רע"א 2893/02 נימר זארובי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' אברמוביץ, כב' סגן הנשיא מ' בן דוד וכב' השופט נ' ממן) מיום 12.2.02 (ע"א 1178/01). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת א' הלמן).

1.עניינה של בקשה זו הוא בארבעה שיקים אשר נמשכו על חשבון השותפות "בית קליה הגליל" (להלן: השותפות), המורכבת משני שותפים: המבקש ומר ראמי נסראללה (להלן: נסראללה). ארבעת השיקים נמשכו על חשבון השותפות בבנק הפועלים בנצרת לפקודת "עצמי", והם נושאים את חתימתו של נסראללה כמושך, כאשר יחד עם שמו הוטבע שם השותפות. על גב השיקים חתם נסראללה חתימה נוספת, שאין לצדה הטבעת חותמת או ציון שם השותפות. השיקים הופקדו לפני שהגיע מועד פרעונם לחשבון השותפות בבנק המשיב - בנק לאומי לישראל, סניף נצרת (להלן: החשבון) ושימשו כבטוחה להקצאת אשראי בחשבון. בהגיע מועד פרעונם של השיקים, הציג המשיב את השיקים לבנק הנמשך, אולם השיקים לא כובדו, ובהתאם חויב חשבון השותפות בבנק המשיב. בהמשך, ביקש המבקש אישור פטור מהבנק המשיב ליתרת החוב המגולמת בחשבון, וביום 1.3.93 אישר המשיב כי החל ממועד זה יתנהל החשבון על שם נסראללה בלבד, וכל יתרות החובה בחשבון הינם על שמו בלבד. כעבור כארבע שנים הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע של ארבעת השיקים. המבקש הגיש התנגדות לבקשה, אשר הדיון בה הועבר לבית משפט השלום, וטען כי יש לדחות את התביעה נגדו על הסף הואיל ולא חתם על השיקים כמסב או כמושך. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש, מבלי ששמע ראיות, והורה על החזרת התיק ללשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי, בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, הורה כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לשמיעת ראיות ולהכרעה בשאלת תוקפה של חתימת ההיסב המופיעה על השיקים.

2.בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי לא נפל פגם בחתימת ההיסב שעל גבי השיקים, וזאת לאור הוראת סעיף 31(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות), ממנה עולה כי אם השטר הוא לפקודת שניים שהם שותפים, אין צורך בחתימת היסב של כל השותפים. בית המשפט קבע כי נוכח הוראה זו מתייתר הצורך לדון בשאלה האם ניתן לראות בפעולתו של שותף אשר חתם חתימת היסב, פעולה של שלוח, אך ציין כי לו נדרש לשאלה זו היה משיב עליה בחיוב, שכן מראה השטר והנסיבות החיצוניות תומכים במסקנה שהמסב פעל בשם השותפות בעת שהיסב את השיקים. נסראללה הוא שחתם על השיקים בשם השותפים כמושך; השיקים נמשכו לפקודת השותפות על מנת שיופקדו בחשבונה ועל מנת לזכותה בהקצאת אשראי, כאשר הפעולה נועדה לשרת את מטרת השותפות; בהתאם לתנאי החשבון בבנק המשיב, חתימת כל אחד מהשותפים הספיקה לצורך חיוב החשבון, ומכאן שהבנק היה רשאי להסיק כי בחתימת ההיסב פעל השותף נסראללה כדין כדי להסב את השטרות, ומכוח הרשאתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אם חתימת ההיסב לא היתה תקפה, הרי נוכח הוראת סעיף 30(ד) לפקודת השטרות, קנה הבנק זכות קניין בשטרות המועילה לו בתביעה נגד המושך - השותפות. כן קבע בית המשפט כי לבנק המשיב זכויות מכוח הסכמים שנחתמו בינו לבין השותפות. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי הופטר מהתחייבויותיו מכוח הסכמת הבנק שבאה לידי ביטוי באישור מיום 1.3.93, וזאת לאור נוסח האישור אשר אינו מפרט דבר באשר לבטוחות שהופקדו בחשבון קודם לכן, עדותו של העד מטעם המשיב שהסביר כי האישור אינו מתייחס לשיקים נשוא התביעה, והעדר ראיה שהבנק התחייב להשיב את כל הביטחונות שהיו בחשבון. כך גם דחה בית המשפט דחה את טענת המבקש כי הבטוחה פקעה עם פקיעת עילת היסוד, בקובעו כי הבטוחות שמושכנו לטובת הבנק לא פקעו בשל הפטר המבקש מחבותו ליתרת החובה בחשבון, וכל עוד יתרת החובה בחשבון קיימת.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. המבקש טוען כי לאור הוראות סעיפים 22(ג) ו-92(ב) לפקודת השטרות הטבעת חותמת הגומי שדרכה של השותפות להשתמש בה על גבי השיקים, היא תנאי הכרחי להסבת השיקים. נוכח העדרה של חותמת זו, אין חתימת היסב, ומכאן שהבנק אינו אוחז. לטענתו, הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח היותו של הנסב בנק, שעליו מוטלת חובת זהירות יתרה. כן טוען המבקש, כי לא היה מקום להיזקק לנסיבות חיצוניות לצורך פרשנות חתימת ההסבה על גבי השיקים, שכן אין כל תוספת על גבי השיקים מלבד חתימתו של נסראללה ממנה ניתן ללמוד כי הוא פעל כשלוח. עוד טוען המבקש, כי מכתבו של הבנק המשיב מיום 1.3.93 פטר את המבקש מהחבות השטרית, היות שזו נבלעה ביתרת החשבון, וכי הבנק המשיב הביע את דעתו לפטור את המבקש סופית מכל חוב שהוא, ובכלל זה החוב בגין ארבעת השיקים.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי נפלה במקרה דנן טעות בנימוקיהן של הערכאות הקודמות, שיש בה כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית בשאלת תוקפה של חתימת ההיסב על גבי השיקים. הוא הדין באשר לשאלת הפטר המבקש מחבותו בהתאם לאישור הבנק מיום 1.3.93. יתר על כן, טענותיו של המבקש בעניין ההפטר מוסבות על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואינן מעלות שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.