רע"א 2853/01 פרג' סלמאן נ. מוחמד חבשה

1.המשיב הגיש, בבית משפט השלום בעפולה, תובענה כנגד המבקש - עורך-דין במקצועו - בעילה של רשלנות מקצועית. משלא התייצב המשיב לדיון, שנקבע ליום 6.10.99, דחה בית משפט השלום את התובענה. המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן, כאמור, בהיעדרו. בהחלטתו מיום 22.6.00 נעתר בית משפט השלום, באורח מסוייג, לבקשה, והתנה את ביטול פסק הדין בכך שהמשיב ישלם למבקש הוצאות בסך 2,000 ש"ח, בתוך 30 ימים. "במידה וסכום זה לא ישולם במועדו - כך קבע בית משפט השלום - לא יבוטל פסק-הדין".

סכום ההוצאות לא שולם במועד; בדיון שנערך בעניין, בבית משפט השלום, ביום 10.12.00, נמנע בא כוחו של המשיב מלהתייצב ואילו המשיב עצמו בא וטען כי שילם את סכום הכסף במועד. משנסתבר כי לא כן הדבר, דחה בית משפט השלום את הטענה ופסק הדין נותר על כנו. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. הבקשה נדחתה אף בלא שנתבקשה תגובה.

או אז, שב המשיב ופנה לבית משפט השלום וחזר וביקש לקבוע כי תשלום ההוצאות בוצע במועד. לחילופין, ביקש כי יוארך לו המועד לתשלום. הפעם נעתר בית משפט השלום לבקשה והתיר למשיב לבצע את התשלום בתוך 3 ימים. נקבע, כי עם ביצוע התשלום, יבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר. בקשת רשות ערעור, שהגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי כנגד החלטה זו, נדחתה. מכאן הבקשה שלפני.

2.המבקש סבור, כי החלטת בית המשפט המחוזי סותרת את החלטתו הקודמת, בה דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין. הפעם אושרה החלטתו ההפוכה של בית משפט השלום.

בית משפט השלום - כך טוען המבקש - סיים את מלאכתו, ועל כן לא היה מוסמך לדון בבקשת המשיב להאריך לו את המועד לתשלום ההוצאות. משנדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על ההחלטה כי ההוצאות לא שולמו במועד - כך טוען המבקש - לא היה רשאי המשיב להגיש בקשה לדון מחדש בעניין או בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות. לגוף הדברים טוען המבקש כי המשיב ביקש להונות את בית משפט השלום כשטען שנשא בסכום ההוצאות במועד. משנתברר, כך מדגיש המבקש, כי אין בטענה זו אמת, החליט, בית משפט השלום להותיר את פסק דינו על כנו.

המשיב מתנגד לבקשה. הוא סבור כי בדין החליט בית משפט השלום להאריך את המועד לתשלום ההוצאות.

3.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

משבחר המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שהותירה בעינה את תוקפו של פסק הדין, ונדחתה בקשתו זו, קיבלה החלטתו זו של בית משפט השלום את הגושפנקא של ערכאת הערעור; לפיכך, שוב לא יכול היה המשיב לחזור לערכאה דלמטה, על מנת לבטל את פועלה, כאותו כלי במשחק האשקוקי היכול לצעוד כחפצו קדימה ואחור. את הטענה שהשמיע, מחדש, בבית משפט השלום, כאילו שילם את סכום ההוצאות במועד, השמיע עוד ב"גלגול" הראשון והטענה נדחתה. בית המשפט המחוזי מאן להתיר למשיב לערער על החלטה זו ובכך אישר למעשה את החלטת בית משפט השלום. אשר לבקשה "החלופית" - להאריך לו את המועד - גם אותה לא יכול היה המשיב להעלות עתה בבית משפט השלום - משנדחתה, קודם לכן, בערכאת הערעור, בקשתו שכללה גם עתירה "חלופית" להאריך לו את המועד.

בית משפט השלום לא יכול היה, בשלב זה, להימלך בדעתו ולשנות את התוצאה, שאושרה כבר בערכאת הערעור. באותו שלב, ובאותן נסיבות, הופקעה מידיו של בית משפט השלום האפשרות לשנות מן התוצאה. משלב זה ואילך היתה למשיב פתוחה הדרך, אם בכלל, לפנות רק לערכאה גבוהה יותר, ולא יכול היה לשוב לאחור. ממילא טעה בית המשפט המחוזי, משבחר, בהחלטתו החדשה, לאשר את החלטת בית משפט השלום, שלא התיישבה, מצדה, כאמור, עם החלטתו של בית משפט השלום עצמו, ואף לא התיישבה עם החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי.

במאמר מוסגר, יאמר, כי אפילו היה מבקש המשיב לשנות מן התוצאה, בלי לסמוך על אותם נימוקים עצמם, אין זו, בדרך כלל, הדרך הראויה לבחון תוקפם של פסקי דין (להבדיל מהחלטות ביניים).

הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ועמו החלטתו של בית משפט השלום לבטל את פסק דינו המקורי. פסק הדין מיום 6.10.99 יעמוד, איפוא, בתוקפו. המשיב יישא בהוצאות המשפט של המבקש וכן בשכר טרחת עורך-הדין שלו בסכום של 5,000 ש"ח.