רע"א 4651/09 סלים חלבי חברה לעבודות עפר וסלילץ כבישים נ. בנק לאומי לישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' ש' נתנאל ), מיום 3.3.2009 בתיק עש"א 666-08, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם ד' מאזן ), מיום 30.6.2008

בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-13777-02-7. עניינם של הליכים אלו בממצאים ובמסקנות שנקבעו בחוות דעת של מומחה שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

עניינו של ההליך בחוב כספי אותו חבות המבקשות, חברות לעבודות עפר ותשתיות, למשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – הבנק ). לאחר מספר התדיינות בערכאות שונות, מינה ראש ההוצאה לפועל כמומחה מטעמו רואה חשבון לצורך חישוב יתרת חובן של המבקשות והכרעה במחלוקות החשבוניות בין הצדדים, זאת לאחר שהמבקשות ביקשו להתגונן בטענת "פרעתי" כנגד תיק הוצאה לפועל שפתח כנגדו הבנק. ראש ההוצאה לפועל, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה, קבע כי המבקשות שילמו את כל חובן לבנק ואף עומדת לזכותן יתרת זכות.

2.

על החלטה זו הגיש הבנק ערעור לבית המשפט המחוזי. נקבע, כי בדרך החישוב של המומחה ובנתונים שלקח כבסיס לחישוביו נפלו פגמים מהותיים ביותר, אשר אינם מאפשרים לקבל את חוות הדעת. בהקשר זה, נפסק כי למומחה לא ניתנו הוראות ברורות כיצד עליו לבצע את החישובים ומהו בסיס הנתונים הנכון. לפיכך, נקבע כי יש חשש לעיוות דין ולכן נפסלה חוות הדעת המומחה. התיק הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל על מנת שימונה מומחה אחר, שיערוך חישוב חדש, תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הפרמטרים שפורטו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לעניין הפגמים שנפלו בחוות הדעת של המומחה הקודם.

3.

על פסק הדין הגישו המבקשות את הבקשה שלפניי בה הן טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום. עוד טוענות המבקשות כי לערעור הבנק לא צורף תצהיר ולחילופין, התצהיר שצורף לאחר הגשת הערעור לוקה בפגמים מהותיים. המבקשות מוסיפות כי הבנק לא הגיש בשלב הערעור תיק מוצגים מטעמו ואף הגיש מסמכים אחרים, בשלב מתקדם של הדיון בבית המשפט המחוזי, אשר לא הובאו בפני הערכאה הדיונית. מסיבות אלה, טוענות המבקשות, היה על בית משפט המחוזי לדחות את ערעור הבנק על הסף. לגופו של עניין, טוענות המבקשות כי לא היה מקום לפסול את חוות דעתו של המומחה. לשם כך, מעלות המבקשות שורה של טענות, המתייחסות לקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, לפיהן היה מקום לקבל את חוות דעת המומחה.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. בהתאם לכלל הנוהג, הרשות לערעור שני מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ואינה ניתנת כדבר שבשגרה [רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה לא מצאתי כי המקרה מעורר שאלה משפטית או ציבורית חשובה. יש להדגיש כי טענה לפיה לא היה מקום כי ערכאת הערעור כאן, בית המשפט המחוזי, תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאן, ראש ההוצאה לפועל, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערעור נוסף [ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 213 ( מה' 2, 2008); רע"א 10842/06

לסקר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ

(לא פורסם, 5.2.2009 ); רע"א 281/09 אברהם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 15.1.2009)].

די באמור לעיל

בלבד, כדי לדחות את הבקשה.

5.

גם לגופו של עניין, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערעור הבנק. באשר לטענות הסף שהעלו המבקשות בדבר אי הגשת תצהיר מפורט וקבלת ראיות נוספות, לא מצאתי כי יש לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינים אלו. יתרה מכך, ההחלטה בנדון מעדיפה את המשך בירור ההליך על פני דחייתו על הסף. בהחלטות מסוג זה התערבות ערכאת הערעור מצומצמת יותר, קל וחומר בגלגול שלישי ( רע"א 6552/07 ש. דורפברגר בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 25.9.2007), פסקה ה') .

6.

בכל הנוגע לביטול חוות דעת המומחה שמינה ראש ההוצאה לפועל, אכן ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהיעדר טעות בולטת, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במומחה מוסכם [ ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו (2) 936, 949 (2002)]. ברם, לבית המשפט שמור, כמובן, שיקול הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה [ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ , פסקה 16 (לא פורסם, 1.12.2008); ע"א 558/96

חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , פ"ד נב (4) 563, 570-568 (1998); ע"א 5602/03

סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ , פסקה 3 (לא פורסם, 28.2.2005)]. במקרים חריגים בהם לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחה מחשש לפגם מקצועי בחוות הדעת, בין אם חשש למשוא פנים ובין אם חשש לעיוות דין, יכול בית המשפט שלא להסתמך על חוות דעת של מומחה. מדובר במקרים שהמשותף לכולם הוא שמתעוררת בהם התחושה כי קיים צל המעיב על חוות הדעת שאינו מאפשר לבית המשפט לסמוך עליה כחוות דעת יחידה מטעמו. במקרים מסוג זה, כאשר השופט בערכאה המבררת חש כי אין באפשרותו להגיע לחקר האמת, ימנה בית המשפט מומחה נוסף [ רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו (4) 673, 678 (2002); רע"א 4131/09 אמישראגז נ' צ'ונה (לא פורסם, 6.7.2009)]. כזה הוא המקרה שלפניי. בית המשפט המחוזי מצא כי המומחה סמך דעתו על נתונים בלתי נכונים ולא הביא במסגרת חישוביו נתונים רלוונטיים. לפיכך, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה נפלו פגמים מהותיים בחוות דעתו של המומחה שבעקבותיהם יש חשש לעיוות דין. על כן, יש לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר שיערוך חישוב חדש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות לטובתו, אולם המבקשות ישאו בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.