרה, חוות דעת של סוקר מטעם חברת ביטוח מוכרת ובהקשר זה מוסיפה המבקשת ומלינה על כך שהפוליסה הומצאה לה לראשונה רק במסגרת הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים. כמו כן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן המשך ביצוע העבודות עשוי לייתר את הדיון בתיק העיקרי והיא מציינת, בנוסף, כי המשיבים לא צירפו לתגובתם לבקשה לסעדים זמניים אסמכתא המלמדת כי הם התקשרו עם צדדים שלישיים לצורך ביצוע העבודות. בנוסף מלינה המבקשת על כך שבית משפט קמא לא התייחס לאחד מן הסעדים שביקשה (צו המורה למשיבים לרשום הערת האזהרה) ולבסוף היא מלינה על סכום ההוצאות שנפסק לחובתה.

5.

המשיבים סומכים ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, בצדק קבע בית המשפט כי הבקשה למתן סעדים זמניים הוגשה בשיהוי ניכר וכי בינתיים הוחל בביצוע העבודות בחלקת המשיבים והן מתבצעות על פי היתר בנייה שניתן להם כדין. עוד מדגישים המשיבים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובאי נקיון כפיים, שכן המבקשת מבצעת בעצמה עבודות בנייה בחלקתה, באופן המפר לגישתם את הסכם הפשרה. כמו כן טוענים המשיבים כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי להוכחת טענותיה בעניין פגמים שנפלו בפוליסת הביטוח, ובהתייחס לטענת המבקשת לפיה נפל פגם בכך שהפוליסה הומצאה לה לראשונה במסגרת הדיון בבקשה מדגישים המשיבים כי הם לא היו מחויבים, על פי הסכם הפשרה, להעביר לידי המבקשת העתק מפוליסת הביטוח. בכל הנוגע למאזן הנוחות מדגישים המשיבים כי הוא נוטה לטובתם, שכן הם קשורים בהסכמים עם רוכשי דירות בפרויקט הנבנה בחלקתם, ומחויבים כלפיהם בלוחות זמנים. מנגד סבורים המשיבים, שהמבקשת לא הוכיחה את טענתה כי העבודות מסכנות את יציבותו ועמידותו של המבנה המצוי בחלקתה והם מוסיפים וטוענים כי לא רשמו זכות חכירה בחדר לטובת המבקשת משום שהמבקשת הפרה את הסכם הפשרה. לבסוף טוענים המשיבים כי אין מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסק לטובתם.

6.

דין הבקשה להידחות שכן המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים

(ראו למשל רע"א 5290/08 עמליה הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 1.7.2008) . אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא כי הבקשה במקרה דנן לוקה בשיהוי וכלל הוא כי שיהוי בהגשת בקשה למתן סעדים זמניים אכן עשוי להוביל לדחייתה (ראו רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתשייבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון , פיסקה 6 (טרם פורסם, 10.4.2007)). בעניננו קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד בו נודע למבקשת לראשונה על ביצוע העבודות אולם, אין חולק כי פנייתה הראשונה (והאחרונה) של המבקשת אל המשיבים בעניין זה היתה ביום 1.7.2009. מכאן שבמועד הגשת הבקשה למתן סעדים זמניים בחודש ינואר 2010 חלפו לכל הפחות שישה חודשים מאז אותה פניה ועובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת המבקשת כי קיים הכרח דחוף במתן הסעדים המבוקשים על מנת למנוע נזקים למבנה הממוקם בחלקתה.

זאת ועוד, בצדק קבע בית משפט קמא כי המבקשת לא הוכיחה במקרה דנן שמאזן הנוחות נוטה לטובתה ומצדיק את מתן הסעדים שנתבקשו. המבקשת לא הבהירה איזה נזק ייגרם לה אם הערת האזהרה לא תירשם עד להכרעה בתובענה ובאשר לצו המניעה הזמני האוסר המשך ביצוע העבודות, המבקשת לא הציגה תשתית עובדתית מתאימה לביסוס טענתה כי נגרמים נזקים למבנה הממוקם בחלקתה כתוצאה מן העבודות ומנגד, לא נסתרה עמדת המשיבים לפיה כל עיכוב בביצוע העבודות יגרום להם לנזקים בהתחשב בהתחייבויות החוזיות שנטלו על עצמם כלפי צדדים שלישיים. יתרה מכך, המבקשת תוכל למצוא תרופה לנזקיה, ככל שייגרמו כאלה, מכוח הפוליסה שהציגו המשיבים.

סכום ההוצאות שפסק בית משפט קמא בהחלטתו אף הוא אינו מצדיק מתן רשות לערער.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.