ע"א 3805/01דורון דואני נ. מלחי אמנון

בקשה להמיר הפקדת ערבון בהפקדת ערבות צד ג' או בקיזוז.

1.במסגרת ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת ה' גרסטל), חוייב המערער בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בסך 20,000 ₪. המבקש עותר לכך, שהחיוב האמור יוחלף בערבות צד ג', וכן בקיזוז הוצאות שנפסקו לחובת המשיב ולטובת המערער בהחלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב

מיום 26.7.2000. אתייחס עתה לשאלות העולות מן הבקשה ומן התגובה בה.

2.הבקשה להסתפק בערבות צד ג'. בבקשה או בתצהיר המצורף לה אין פרטים המצביעים על ערב, אשר לו יכולת מוכחת לעמוד בהוצאות, אם ייפסקו, לחובת המערער בהליך הערעור. הערבים המוצעים הם הוריו של המערער. על פי התצהיר, הוריו של המבקש אינם עובדים, והשתכרותם היחידה היא הבטחת הכנסה. משכך, לא ניתן לראות בהם ערבים הולמים לעניין זה, וחלק זה של הבקשה נדחה.

3.(א) אשר לקיזוז. אין חולק כי המשיב חוייב בהוצאות המערער בסך 10,000 ש"ח במסגרת החלטה שדחתה את בקשת המשיב לבטל צו עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי לבקשת המערער. בסופו של ההליך, נדחתה התביעה העיקרית, וממילא פקע צו העיקול הזמני (תקנה 373 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). ברם, פקיעתו של צו העיקול הזמני אינה מבטלת את החלטת בית המשפט להשית הוצאות על המשיב. השתת הוצאות אלה היא פועל יוצא של העובדה, שמדובר בהליך (ביניים) אשר המשיב יזם, ואשר בו עמדתו לא נתקבלה. בהתאם למקובל, חוייב המשיב בהוצאות במסגרת אותו הליך. הבסיס לחיוב זה בהוצאות בהליך הביניים אינו קורס, גם אם צו הביניים שאושר באותו הליך פוקע בסוף הדיון בהליך העיקרי בשל תוצאת ההליך העיקרי.

(ב) מכך עולה, כי החיוב האמור בהוצאות המערער שריר וקיים. המשיב לא עמד בחיוב זה. הוא גם לא יזם כל הליך לביטולו, לרבות בבית משפט זה. המדובר, אפוא, בחיוב ברור, מגובש וודאי, אשר יכול להוות בסיס לטענת קיזוז מטעם המשיב, ועל כן מהווה בטוחה טובה להבטחת הוצאותיו בהליך הערעור (ראו החלטת הרשם א' זולטי ברע"א 2879/00 ארזי הצפון בניה להשכרה בע"מ נ' בייטמן פרוייקטים (1993) בע"מ, דינים עליון כרך נח 28).

(ג) המשיב מבקש לערער את ודאותו של החיוב האמור בהוצאות, וטוען כי הוא יכול ליזום ביטול של החיוב האמור במסגרת תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי. לכך יש להשיב, כי אמנם מדובר בתקנה המסמיכה את בית המשפט שלערעור לפסוק, בין השאר, לטובת בעל דין שלא ערער. עם זאת, ביחס לסמכות זו צויין כי "עצם קיומה של הסמכות אינו בבחינת ערובה להפעלתה באופן אוטומטי. הסמכה אין משמעה חובה.... המפתח הנוגע להליך המשפטי מצוי בידי בעלי הדין, והקוד לניהול ההליך נשאב מתוך כתבי הטענות. בית המשפט ישתמש בסמכות לחרוג מאלה לעיתים נדירות" (דברי הרשם ב' אוקון בע"א 8495/00 אביגיל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ , דינים עליון נט 685; הדברים הולכים אחרי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 430/74, בסמן ואח' נגד גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ , פ"ד כט (1) 223, בעמוד 224).

משכך, אין המשיב יכול להישען על הוראת תקנה זו, כמקנה לו זכות לשינוי החיוב שלו בהוצאות בהחלטת בית משפט קמא לעניין העיקול, או לעניין אי חיובו של המערער בהוצאות בסוף ההליך בבית משפט קמא. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר נוטה להפעיל את הסמכות שלפי תקנה 462 במשורה.

(ג) עוד יצויין, כי טענת המשיב, כאילו ניזוק קשות מהטלת העיקול האמור, אינה מפורטת כלל. היא אף אינה עולה, לכאורה, בקנה אחד עם העולה מהחלטת בית משפט קמא מיום 26.7.00, לפיה ממילא היה מדובר בנכס ממושכן, אשר העיקול שהוטל עליו היה כפוף למישכון. בכל מקרה, אין טענה זו חותרת תחת החיוב של המערער בהוצאות המשיב על פי החלטת בית משפט קמא מיום 26.7.00.

(ד) ניתן לסכם עניין זה ולומר, כי בנסיבות העניין, המצב הוא שקיים חיוב שריר ותקף של המשיב בהוצאות המערער. המשיב אינו מצביע על טענה ממשית, המלמדת כי חיוב זה שנוי במחלוקת, ודאי לא במידה השוללת ממנו את אופיו כחיוב שיכול להוות בסיס לטענת קיזוז. בשל כך, אינני רואה מקום לדחות את הבקשה להמיר את החיוב של המערער בהפקת ערבון, על בסיס טענות המשיב לעניין זה. נראה לי, כי קיים גם קיים חיוב ודאי של המשיב בסך 10,000 ₪, המצדיק המרת חלק מן הערבון בקיזוז.

4.אשר לטענות המשיב בדבר נזק עצום שנגרם לו עד עתה, המצדיק קביעת ערבון בסכום גבוה של 100,000 ₪. טענה זו מחמיצה את תכלית הערבון. הערבון נועד להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. הוא לא נועד להבטיח נזקים, אם וככל שנגרמו לו במסגרת הליך בערכאה אחרת, בין כתוצאה מצו זמני ובין כתוצאה מכל סיבה אחרת. משכך, אין בנזקים הנטענים, אשר המשיב אינו מפרטם, כדי להצדיק העתרות לבקשה להגדלת הערבון. הערבון שנקבע אינו נמוך ביחס למקובל בסוג זה של הליכים, ולא ראיתי עילה טובה להגדילו.

5.שקלתי האם אין מקום להפחית את הערבון, בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש ולסיכויי ההליך. בהקשר זה הגעתי למסקנה, כי אף שמצבו הכלכלי של המבקש והוריו קשה, נוכח נימוקי פסק דינה של הערכאה הקודמת, אין ההליך מגלה סיכויים במידה המצדיקה הפחתה בסכום הערבון.

סופם של דברים. אני נעתר חלקית לבקשה שבפניי, וקובע כי סך של 10,000 ₪ שהמשיב חב למערער מבססים למשיב טענת קיזוז, אשר תבוא כבטוחה במקום הפקדה כספית של המערער. שארית הערבון הכספי בו חוייב המערער, בסך 10,000 ₪, תופקד בקופת בית המשפט בתוך עשרים ואחד ימים מיום מתן החלטה זו.