רע"א 2798/12 שרית שהדי נ. טרייד אין השרון בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' מרוז ) בע"א 51710-11-11 שניתן ביום 17.2.2012 בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' שוורץ ) בתא"מ 2173/08 שניתן ביום 9.10.2011

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

המבקשת (להלן: שהדי ) היא אחת מבעלי המניות במשיבה (להלן: החברה ), שהיא חברה פרטית העוסקת בסחר במכוניות לרבות בזכויות ציבוריות לשימוש במוניות. במסגרת הסכם המייסדים של החברה התחייבה שהדי שלא להתחרות בחברה במישרין או בעקיפין ולא להיות קשורה לעסק המתחרה בה (להלן: הסכם המייסדים ). ביום 12.6.2007 רכשה שהדי רכב מסוג סקודה (להלן: הרכב ) תמורת סך של 85,000 ש"ח מסוכנות רכב אותה מנהל רפאל אוחיון, אף הוא מבעלי החברה. בד בבד לכך רכשה שהדי, באמצעות החברה, זכות ציבורית להפעלת הרכב כמונית. ביום 2.9.2007 מכרה שהדי את הרכב לחברה בתמורה לסך של 85,000 ש"ח (להלן: העסקה ). העסקה בוצעה על רקע טענות לפיהן שהדי פעלה בניגוד להתחייבויותיה בהסכם המייסדים. שהדי המשיכה להחזיק ברכב גם לאחר שנכרתה העסקה ובעקבות הליך משפטי שנוהל בעניין הושג הסדר במסגרתו רכשה שהדי מהחברה את המונית תמורת סך של 30,000 ש"ח. כך או כך, כספי התמורה בגין העסקה לא הועברו לידי שהדי ותחת זאת נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה כ"השקעת בעלים" של שהדי. ביום 2.9.2007 נערכה ונחתמה בידי שהדי חשבונית מס/קבלה עבור החברה על סך 85,000 ש"ח (להלן: החשבונית ).

בעקבות הדברים האלו הגישה שהדי תביעה כנגד החברה לבית משפט השלום בראשון לציון בה עתרה לקבלת כספי התמורה בגין העסקה. בית המשפט דחה את בקשת החברה להגיש כראיה את חוות הדעת שנערכה בידי רו"ח בר-לב (להלן: חוות הדעת ) שהוכנה לצורך דיון בסכסוך משפטי אחר בין הצדדים

אך נוגעת גם לעניין דנא.

2.

ביום 10.11.2010 קבע בית המשפט כי גרסתה של שהדי אמינה וכי החברה הפרה את החוזה שנכרת בין הצדדים בנוגע לעסקת המכר. נוכח כך, חייב את החברה לשלם לשהדי סך של 85,000 ש"ח (להלן: פסק הדין הראשון ). החברה ערערה על פסק הדין הראשון לבית המשפט המחוזי מרכז ובמסגרת הערעור הושג הסדר בין הצדדים לפיו בוטל פסק הדין הראשון והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך מתן אפשרות להגשת חוות הדעת וחקירת רו"ח בר-לב. כן נקבע כי לאחר מכן ייתן בית משפט השלום פסק דין. ביום 9.10.2011 קבע בית משפט השלום כי אין ראיה לכך שהצדדים הסכימו מראש על רישום כספי התמורה עבור העסקה בתור "השקעת בעלים" והעובדה ששהדי המשיכה להחזיק ברכב לאחר הרישום האמור היא עדות לכך שלא הסכימה לקבל את תמורת הרכב בצורה של רישום כהשקעה. נוכח כל זאת, קבע בית המשפט כי אין בממצאי חוות הדעת כדי לשנות את תוצאת פסק הדין הראשון והותיר אותה על כנה (להלן: פסק הדין השני ).

על פסק דין זה ערערה החברה לבית המשפט המחוזי מרכז.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנות חוות הדעת לפיהן אין זה סביר כי החשבונית הוצאה מבלי שנתקבל בגינה תקבול ומכאן שרישום תמורת העסקה כהשקעת בעלים בוצע בהסכמתה של שהדי, הן ברורות ונהירות. בית המשפט ציין כי חוות הדעת נערכה בידי מומחה שמונה בהסכמת הצדדים והלכה היא כי ממצאי חוות דעת כזו יאומצו אלא אם ישנה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. משכך קבע בית המשפט כי יש לאמץ את מסקנות חוות הדעת. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי שגה בית משפט השלום כאשר נתן אמון מלא בגרסתה של שהדי וקיבל את תביעתה על סמך עדותה היחידה, על אף שמצא דופי בהתנהגותה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי גרסתה של שהדי עומדת אל מול מסמך בכתב - החשבונית - אותה היא עצמה הפיקה וכי שהדי לא עמדה בנטלי השכנוע והבאת הראיות שהוטלו עליה. נוכח כל זאת קיבל בית המשפט את ערעור החברה והורה על ביטולו של פסק הדין השני.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

בבקשה דנן טוענת שהדי כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קיבל את טענותיה לפיהן החברה הייתה מנועה ומושתקת מלהגיש את הערעור על פסק הדין השני, וזאת עקב ההסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת הערעור על פסק הדין הראשון ועקב כך שכתב הערעור שהגישה החברה אינו הולם את הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שהדי מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית משפט השלום. נוכח כל זאת עותרת שהדי לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5 .

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון לפני ערכאה שלישית יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ושהדי כלל אינה טוענת להתקיימותם. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

6.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. טענתה העיקרית של שהדי היא כי שגה בית המשפט המחוזי באופן בו יישם את הלכת "אי ההתערבות" שהיא הלכה ותיקה ומבוססת [ראו למשל: ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון , פ"ד לח (4) 141, 150 (1984)] . אפילו טעה בית המשפט המחוזי באופן יישום ההלכה הקיימת - ולא השתכנעתי כי כך קרה - הרי שאין בטעות כזו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 9658/11 ועקנין נ' גרוס (טרם פורסם, 24.4.2012), בפסקה 7 להחלטתי; רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (טרם פורסם, 4.1.2007), בפסקה 16 לחוות דעתה של השופטת מ' נאור ). גם העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום אינה מהווה - כשלעצמה - עילה למתן רשות ערעור ( שם , בפסקה 17 לחוות דעתה של השופטת מ' נאור).

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ובפרט נוכח כך שהמבקשת כלל לא מצאה לנכון להתייחס בבקשתה למבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", היא תשלם סך של 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.