רע"א 4131/09 אמישראגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ. עדנה צ'ונה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה מ' ארד ). בפסק הדין התקבלה בקשת רשות הערעור של המשיבים על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת י' ייטב ), שבה הורה על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.

המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת בבית משפט השלום בירושלים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מהרעלת CO . הצדדים הגישו לבית משפט השלום חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, ולאחר שעיין בחוות הדעת החליט בית משפט השלום ביום 26.10.2006 למנות שני מומחים מטעמו –

מומחה אחד לבדיקת המשיבים הקטינים ומומחה שני לבדיקת המשיבים הבגירים. בית המשפט מינה את ד"ר דניאל מאיר לבדיקת המשיבים הקטינים (המשיבים 3 ו-4). בחוות דעת מיום 15.3.2008 קבע ד"ר מאיר כי למשיב 3 נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 20% ואילו למשיב 4 נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 15%. המבקשת הגישה ביום 2.6.2008 בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר מאיר. בבקשה נטען כי במהלך בירורים שערך בא-כוחה של המבקשת לגבי ד"ר מאיר, לאחר הגשת חוות הדעת, התגלה לו באקראי כי הוגש נגד ד"ר מאיר כתב אישום חמור המייחס לו עבירות של התעללות בחוסים. עוד נטען כי בעקבות כתב האישום הושעה ד"ר מאיר מתפקידו כמנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "איתנים".

2.

בהחלטה קצרה קבע בית משפט השלום כי יש למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי. בית המשפט ציין כי "אמנם כל עוד לא הורשע, עומדת למומחה חזקת החפות. אולם בנסיבות העניין אינני רואה מקום לכפות על מי מהצדדים מומחה שאינו מקובל על מי מהם". על החלטתו של בית משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ואת הערעור. בית המשפט המחוזי ציין כי ביטול מינוי של מומחה רפואי נעשה רק במקרים נדירים שבהם מתקיים חשש לפגם מקצועי בחוות הדעת או למשוא פנים מצידו של המומחה. לשיטתו של בית המשפט המחוזי הנסיבות בענייננו אינן נמנות על המקרים החריגים שבהם יש לבטל את חוות דעתו של המומחה, שכן אין בכתב האישום שהוגש נגד ד"ר מאיר "כדי להשליך על איכותה המקצועית או על האובייקטיביות של חוות הדעת שנתן". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

המבקשת טוענת כי רופא שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות אינו יכול לשמש מומחה מטעם בית המשפט. לדבריה, כשמ דובר

במומחה בתחום הפסיכיאטרי יש להקפיד על כך אף יותר, שכן בתחום זה שיקול הדעת של המומחה רב יותר ולפרשנותו הסובייקטיבית ניתן משקל גדול יותר מאשר בתחומים אחרים. המבקשת מציינת כי החשדות המיוחסים לד"ר מאיר נוגעים לתחום מומחיותו ויש בהם כדי להשליך, למצער, על מראית פני הדברים ביחס לחוות דעתו. המבקשים מפנים בהקשר זה לרע"א 2726/04 אזולאי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 7.6.2004) (להלן: עניין אזולאי ), שם נקבע כי מומחה שהתעוררו נגדו חשדות כי הוא הגיש למוסד לביטוח הלאומי חוות דעת כוזבות אינו יכול לשמש מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לטענתה, טוהר המידות של מומחה הוא תנאי הכרחי למינויו ובמקרה שלפנינו כתב האישום מעיב על טוהר המידות של ד"ר מאיר.

4.

המשיבים טוענים כי הבקשה אינה מקימה עילה לדון בתיק ב"גלגול שלישי" שכן לא מתעוררת בו שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או כללית. עוד טוענים המשיבים כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה – זו הוגשה לאחר מתן חוות הדעת של המומחה ולמעלה משנה לאחר מינויו. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי כתב האישום אינו רלוונטי לענייננו, שכן אין בו האשמות לגבי מעשים העשויים להשפיע על טיבה של חוות הדעת. עוד נטען בהקשר זה כי למרות השעייתו של המומחה מניהול המחלקה הוא עודנו משמש פסיכיאטר בכיר במספר מקומות ואף מונה לשמש מומחה מטעם בית המשפט בתיק אחר. המשיבים טוענים כי לפי הכלל בפסיקה מומחה מטעם בית המשפט יפסל רק במקרים שבהם קיים חשש למשוא פנים או לפגם מקצועי בחוות דעתו, ובענייננו חששות אלה אינם עולים.

5.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן, החלטתי לקבל את הערעור. פסילת חוות דעת של מומחה, או לחילופין מינוי מומחה רפואי נוסף, אינם נעשים כדבר שבשגרה. אולם, במקרים חריגים, והמקרה שלפנינו הוא אחד מהם, לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחה כלל או שאין לסמוך עליה כשהיא לבדה ומתעורר צורך למנות מומחה נוסף. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, ברוב המקרים שבהם בוחר בית המשפט שלא להסתמך על חוות דעת יחידה של מומחה מטעמו, הדבר נובע מחשש לפגם מקצועי בחוות הדעת או מחשש למשוא פנים של המומחה. אולם, מקרים אלה אינם המקרים היחידים שבהם עשוי בית המשפט לבכר שלא להסתמך על חוות דעת יחידה של מומחה רפואי. כך נקבע גם בפסק הדין ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(4) 673, 678 (2002), שאליו הפנה בית המשפט המחוזי. מקרים אלה עשויים לנבוע מסיבות שונות, ואין זה המקום למנות את כולן. המשותף לכולן הוא שמתעוררת בהם התחושה כי קיים צל המעיב על חוות הדעת ואינו מאפשר לבית המשפט לסמוך עליה כחוות דעת יחידה מטעמו.

6.

בענייננו, הוגש נגד ד"ר מאיר כתב אישום חמור. על-פי הנטען בכתב האישום, בזמן שד"ר מאיר ניהל את המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "איתנים", התעללו עובדים הכפופים לו באופן שיטתי במטופלים חסרי ישע, בזמן שד"ר מאיר היה מודע למעשים אלה אך לא עשה דבר כדי למנעם. המעשים החמורים המיוחסים לד"ר מאיר, שאירעו במסגרת עבודתו המקצועית כפסיכיאטר, מטילים צל כבד על כשירותו לשמש מומחה מטעם בית המשפט ועל חוות הדעת הרפואיות מטעמו. אמנם לא מ דובר בפגם הקשור בקשר הדוק לכתיבת חוות דעת רפואיות, כפי שהיה בעניין אזולאי , אולם מ דובר במעשים הקשורים על-פי המיוחס לו לטוהר מידותיו בהקשר המקצועי ובכלל. לערכאה המבררת מסור שיקול הדעת לגבי השפעת המעשים על האפשרות להסתמך על חוות דעתו של המומחה כחוות דעת יחידה מטעם בית המשפט. בית משפט השלום סבר כי מעשים אלה מקימים עילה מספקת למינוי מומחה רפואי נוסף, בפרט כשאחד הצדדים השיג על מינויו של ד"ר מאיר לאחר שנודע לו דבר ההאשמות. לא מצאתי כי היה מקום להתערב בקביעה זו. אוסיף, כי אילו היה מ דובר

בהחלטה שניתנה עוד בטרם ניתנה חוות הדעת מטעמו של ד"ר מאיר לא הייתה מתעוררת כל שאלה לגבי סמכותו של בית המשפט לפסול את המומחה או למנות מומחה נוסף. כמובן שלמועד שבו פנה צד בבקשה לפסול את חוות הדעת או למנות מומחה נוסף, ולמועד שבו התחוור לו הטעם להגשת בקשה כזו, יש נפקות לעניין ההכרעה אם להיעתר לבקשה אם לאו. אולם גם אם ככלל הנטייה לפסול חוות דעת של מומחה, לאחר שהיא ניתנה, קטנה יותר, הרי בנסיבות המקרה שלפנינו בחר בית משפט השלום בדרך הראויה.

אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.4.2009 מתבטל והחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.2.2009 שבה על כנה. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דינה של המבקשת בסכום של 5,000 ש"ח ובהוצאות הערעור.