רע"א 2804/98 מבוע אגודה הדדית בע"מ נ. עיריית הוד השרון

1.המבקשת היא אגודה שיתופית המחזיקה, מנהלת ומפעילה מפעל מים ומספקת מים לחלק מתושבי המשיבה מס' 1 (להלן - "המשיבה") וכן לתושבי המועצה המקומית רמות השבים. אחרי שהמשיבה הביעה את כוונתה להסדיר בעצמה את אספקת המים לתושבי עירה הגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה נגדה על דרך של המרצת פתיחה בה עתרה להצהיר על זכויותיה לספק מים כפי שסיפקה בעבר. במסגרת התובענה ביקשה צו מניעה זמני לאסור על המשיבה, בתמצית, לבצע עבודות תשתית בשטחים מסויימים שהמבקשת מספקת מים לתושביהם וכן לאסור על המשיבה לנקוט כל פעולה נגד המבקשת או נגד מפעל המים שלה על ידי פגיעה במפעל המים שלה או על ידי חיבור נכסים שבשטחים אלה למפעל המים של המשיבה.

בהחלטתו מיום 11.2.98 נתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) צו ארעי כבקשת המבקשת. בהחלטה נוספת שנתן ביום 19.3.98, אחרי שהמבקשת השיבה לבקשה, ביטל את הצו הארעי (שכונה בהחלטתו "צו המניעה הזמני") ונתן צו מניעה זמני "האוסר על המשיבה לעשות כל פעולה המיועדת להעברת צרכנים מרשת המים של המבקשת אל המשיבה" (להלן - "צו המניעה הזמני") וזאת בלבד.

בבקשה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי ביום 23.4.98 טענה כי עבודות שונות שמבצעת המשיבה מפירות את צו המניעה הזמני. לפיכך ביקשה לכוף את המשיבה ואת המשיב מס' 2 - שהוא מנהל מחלקת המים שלה - לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן - "הפקודה"), בקנס ובמאסר, לציית לצו המניעה הזמני. בית המשפט המחוזי, שהחלטתו מיום 26.4.98, החליט כי העובדות שפורטו בתצהיר שצורף לבקשה אינן מגלות הפרה של צו המניעה הזמני ולפיכך מחק את הבקשה. בקשה נוספת, "מתוקנת", שהגישה המבקשת ביום 27.4.98, נדחתה אף היא, בהחלטה שניתנה באותו יום.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על שתי החלטותיו האחרונות של בית המשפט המחוזי. לחלופין ביקשה להאריך לה את המועד להגיש בקשת רשות לערער על צו המניעה הזמני.

המשיבים השיבו על הבקשה.

2.עיינתי בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, בבקשה להרשות ערעור ובתשובה ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטות. אכן, נראה שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת לבקשות שהגישה המבקשת לפי סעיף 6 לפקודה, שעל פיה רשאי היה בית המשפט להוציא למשיבים הזמנה להתייצב כדי להראות טעם מדוע לא יכוף אותם בית המשפט לציית לצו המניעה הזמני. מכל מקום ענין זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בו ולא על נקלה תתערב ערכאת הערעור בהחלטתו. אשר לבקשה להאריך למבקשת את המועד להגשת בקשת רשות לערער על צו המניעה הזמני אין היא מגלה טעם מיוחד המצדיק הארכה של המועד. סברתה של המבקשת שצו המניעה הזמני "ממלא אחר מבוקשה" שבעטיה התמהמהה, לטענתה, בהגשת בקשתה איננה טעם מיוחד ואיננה טעם בכלל.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים בסך 5,000 ש"ח.