רע"א 2863-23 רע"א 2863-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים א' טובי, א' באומגרט ו-ר' איזנברג) מיום 6.2.2023 בע"א 26244-09-22, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ר' חדיד), מיום 24.5.2022, בת"א 10808-03-18.

רקע הדברים

1.המבקשת, חברה זרה המאוגדת באיי מרשל, רכשה בשנת 2014 כלי שייט מתוצרת איטליה (להלן: כלי השייט). בהמשך השנה הגיע כלי השייט לישראל ועגן במרינה באילת. בחודש אוגוסט 2017, עם שובו ארצה מטיפול תקופתי בקפריסין, עוכב כלי השייט על ידי רשות המיסים בדרישה לתשלום מיסי ייבוא. המבקשת שילמה את הסכומים שנדרשו ממנה תחת מחאה, והגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה להשבת סכומי המס ששלמה.

2.הצדדים נחלקו בשאלת סיווגו של כלי השיט לפי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשע"ב-2012 (להלן: צו תעריף המכס או הצו). המשיבה גרסה כי יש לסווג את כלי השייט לפי פרט 89.03 לצו, ולחייב את המבקשת במס קניה בשיעור של 15%. לעומת זאת, המבקשת טענה כי סיווגו הנכון של כלי השייט הוא "אניית נוסעים" לפי פרט 89.01 לצו, המקנה לה פטור מתשלום מס קניה.

הגדרתם של פריט 89.01 ופריטי המשנה הרלוונטיים (89.01-1000 ו89.01-9000), הינה כדלקמן:

89.01 אניות נוסעים, סירות טיולים, מעבורות, אניות מטען, ארבות וכלי שייט דומים להובלת נוסעים או טובין –

1000 – אניות נוסעים, סירות טיולים וכלי שייט דומים המתוכננים בעיקר להובלת נוסעים; מעבורות מכל הסוגים:-

...

9000 – כלי שייט אחרים להובלת טובין וכלי שייט אחרים להובלת נוסעים וטובין גם יחד:-

ופריט 89.03 מוגדר כדלקמן:

89.03 יכטות וכלי שייט אחרים להנאה או לספורט; סירות משוטים ובוציות (CANOES).

3.בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשת, וקבע כי ראוי לסווג את כלי השייט כ-"יכטה". בית המשפט עמד על ההלכה שנקבעה בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות גליל, פ"ד נא(5) 160 (1997) (להלן: הלכת מירון), שלפיה סיווג טובין לפי צו תעריף המכס מתבצע בשלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין; בשלב השני יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין, בהתאם לתכלית החקיקה ולכללי הפרשנות המקובלים; ובשלב השלישי יש לסווג את הפריט שמהותו נקבעה בשלב הראשון, בהתאם לפריט המכס הרלוונטי שנקבע בשלב השני. בצד האמור, צוין כי בשנת 2013 תוקן צו תעריף המכס, בגדרו הוטל מס קניה על מספר מוצרי "יוקרה" כגון יכטות ואופנועי ים (ראו: צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 28), התשע"ג-2013 (להלן: התיקון לצו)).

4.במסגרת בחינת השלב הראשון פירט בית משפט השלום כי על סמך הראיות שהובאו בפניו, עסקינן בכלי שייט מפואר, באורך 25 מטרים, בעל ארבעה חדרי שינה, חדרי אמבטיה, ג'קוזי ומרפסת. צוין כי כלי השייט מיוצר על ידי חברה איטלקית בשם FERRETTI YACHTS המתמחה בייצור יכטות; וכי על פי פרסומי המבקשת, ניתן לשכור את כלי השייט – שכונה בפרסומים "יכטה" – לטיולים, אירועים, מסיבות ופגישות עסקים. בית משפט השלום הוסיף כי ככל שנותר ספק בכך שהמסקנה המתחייבת ממאפייני כלי השייט היא כי מדובר ביכטה, אזי שבכתבי הטענות והתצהירים התייחסה המבקשת לכלי השייט כ-"יכטה", וכך התייחס אליו גם בעלי המבקשת בחקירתו בבית המשפט. על כן, נקבע כי "לא נותר ספק" שמדובר ביכטה.

בתוך כך, קבע בית משפט השלום כי אין בטענת המבקשת לעניין השימוש המסחרי שנעשה בכלי השיט כדי לשנות מהתוצאה המתחייבת ביחס לסיווג. לעניין זה הודגש כי השימוש שנעשה בפועל בכלי השייט מהווה רק פרמטר אחד בבחינת מהותו וטיבו, וכי בנסיבות העניין, העובדה שהנישום אינו עושה שימוש אישי בכלי השייט אינה משנה את טיבו, מהותו וייעודו בתור "כלי שייט מפואר המיועד לשיט מהנה ויוקרתי". למעלה מן הצורך, דחה בית משפט השלום את טענת המבקשת, שלפיה כלי השיט משמש להובלת מאבטחים ונשק, משלא הוצגו ראיות לכך. בנוסף, צוין כי על פי ההלכה הנוהגת, יש לבחון את מהות הטובין ומאפייניהם בשעת הייבוא, ולא על פי תכניותיו העתידיות של הייבואן.

בהמשך הדברים, ובמסגרת בחינת השלב השני, ציין בית משפט השלום כי שני פרטי המכס המצויים במחלוקת מוגדרים בהתאם למבחן הייעוד והשימוש. נקבע כי המונח "אוניית נוסעים" הינו ביטוי שגור, שיש לפרשו בהתאם למשמעות הרגילה שמייחסים לו בני אדם – כלי תעבורה המוני המוביל נוסעים ממקום אחד למשנהו, כאשר עיקר ייעודו הוא הסעת נוסעים למחוז חפצם. לעומת זאת, נקבע כי "יכטה" מיועדת בעיקר לאספקת שיט תענוגות מפואר לקבוצה מצומצמת יותר של אנשים, כאשר הובלתם ממקום למקום הוא יעד משני, אם בכלל.

לבסוף, במסגרת השלב השלישי, מצא בית משפט השלום חיזוק למסקנתו בסעיף 14(א)(1) לחוק מס קנייה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קנייה), הקובע כי טובין או שירות שאפשר לסווגם גם כסוגי טובין או שירות החייבים במס וגם כסוגי טובין או שירות שאינם טעונים מס, רשאי המנהל לחייבם במס. משכך, נקבע כי אף אם ניתן היה לסווג את כלי השיט בהתאם לכל אחד מהפריטים שבמחלוקת, יש להעדיף את הסיווג שמציעה המשיבה, שמשמעותו חיוב במס קניה.

5.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ברוב דעות. דעת הרוב (מפי השופט א' טובי והשופטת ר' איזנברג) סברה, בעיקרו של דבר, כי אין מקום להתערבות במסקנותיו של בית משפט השלום, ובכלל זה באופן בו יישם את כללי הסיווג שנקבעו בעניין מירון. בתוך כך, הדגישו שופטי הרוב כי צו תעריף המכס אינו כולל, לעניין קביעת הסיווג, התייחסות לשיקול האם משתלמת תמורה בעד השימוש בכלי השיט; וכי אין בהשכרתו של כלי השיט כדי להשפיע על טיבו וייעודו בנסיבות דנן. עוד נקבע, בין היתר, כי סיווג כלי השיט כ-"יכטה" לפי פרט 89.03 עולה בקנה אחד עם כלל הסיווג הקבוע בסעיף 3(3) לצו תעריף המכס, בשים לב לכך שמדובר בתיאור מפורט יותר; וכן עם כלל "שובר השוויון" הקבוע בסעיף 14(א)(1) לחוק מס קנייה, כפי שקבע בית משפט השלום.

לעומת זאת, דעת המיעוט (מפי השופט א' באומגרט) סברה כי יש להורות על קבלת הערעור. על פי עמדה זו, ההבדל המרכזי בין יכטה לאונית נוסעים נעוץ בשאלה האם נעשה בכלי השייט שימוש פרטי או מסחרי. לעניין זה פורט כי כלי שייט מפואר עשוי לשמש לשתי המטרות האמורות; וכי ניסיון החיים מלמד שאוניות נוסעים אינן משמשות עוד להובלת נוסעים מנמל אחד למשנהו כבעבר, אלא לשייט תענוגות "מעגלי". בסופו של דבר, קבע שופט המיעוט כי ישנה חשיבות לשימוש המתבצע בכלי השייט בפועל, וכי בנסיבות דנן, השימוש המסחרי המתבצע בכלי השייט מוביל למסקנה כי לא מדובר ביכטה, אלא באונית נוסעים.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

6.הבקשה לרשות ערעור מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי (וליתר דיוק – דעת הרוב בבית המשפט המחוזי) שגה בכך שסיווג את כלי השייט כיכטה, משהוכח כי מדובר באוניה אשר מובילה נוסעים בשכר, ושאינה משמשת להנאה או לספורט מצד בעליה. בתוך כך, נטען כי הערכאות הקודמות שגו בכך שקבעו כי אין חשיבות לשאלה האם כלי השייט משמש לפעילות מסחרית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המונח "אונית נוסעים" מוגדר במספר דברי חקיקה שונים, וכי הגדרות אלו עולות בקנה אחד עם מאפייניו של כלי השייט מושא המחלוקת. בנוסף על כך, מציינת המבקשת כי משעה שקיימים שני סיווגים "מתחרים", יש ליתן עדיפות לפרט 89.01, המעניק את התיאור המדויק ביותר ביחס לכלי השייט.

7.המשיבה סוברת כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, מדובר במחלוקת תחומה ונקודתית, הנסבה על יישום הלכת מירון על עניינה הפרטני של המבקשת, ועל ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ומשכך אין היא מתאימה להתברר כבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

למעלה מן הצורך, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בתמצית, נטען כי בחינת שלושת שלבי הסיווג שנקבעו בעניין מירון מוליכה למסקנה ברורה, לפיה מדובר ביכטה, שייבואה לישראל מחויב במס קניה. בין היתר, הודגש כי בחינת מאפייניו וטיבו של כלי השייט נערכת בשעת הייבוא, ולא על פי תכניותיו העתידיות של הייבואן; וכי בנסיבות דנן, מדובר בכלי שייט יוקרתי, שנועד לשמש להפלגה מהנה של קבוצת אנשים מצומצמת. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המחוקק לא החריג כלי שייט המשמשים לפעילות מסחרית מהתיקון לצו, ומשכך אין לקבל את ההבחנה המוצעת על-ידי המבקשת בנדון. יתרה מכך, נטען כי יש לדחות את ניסיונה של המבקשת "לייבא" הגדרות שונות למונח "אונית נוסעים" מדברי חקיקה שונים, בהינתן הכלל שלפיו מונח זהה עשוי להתפרש באופן שונה בדברי חקיקה שונים, בהתאם לתכליתם.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תחילה אציין כי עצם העובדה שהמחלוקת בה עסקינן נוגעת לסיווג פרט מכס, אינה, כשלעצמה, הופכת את העניין דנן לכזה המעורר שאלה בעלת השלכות רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". כבכל נושא אחר, גם בהקשר זה השאלה הינה האם פסק הדין נושא הבקשה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שמא כל עיסוקו הוא ביישום הלכות שנקבעו בעבר (ראו לעניין זה: רע"א 1060/22 אלקטנאוי נ' משעל, פסקה 10 (28.8.2022)). כפי שאבהיר להלן, סבורני כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אלא מתמצה ביישום ההלכה על נסיבות העניין ומאפייניו הספציפיים של כלי השייט הנדון.

9.על מנת לשכנע כי פסק הדין נושא הבקשה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, מציגה המבקשת את פסק הדין הנ"ל כקובע, באופן גורף, כי כלי שייט שהשימוש המיועד בו הוא ביצוע שייט תענוגות הינו יכטה; בעוד שכלי המיועד להובלת נוסעים הינו אניית נוסעים. הצגת פסק הדין באופן זה איננה משוללת בסיס, אך אין בה כדי לשקף באופן מלא ומדויק את פסק הדין נושא הבקשה: קביעת שופטי הרוב כי כלי השייט הנדון הינו יכטה, ולא אניית נוסעים, אכן התבססה על ייעודו, אך גם על מאפייניו הפיסיים ("מדובר בכלי שייט המיוצר על ידי חברה איטלקית העוסקת בייצור יכטות, אורכו כ-25 מ', הוא כולל 4 חדרי שינה, חדרי אמבטיה, ג'קוזי ומרפסת ענקית למסיבות"), האופן שבו התייחסה המבקשת עצמה לכלי השייט במקומות שונים ("המערערת עצמה בעדות בע"פ ובמסמכים בכתב, התייחסה לכלי כ'יאכטה' העוגנת בנמל אילת ומפעילה את שירותי השיט האמורים במפרץ אילת בלבד"), והשימוש שנעשה בכלי השייט בפועל על ידי המבקשת ("השימוש ב'יאכטה', כפי שאף כונתה ע"י המערערת עצמה, באזור המצומצם של מפרץ אילת, לצרכי תענוגות, לצרכים עסקיים, או לצרכים חברתיים, אינו שיוט נוסעים שכן מטרתו העיקרית אינה הסעה").

הנה כי כן, בניגוד לטענת המבקשת, קביעת בית המשפט המחוזי כי כלי השייט הנדון הינו יכטה התבססה על מספר נסיבות קונקרטיות המתקיימות בכלי השייט הספציפי הנדון, כך שאין בקביעה זו, מעצם טיבה וטבעה, כדי לעורר כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים.

10.יתר על כן, המבקשת עצמה אינה טוענת כי כלי השייט הנדון איננו יכטה, ולמעשה אף לשיטתה אילו היה נעשה בכלי שייט זה שימוש פרטי היה מקום לסווגו כיכטה ולהחיל עליו את פרט המכס המתאים. ואולם, לטענתה, נוכח העובדה שבכלי השייט הנדון נעשה שימוש מסחרי, יש לסווג תחת פרט המכס הנוגע לאניית נוסעים, חרף היותו יכטה.

בדומה, גם שופט המיעוט בבית המשפט המחוזי, עליו מסתמכת המבקשת, לא סבר כי כלי השייט הנדון איננו יכטה, אלא גרס כי השימוש שנעשה בו הוא המכריע לצורך סיווגו: "בענייננו, כלי השיט יכול לשמש הן כיכטה והן כאניית נוסעים לשימוש מסחרי. דומה שאין מחלוקת שאם כלי השיט לא היה משמש למטרות מסחריות ראוי היה לסווגו כיכטה. עם זאת, לאור ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, משמש כלי השיט באופן עיקרי אם לא בלעדי למטרות מסחריות".

העולה מן האמור לעיל הינו כי, בניגוד לטענת המבקשת, השאלה בה עסק פסק הדין נושא הבקשה אינו האם כל כלי שייט מפואר המשמש לשייט תענוגות הינו יכטה או אוניית נוסעים, אלא האם כלי השייט הנדון, "המיוצר על ידי חברה איטלקית העוסקת בייצור יכטות", אשר "אורכו כ-25 מ', הוא כולל 4 חדרי שינה, חדרי אמבטיה, ג'קוזי ומרפסת ענקית למסיבות", אשר המבקשת עצמה התייחסה אליו במקומות שונים כ-"יכטה", ואשר נעשה בו שימוש "באזור המצומצם של מפרץ אילת, לצרכי תענוגות, לצרכים עסקיים, או לצרכים חברתיים" – צריך ליפול תחת פרט המכס שעניינו באניית נוסעים, או תחת פרט המכס שעניינו יכטות וכלי שייט אחרים להנאה או לספורט.

ברי כי אין בשאלה זו כדי לעורר כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.