רע"א 2879/00 ארזי הצפון בניה להשכרה בע"מ נ. בייטמן פרוייקטים (1993) בע"מ

בפני בקשה לפטור מחובת ערבון.

1.המבקשת חכרה מגרש. על המגרש הקימה מבנה תעשייתי. את המבנה השכירה למשיבה בחוזה לתקופה של עשר שנים, שתחילתן ביום 2.2.95. על פי פסק בורר (שאושר על ידי בית המשפט המחוזי) נקבע שעל המשיבה לשלם דמי שכירות חודשיים בשיעור של כ - 90,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה (בין מדד אוגוסט 1996 למדד הידוע ביום התשלום) ומע"מ. התשלום הוא רבעוני. המבקשת מציעה, כי המשיבה תהיה רשאית לקזז מדמי השכירות כל סכום שייפסק לזכותה במסגרת בקשת רשות הערעור - אם וככל שייפסק. לטענתה, בטוחה זו ודאית ואמינה לא פחות מהפקדת ערובה בבית המשפט.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכוייה של בקשת רשות הערעור קלושים ורבים הסיכויים, כי המבקשת תחוב בהוצאותיה. לעניין זה מוסיפה המשיבה, כי עד כה הסבה לה ההתדיינות עם המבקשת הוצאות של מאות אלפי דולרים. עוד טוענת המשיבה, כי אפשרות הקיזוז מדמי השכירות אינה מהווה בטוחה מספקת, הואיל ואין ודאות, כי חוזה השכירות לא יסתיים טרם זמנו ביוזמת מי מן הצדדים וממילא יתבטל חיובה בתשלום דמי שכירות. בכך, טוענת המשיבה, שונה עניינה ממקרים אחרים בהם הוכרה זכות הקיזוז כנגד חיוב סופי. לחילופין, מציעה המשיבה, כי הקיזוז יתבצע לאלתר, על דרך של הפחתת סכום הערבון מחיובה הקרוב בדמי שכירות.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, החלטתי לקבלה. כאמור, אין הצדדים חלוקים לגבי העובדה שזכות קיזוז כנגד חיוב ודאי מהווה ערובה מספיקה והולמת להבטחת הוצאותיו של בעל דין. (וראו, לעניין זה: ע"א 4250/94 מיכל פינטו ואח' נ' נחום עמית , עו"ד, לא פורסם; רע"א 3415/96 קיהן נ' שידלוב , לא פורסם). השאלה היא, איפוא האם חיובה של המשיבה בדמי שכירות הוא ודאי דיו לענייננו. תשובתי על כך היא בחיוב: המדובר בחוזה שכירות ארוך טווח וקצוב בזמן. סיומו של חוזה מעין זה טרם זמנו עלול לגרור סנקציות חוזיות בלתי מבוטלות ואין להניח כדבר מובן מאליו שכל אחד מן הצדדים עשוי לסיימו בכל עת. גם העובדה שההסכם מצוי בתוקף זה שנים מספר חרף המאבקים המשפטיים שמנהלים הצדדים מוסיפה לודאותו ולהמשכיותו. מה גם שהמשיבה אינה טוענת כי ההסכם עומד על סף סיום או אף, כי קיים חשש ממשי לכך: התייחסותה לעניין זה היא היפוטטית גרידא. בהינתן כל זאת, ובהינתן העובדה שהפקדון שנדרשה המבקשת להפקיד אינו עולה אף כדי מחצית דמי השכירות החודשיים בהם מחוייבת המשיבה, אני סבור, כי יכולתה של המשיבה לקזז סכומים שייפסקו לזכותה (אם ייפסקו) מדמי שכירות עתידיים מקנה לה בטוחה מספקת. אי לכך, איני רואה צורך להכביד הכבדת יתר על המבקשת על ידי חיובה להפקיד ערבות נוספת או על ידי זיכויה המיידי של המשיבה בכספים להם אינה זכאית ואשר אין כל ודאות כי תהיה זכאית להם בעתיד.

בקשתה של המבקשת מתקבלת איפוא, במובן זה שהמשיבה תהיה זכאית לקזז כל סכום שייפסק לזכותה, אם וככל שייפסק, במסגרת בקשת רשות ערעור זו,

מדמי השכירות שבתשלומם היא חבה למבקשת. בכך יוצאת המבקשת ידי חובת הפקדת ערבון.