רע"א 2906/22אלפרד שכטר נ. חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה"

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן ) מיום 24.2.2022 בת"א 31724-01-22, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים למינוי בורר חלופי בהליך הבוררות המתנהל בין הצדדים.

הרקע לבקשה

1.

ברקע לבקשה, הליך בוררות המתנהל בין הצדדים מאז שנת 2018 לפני הנשיאה בדימ' ה' גרסטל (להלן: הבוררת ), על רקע סכסוך הנוגע להקמת פרויקט מגורים, מסחר ומשרדים ב"מתחם שרונה" בתל אביב (להלן: הפרויקט ). כפי שיובא להלן, מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר להליך הבוררות האמור נדונו אף לפנַי פעמיים (רע"א 6749/20 מיום 15.11.2020; רע"א 6437/21 מיום 7.11.2021). באותן החלטות גם הובא בהרחבה סיפור הדברים העומד ברקע, ועל כן אפרט להלן בתמצית רק את העובדות העיקריות הרלוונטיות לענייננו עתה.

2.

במסגרת הליך הבוררות הגישו המבקשים תביעה כספית לפני הבוררת. בשלב מסוים, הגישו המשיבים בקשה לבוררת לעיכוב הליכי הבוררות עד להסדרת תשלומים שעל המבקשים לשלם לצורך ביצוע הפרויקט, מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים. בקשת המשיבים התקבלה, וביום 10.12.2018 ניתנה החלטת הבוררת המורה על עיכוב בירור תביעת המבקשים עד להסדרת יתרת התשלום המוטל עליהם. המבקשים אשר מיאנו להשלים עם ההחלטה, הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי כדי שיורה כי הסכם הבוררת בטל, נוכח התנהלות המשיבים אשר הביאה לסיכול הליך הבוררות (הפ"ב 27603-05-20). לחלופין, נתבקש צו המורה לבוררת להמשיך ולדון בתביעה ללא הפקדת יתרת התמורה. התובענה נדחתה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה עליה נדחתה גם כן על ידִי ביום 15.11.2020.

3.

על רקע האמור, ומשלא שולמו התשלומים שנדרשו המבקשים לשלם, ביום 6.9.2020 הגישו משיבים בקשה למתן פסק בוררות הדוחה את תביעת המבקשים, משאינם מקיימים אחר החלטות הבוררת. הבקשה הושתתה על פרט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ), המקנה לבורר סמכות לדחות תביעה, לאחר מתן התראה, מקום בו ציווה על בעל דין דבר הכרוך בניהול הבוררות ובעל הדין לא מילא אחר הצו ללא סיבה מוצדקת. ביום 8.12.2020 קיבלה הבוררת את בקשת משיבים והורתה על דחיית תביעת המבקשים (להלן: פסק הבוררות ). בפסק הבוררות סקרה הבוררת את השתלשלות העניינים וקבעה כי המבקשים לא פעלו לפי הוראותיה במשך תקופה ארוכה באופן המצדיק דחיית התביעה. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, אשר התקבלה ביום 16.6.2021 משנקבע כי הבוררת פעלה בחוסר סמכות, שכן מקרה זה אינו המקרה המתאים להפעלת הסמכות החריגה הנתונה לבורר לפי פרט ט' לתוספת הראשונה לחוק (ת"א 43801-01-21). בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו אף היא נדחתה בהחלטתי מיום 7.11.2021.

4.

אלא שבכך לא תמה הדרך. ביום 13.1.2022 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי "למינוי בורר" מכוח סעיף 8(א) לחוק הבוררות (ת"א 31724-01-22). לטענת המבקשים, בכך שניתן פסק הבוררות בחוסר סמכות תוך דחיית תביעתם ללא בירור, גילתה הבוררת את דעתה שהתגבשה זה מכבר בעניין הסכסוך שבין הצדדים, ואין ביכולתה לשמש בוררת אובייקטיבית בהליך הבוררות. על כן, עתרו המבקשים למנות בורר "חלופי" להליך הבוררות. בקשת המבקשים נדחתה

על ידי בית המשפט המחוזי

ביום 24.2.2022. נקבע כי הלכה למעשה הבקשה מושתתת על סעיף 11(1) לחוק העוסק בהעברת בורר מתפקידו משנתגלה כי הוא אינו ראוי לאמון הצדדים, ולא על הוראת סעיף 8(א) לחוק שעניינה מינוי בורר. אלא שבמקרה זה כלל לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן שנקבע בפסיקה לפסלות בורר, ולא הוצגו כל ראיות אובייקטיביות בעניין. המבקשים ביקשו להסתמך על החלטות הבוררת אשר מצדיקות כשלעצמן את העברתה מתפקידה, אולם החלטות אלה אינן מקימות כל תשתית ולו מינימלית למשוא פנים או לנעילת דעתה של הבוררת.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי בה נטען כי בית המשפט שגה בקבעו כי לא הובאו ראיות אובייקטיביות להוכחת חשש למשוא פנים מצד הבוררת. החלטת הבוררת לדחות על הסף את תביעתם מבלי שזו התבררה לגופה גרמה לעיוות דין חמור, מעלה חשש אובייקטיבי וממשי למשוא פנים מצד הבוררת ומצדיקה את מינויו של בורר חלופי. גם ביטול פסק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי, ודחיית בקשת רשות ערעור על החלטה זו, תומכים במסקנה זו. בית המשפט המחוזי גם שגה בקבעו כי בקשתם הינה ל"העברת בורר מתפקידו" מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות ולא ל"מינוי בורר" מכוח סעיף 8 לחוק, שהרי משניתן פסק בוררות סיימה הבוררת את תפקידה. המבקשים מוסיפים ומציינים כי בקשתם מגלה שאלה ציבורית החורגת מעניינים הפרטני וכי המשך ניהול הליך הבוררות על ידי הבוררת עשוי לגרום להם עיוות דין חמור. לבסוף מציינים המבקשים כי מאחר שהבוררת טרם דנה בסכסוך לגופו, לא ייגרם כל עוול בקבלת בקשתם.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרש הדבר מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 1941/22 לים בע"מ נ' סקאל טויס בע"מ , פסקה 5 (30.3.2022); רע"א 1913/21 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' מ.ג.א.ד. בניין והשקעות בע"מ , פסקה 4 (7.4.2021)). על אף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, בקשתם נטועה כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי הכרעת בית המשפט המחוזי אינה מגלה גם לגופו של עניין כל עילה להתערבות. ראשית, לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט מצא לנכון לסווג את בקשת המבקשים כבקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק. טענתם המרכזית של המבקשים בבקשה שהגישו לבית המשפט המחוזי, הייתה כי במסגרת פסק הבוררות הבוררת "גיבשה [...] את דעתה ואין בכוחה לחזור ולשמש בורר אובייקטיבי בסכסוך" (פסקה 36 לבקשה). היינו, הצורך במינוי בורר אינו אלא תוצאת דרישת המבקשים להעברת הבוררת מתפקידה בשל העובדה שלשיטתם נתגלה כי היא איננה ראויה עוד לאמון מצדם. זאת ועוד, לאחר שהחלו הליכי הבוררות, האפשרות הדיונית היחידה להחלפת בורר שלא בהסכמת הצדדים הינה באמצעות הגשת בקשה להעברתו מתפקידו על פי סעיף 11 לחוק (וראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 497 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטלנגי ); רע"א 6188/21 בית יוסף יזמות נדל"ן בע"מ נ' א.י. פרויקטים ויזמות בע"מ , פסקה 8 (22.9.2021)). משכך לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט המחוזי התייחס להליך שבו נקטו המבקשים כבקשה להעברת בורר מתפקידו. למותר לציין כי שעה שפסק הבוררות שניתן על ידי הבוררת בוטל, אין כל מקום לטענת המבקשים כי הבוררת "סיימה את תפקידה" ומשכך אין עוד מקום לדון בהעברתה מתפקידה.

8.

שנית, גם לא נפל כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין זה המקרה המתאים לקבוע כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, משלא הונחה כל תשתית אובייקטיבית לחשש ממשי למשוא פנים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קביעה שיפוטית בדבר העברת בורר מתפקידו בעילה של אובדן אמון הצדדים בו, צריכה להיעשות בזהירות המרבית, במקרים חריגים וקיצוניים ובהתבסס על תשתית עובדתית מוצקה (רע"א 3159/12 עאטף מוסא ושות' בע"מ נ' עמירון חב' לבנין והשקעות בע"מ , פסקה 15 (10.7.2012); רע"א 3080/21 פדיאר נ' פוזיילוב , פסקה 8 (13.5.2021)). הלכה היא כי הבחינה אם הבורר אינו ראוי עוד לאמון הציבור, תיעשה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מעשיו ולא על בסיס תחושה סובייקטיבית של צד המבקש את העברת הבורר מתפקידו (רע"א 5421/13 כהנמן נ' מרקוביץ , פסקה 12 (1.10.2013); רע"א 773/19 מ.י.ד.ר פסגות ייזום בניה ופיתוח בע"מ נ' עמותת חצרות קדם , פסקה 6 (11.2.2019)). בענייננו, המבקשים לא הצביעו על תשתית עובדתית כלשהי, קל וחומר לא תשתית עובדתית מוצקה, שיש בה כדי להצביע באופן אובייקטיבי על קיומו של חשש כאמור. כל טענות המבקשים נסובו על תחושותיהם הסובייקטיביות שנבעו מהכרעות הבוררת שאינן לרוחם. אכן, פסק הבוררות שניתן על ידי הבוררת, והתייחס לקיומם של טעמים דיוניים לדחיית תביעתם, בוטל משנקבע כי הוא ניתן בחוסר סמכות. אולם המבקשים מרחיקים לכת בציינם כי עצם מתן הפסק מגלה את דעת הבוררת כלפיהם ומצדיק העברתה מתפקידה. לא למותר לציין כי עצם העובדה שפסק דין שדחה תביעה מטעמים דיוניים (בין אם על ידי שופט ובין אם על ידי בורר) בוטל על ידי ערכאת הערעור, אינו מצדיק כשלעצמו העברת הדיון בתביעה לגופה למותב אחר ואינו מהוה עילת פסלות (וראו למשל: ע"א 4800/06 לבה מגמשת יבוא ושיווק בע"מ נ' חיים הרציג, עו"ד (11.2.2007)).

הבקשה נדחית אפוא.