רע"א 2847/00 אשר יאקאב נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים

1.המשיבות 3 ו4- פנו למשיבות 1 ו2- בבקשה ליתן להן היתר הריסה למפעל, המצוי על קרקע שבבעלותן, והמושכר למבקש מזה כ40- שנה בדיירות מוגנת. כמו כן הגישו המשיבות 3 ו4- בקשה לקבלת היתר בניה.

המשיבה 2 נעתרה לבקשותיהן של המשיבות 3 ו4-, זאת מבלי שנמסרה למבקש הודעה על הבקשות, ומבלי שניתנה לו אפשרות להתנגד להן. כיוון שכך, הגיש המבקש שתי עתירות מנהליות לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים: בעתירתו הראשונה (עת"מ 13/99) נתבקש בית-המשפט קמא לבטל את ההחלטה ליתן למשיבות 3 ו4- היתר בניה, ואילו בעתירה השניה (עת"מ 25/99) נתבקש בית-המשפט קמא לבטל את ההחלטה בדבר מתן ההיתר להריסה.

עתירתו של המבקש בעת"מ 13/99 נדחתה. המבקש הגיש לבית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית-משפט קמא (ע"א 8718/99); הערעור תלוי ועומד.

2.במסגרת תיק עת"מ 25/99 הוצא ביום 8.6.99, צו ביניים (בבש"א 2828/99) המורה למשיבות 1 ו2- להימנע מליתן כל היתר להריסת מפעל המבקש, וכן צו ביניים, המורה למשיבות 3 ו4-, שלא לבצע כל עבודות הריסה מכל מין וסוג שהוא במפעל.

ביום 15.3.2000 נדונה העתירה בתיק עת"מ 25/99 לגופה, ונדחתה על הסף. יחד עם זאת, קבע בית-המשפט המחוזי בשולי החלטתו כי "מאחר שעל פסק דינו הקודם של בית-משפט זה [בעת"מ 13/9] תלוי ועומד ערעור, שבו עתידים בעלי-הדין להשלים את הגשת טענותיהם בכתב תוך שבועות ספורים - צו הביניים מיום 8.6.99 (בש"א 2828/99) יוסיף לעמוד בתוקפו עד 15.4.2000 ועד בכלל".

ביום 9.4.2000 פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי בבקשה להאריך תוקפו שלצו הביניים מיום 8.6.99. המבקש פרט בבקשתו כי הוא מתעתד להגיש ערעור על פסק דינו של בית-משפט קמא בעת"מ 25/99, ולבקש את איחוד הדיון בשני הערעורים, בשל העובדה שמתעוררת בשניהם שאלה משפטית זהה. בית-המשפט המחוזי נתבקש להאריך את תוקפו שלצו הביניים עד למתן החלטה בערעור שיוגש על-ידי המבקש.

בהחלטתו מיום 13.4.2000 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה, ופסק למשיבות הוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח. על החלטה זו תלויה בקשת רשות ערעור במסגרתה נתבקש מתן סעד זמני לעיכוב מתן היתר ההריסה.

בנסיבות העניין מתבקשות המשיבות להגיש את תגובתן הכתובה לבקשה זו האחרונה תוך 14 יום ממועד המצאת החלטה זו.

הסעד הזמני שניתן בבית-המשפט המחוזי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בבקשה זו.