רע"א 281/09 יובל אברהם נ. בנק המזרחי המאוחד בע''מ

בפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3061/07, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב לדחות טענת "פרעתי" שהגיש המבקש בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-84983-96-8 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

המבקש היה מנהל ובעל מניות בחברת אוגדן מערכות יישום ופיתוח (1989) (להלן: חברת

אוגדן ). חברת לונג השקעות בע"מ (להלן: חברת

לונג ) אשר הייתה בשליטתו של מר טל יגרמן, יחד עם אדם נוסף, הצטרפה כשותפה לחברת אוגדן. בשנת 1994 ערבו המבקש וחברת לונג בערבות מוגבלת לחובות של חברת אוגדן.

בשנת 1996 הגיש המשיב תובענה כספית נגד חברת אוגדן על סכום של 956,127 ש"ח. עקב התביעה שהוגשה, הושג הסדר בין חברת אוגדן והמשיב לתשלום החוב, במסגרתו נטל על עצמו טל יגרמן חבות כערב לקיום מלוא התחייבויות חברת אוגדן. על פי תנאי ההסדר, עליו חתם גם המבקש, הוסכם כי הערבויות עליהן היו חתומים הוא וחברת לונג נותרות בעינן, והמשיב יהיה רשאי לגבותן במידה וחברת אוגדן לא תעמוד בהתחייבותה על פי ההסדר. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אישר את ההסדר ונתן לו תוקף של פסק דין ביום 4.2.1996.

לשם תשלום חובה של חברת אוגדן, נטל טל יגרמן הלוואה ממר צבי גינס כאשר להבטחת פירעון ההלוואה התחייבה חברת אוגדן לרשום שעבוד צף על כל נכסיה. המשיב, אשר לטובתו היה רשום שיעבוד צף על נכסי אוגדן, הסכים להסיר שעבוד זה תמורת סכום של 400,000 ש"ח וסכום זה שולם לו מתוך כספי ההלוואה שנלקחה. יתר הלוואה, סכום של 1.5 מיליון ש"ח, הופקד על ידי טל יגרמן בחשבונו של אביו מר ברוך יגרמן ולא בחשבונות חברת אוגדן.

ביום 19.6.1996, לאחר שהופר ההסדר על ידי חברת אוגדן, הגיש המשיב תביעה כספית נגד כל אחד מהערבים והמבקש בתוכם, על פי סכום ערבותו. ביום 26.9.1996 ניתן פסק דין נגד המבקש (תיק אזרחי 47228/96) על פיו נפתח תיק ההוצאה לפועל.

בשנת 1998 הגיש המשיב בקשה למתן צו כינוס נגד טל יגרמן ולהכרזה עליו כפושט רגל. זאת, בגין חובותיו כערב לשלוש חברות ובהן חברת אוגדן ובשל חוב אישי שהיה לו בגין חשבון פרטי שניהל בלונדון. בדצמבר שנה זו הגיעו המשיב ואביו של טל יגרמן, ברוך יגרמן, להסדר לפיו יפרע האב את חובות בנו. על פי ההסדר נקבע כי סדר פרעון החובות יהיה, ראשית החוב האישי בגין החשבון בלונדון ואחריו החובות בארץ, בהם גם החוב של חברת אוגדן. בהתאם להסדר זה שילם ברוך יגרמן למשיב סכומים שונים בהיקף של כ-335,000 דולר, אשר לא היה בהם די, אף כדי לסלק את מלוא החוב האישי של טל יגרמן.

ביום 11.7.2006 הורשע טל יגרמן בתיק פלילי 4546/99 בהפקדת שיק על סך 1.5 מיליון ש"ח שניתן כהלוואה לחברת אוגדן בחשבונו של אביו, ברוך יגרמן.

ביום 8.12.2005 הגיש המבקש בקשה בטענת "פרעתי" ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל. עיקר טענותיו היו כי המשיב לא גבה כספים ולא פעל למיצוי הליכים נגד טל יגרמן במשך מספר שנים ומכאן שיש להסיק כי החוב נפרע לדעת הבנק והנטל עליו להוכיח כי החוב טרם נפרע. עוד נטען כי בניגוד לתקנה 17א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ), לא דיווח המשיב על סכומים שקיבל בגין החוב. טענה זו נשענה על ההנחה כי הכספים ששימשו לתשלומים שהעביר האב למשיב בהתאם להסדר מדצמבר 1998 בגין החוב האישי של טל יגרמן היו אלו שהופקדו לחשבונו על ידי טל יגרמן ושייכים למעשה לחברת אוגדן. לשיטתו של המבקש, היה על הבנק לראות כספים אלו כמשולמים בגין חובה של חברת אוגדן ולא היה רשאי לתת יד לדרך פעולה זו בה משמשים כספי חברת אוגדן, לשיטתו, כדי לפרוע חוב פרטי של טל יגרמן. עוד נטען כי בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לקבוע שיוך של תקבול מסוים שקיבל המשיב לצורך הפטרת ערב.

ביום 6.5.2007 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בגדרה נדחתה טענת המבקש. לאחר עיון בדפי החשבון שהגיש המשיב ובתצהיר שהוגש מטעמו, נקבע כי לא הוכח כי המשיב הפר את חובתו על פי סעיף 17א' לתקנות ההוצאה לפועל. נדחתה גם הטענה כי המשיב פטר את טל יגרמן מהערבות. בעניין יחוס התשלומים ששילם ברוך יגרמן בגין חובות בנו נקבע, כי אין אפשרות לקבוע כי הכספים ששולמו היו אלו שנגזלו לכאורה מחברת אוגדן וכי התשלומים שולמו במסגרת הסדר בין המשיב ובין אדם שלישי (ברוך יגרמן) כאשר בהסדר צוין במפורש סדר פריעת החובות. לא נמצא בסיס משפטי להתערב בהסדר זה ולשייך את הכספים ששולמו בפועל לחובה של חברת אוגדן. עוד צוין כי אין זה ככלל מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לבטל הסכמים בטענה כי הינם סותרים את תקנת הציבור ו/או נגועים בחוסר תום לב ובמיוחד כאשר מדובר בהסכם מול מי שאינו צד לתיק ההוצאה לפועל. מכל מקום נקבע כי נראה שטענותיו של המבקש הינן כנגד טל יגרמן ולא כנגד המשיב.

המבקש ערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 3061/07). ביום 8.12.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) אשר דחה, כאמור, את הערעור. בפסק הדין ציין אומנם בית המשפט כי ישנה בעיה מוסרית בכך שזוכה חשבונו האישי של טל יגרמן אשר הורשע בנטילת כספים מחברת אוגדן, בעוד הערב נותר חייב בחובה של אוגדן, אולם נקבע שאין בכך כדי לבסס טענה משפטית העומדת למבקש וכי נראה שעליו לכוון טענותיו נגד יגרמן ולא כנגד המשיב. עוד נקבע כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של ראש ההוצאה לפועל לפיה לא ניתן לדעת האם הכספים ששולמו למשיב בגין החוב האישי של טל יגרמן מקורם בכספי ההלוואה שניתנה לחברת אוגדן ואשר הופקדו בחשבונו של ברוך יגרמן. נקבע כי המשיב פעל כדין ובהתאם להסדר שנכרת בינו ובין ברוך יגרמן עת שייך את התשלום לחוב האישי של טל יגרמן ומכל מקום המבקש לא הוכיח כי המשיב היה מודע לכך שמקור הכספים באותה הפקדה פסולה. כך גם נקבע כי אין מקום להתערב בקביעה כי ביטול ההסדר בין ברוך יגרמן והמשיב על בסיס טענות של חוסר תום לב או תקנת הציבור חורג מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל. כמו כן קבע בית המשפט כי לא היה מקום להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המשיב וכי לא נראה כי זה זנח בשלב כלשהו את תביעותיו נגד המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני במסגרתה ביקש המבקש גם את עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

בגדר הבקשה הארוכה שוטח המבקש שלל טענות נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי ונגד התנהלותו של המשיב בפרשה דנן. בתמצית, חוזר המבקש על הטענה כי הכסף ששילם ברוך יגרמן למשיב בגין החוב האישי של טל יגרמן, מקורו בפועל בכספי חברת אוגדן אשר הופקדו בחשבונו של ברוך יגרמן ולפיכך יש לראות בהם ככספים ששולמו בגין חובה של חברת אוגדן. לשיטתו, קבלת הטענה כי אין מדובר באותם כספים בהכרח, עלולה לפתוח את הדלת בפני "הלבנות הון" שיעשו בשיטה זו של הפקדת כספים בחשבונות בהם מצויים כספים נוספים על מנת "לנקותם". עוד נטען כי המשיב ידע בפועל על התנהלותם הבעייתית של טל וברוך יגרמן עוד לפני ההסדר שנכרת עם ברוך יגרמן בדצמבר 1998 ומכאן שידע או היה עליו לדעת גם על מקור הכספים הבעייתי וההסדר נעשה בחוסר תום לב ובמטרה להשתלט על הכספים שאחרת היו עוברים בכלל לידי הכונס על נכסי אוגדן מטעם צבי גניס אשר החזיק כאמור בשעבוד צף על כל נכסיה. בעניין זה נטען כי נוסח ההסדר בין ברוך יגרמן למשיב הובא לראשונה בפני בית המשפט המחוזי כך שזה לא יכול היה להישען על קביעותיו העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל בעניין וכי המשיב נמנע מלהביא תצהיר של העובד מטעמו שהיה מעורב בהסדרים אלו והביא תצהיר מטעם עובד שהחל לעבוד שנים לאחר פרשה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דינה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). במקרה שבפני, חרף שלל טענות המבקש, הרי שטענותיו אינן חורגות מעניינם הצר של הצדדים והבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות אף לגופה. עיקר טענותיו של המבקש מופנות נגד קביעות עובדתיות שקבעו ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי בעניין מקור הכספים ששילם ברוך יגרמן כנגד חובו הפרטי של טל יגרמן ובאשר להיקף ידיעת המשיב על כך. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). לא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים.

יתרה מכך, הטענות אותן מעלה המבקש מבקשות לצייר תמונה של קנוניה לה שותפים היו ברוך יגרמן, אשר אינו צד כלל להליך שבפנינו והמשיב, טענות ממין זה הנטל להוכיחן כבד הוא ולא התרשמתי כי נפלה שגגה בקביעת הערכאות הקודמות כי המבקש לא עמד בנטל זה. אין חולק אומנם כי מעשיו של טל יגרמן היו פסולים מעיקרם וכי מצבו של המבקש אשר ניזוק ממעשים אלו אינו פשוט, אך כשם שציינו הערכאות הקודמות, אין בכך כדי ליתן בסיס משפטי לטענותיו נגד המשיב אשר אינו נראה כמען הנכון לטענותיו.

משכך נדחית הבקשה לרשות ערעור, ויחד עימה כמובן גם הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.