רע"א 2888/05 מרים שכטר נ. מדינת ישראל

1.ניתן היה לדחות את הבקשה לרשות ערעור כבר מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור, ולא נתלוותה לה בקשה להארכת מועד. אלא, שאף לגופם של דברים אין ממש בבקשה.

2.החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, עליה משיגים המבקשים, ניתנה ביום 31.01.05 והומצאה ביום 16.02.05. הבקשה לרשות ערעור הוגשה ביום 23.03.05. בא כוחם של המבקשים מסביר כי היה במילואים, אלא שתקופת המילואים הסתיימה יותר משבועיים לפני המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור. נוסיף, כי המבקשים אמנם ביקשו עיון חוזר בהחלטה, ובקשתם נדחתה ביום 15.03.05. הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מביאה בעקבותיה הארכת מועד לתקיפתה של ההחלטה המקורית.

3.המחלוקת האמיתית סובבת סביב החלטה קודמת, שניתנה עוד ביום 16.12.02. קריאה פשוטה של אותה החלטה מלמדת כי על המבקשים היה להמציא את המסמכים שנדרשו על-ידי המדינה, להבטיח כי אלה הטוענים לזכות לקבל כספים, הם אכן הזכאים לכסף. קשה להבין מדוע אף היום מתעקשים המבקשים לטעון כי הם זכאים לכסף בלא שיוכיחו את זכותם. מכאן, שאין למבקשים אלא להלין על עצמם.

4.הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-דין לזכות המשיבים 1 ו-2 בסך של 15,000 ש"ח.