רע"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ. דניאלי אסתר

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.3.99, בו חויב המבקש בתשלום מזונות למשיבה.

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש כי הצורך בהארכת המועד נובע מחילופי עורכי הדין אשר יצגו אותו. לטענתו, הוא הורה לעורך הדין אשר ייצג אותו בבית המשפט קמא להגיש ערעור על פסק הדין, אולם התברר לו כי זה לא מילא אחר הוראותיו והגיש בקשה לתיקון טעות סופר.

לפיכך, נאלץ להחליף את בא כוחו, אך עורך הדין הסכים לשחרר את התיק רק ביום 26.4.99, ובאת כוחו הנוכחית של המבקש קיבלה את התיק לטיפולה רק יום לפני הגשת בקשה זו.

כן טוען המבקש כי סיכוייו להצליח בערעור גבוהים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא הצביע על טעם מיוחד למתן האורכה, שכן חילופי עורך דין אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. כמו כן טוענת המשיבה כי סיכוייו של המבקש לזכות בערעור קלושים.

דין הבקשה להתקבל, אם כי לאו דוקא מטעמיה.

אשר למועד הגשת הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, מניין הימים מעלה כי הבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 11.3.99, והומצא לבא כוח המבקש ביום 24.3.99. בהתחשב בעובדה שבמהלך תקופה זו חלה פגרת הפסח, אשר מפסיקה את מרוץ המועדים וימיה אינם נמנים במניין הימים להגשת ערעור, הרי שהמבקש רשאי היה להגיש ערעור על פסק הדין עד ליום 14.5.99.

הבקשה שבפני הוגשה ביום 4.5.99, דהיינו: בטרם חלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

אכן, כפי שטוענת המשיבה, היחסים שבין בעל דין לעורך דינו, ובכלל זה חילופי עורכי הדין, אינם מהווים כשלעצמם טעם מיוחד להארכת המועד. גם עובדת הגשת הבקשה להארכת המועד לפני חלוף המועד לנקיטת ההליך אינה מהווה טעם מיוחד, אך נפסק לא אחת כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה, יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד (ב"ש 34/70 אבו שמייסה נגד אלקרעין , פ"ד כד(1) 307; בש"א 3424/94 Interlego A/S

נגד Exim Lines bros. S.A. , תקדין-עליון 94(2) 1572).

הדרישה לקיומו של טעם מיוחד כתנאי להארכת המועד להגשת ערעור נובעת מכך שעם תום תקופת הערעור קונה המשיב לעצמו "חסינות" מפני תקיפת פסק הדין והמשך ההליכים, ודרושים נימוקים כבדי משקל כדי לגבור על מחסום חסינות זו.

ברם, אותה חסינות אינה עומדת במלוא תוקפה כאשר המבקש גילה דעתו כי אינו משלים עם פסק הדין ומעונין להשיג עליו עוד בטרם התגבשה זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בגין ההליך שהסתיים.

נראה לי כי בנסיבות המקרה, על אף שטעמי האיחור שפורטו בבקשה לא היו מועילים אילו הוגשה בקשה לאחר חלוף המועד, יש לראות בהם כמספקים בשל כך שהבקשה הוגשה לפני שחלף המועד להגשת ערעור (ראו: בש"א 6183/97

אזערי נגד מועש בע"מ , תקדין-עליון 97(4) 640; בש"א 8179/98 לוין נגד פרצוב , תקדין-עליון 99(2) 922).

אני מאפשרת למבקש להגיש את הערעור תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו.