רע"א 2910/08 ישראל גוילי נ. יאני וקסמן

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ( כב' סגן הנשיא י' טימור ) מתאריך 28.2.08, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לחידוש הליכי ערעור, אשר ניתן בו פסק דין כנגד המבקש, בהעדר התייצבות.

פסק הדין האמור הוצא בתאריך 22.5.03, וזאת לאחר שהמבקש (שהיה שם מערער) ובאת כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע באותו ערעור, ומטעם זה נדחה הערעור.

2.

המבקש

הגיש בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל ובתאריך 10.7.03 קבע בית המשפט הנכבד קמא כי פסק הדין יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש יעמוד בשני תנאים: האחד , תשלום הוצאות משפט למשיב בסך 5,000 ₪, והשני , תשלום סך של 2,500 ₪ לקופת בית המשפט. המבקש נדרש לשלם סכומים אלה בתוך 15 יום, שאם לא כן יעמוד פסק הדין שניתן – בעינו. בתאריך 29.9.03 ניתנה למבקש ארכה לתשלום הסכומים הנ"ל, והוא נדרש לשלמם תוך 10 ימים. ההחלטה הומצאה לבאת כוחו של המבקש בתאריך 15.10.03 ועל כן היה על המבקש לשלם את סכומי הכסף האמורים עד לתאריך 25.10.03.

בתאריך 27.10.03 הגיש המשיב הודעה לבית המשפט הנכבד קמא ובה מסר כי המבקש לא שילם את התשלומים האמורים במועדם. המבקש, לעומת זאת, הגיש לבית המשפט הנכבד קמא בתאריך 11.1.04 בקשה להורות על ביטול פסק הדין וביקש לחדש את ההליכים בערעור, וזאת מכח הטענה כי הוא עמד בשני התנאים שנקבעו. המשיב התנגד לבקשה.

בתאריך 27.1.04 הורה בית המשפט הנכבד קמא למבקש להמציא, בתוך שבוע ימים, אישור מסירה ולפיו ההמחאה על סך 5,000 ₪ הומצאה למשיב קודם לתאריך 25.10.04. כעולה מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא ( כב' סגן הנשיא י' טימור, וכב' השופטים נ' הנדל ור' יפה כ"ץ ) מתאריך 19.2.04, אישור המסירה הנדרש לא הוגש על ידי המבקש, ולא נתקבלה תגובתו לעניין זה. בהתאם לכך הורה בית המשפט הנכבד קמא כי פסק הדין מתאריך 22.5.03, שניתן בהיעדר התייצבות של המבקש, יוותר על כנו.

3.

כעבור כארבע שנים, בתאריך 26.2.08, פנה המבקש פעם נוספת לבית המשפט הנכבד קמא, בבקשה לחידוש הערעור עקב קיומה של ראיה חדשה. במסגרת הבקשה טען המבקש כי קיים עתה בידו מסמך של רשות הדואר, המצביע, לשיטתו, על כך שההמחאה שאותה שלח בדואר רשום הגיעה ליעדה במועד האחרון שנקבע לכך על ידי בית המשפט, אך בא כוחו של המשיב לא אסף אותה באותו מועד, אלא רק מספר ימים לאחר מכן.

בתאריך 27.2.08 קבע בית המשפט הנכבד קמא ( כב' סגן הנשיא י' טימור ) כי גם על פי האמור בבקשה – לא עמד המבקש בתנאים שנדרשו ממנו, ובכל מקרה בית המשפט המחוזי סיים את תפקידו משניתן פסק דין סופי והוא אינו יכול לשוב ולדון בערעור.

על כך מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

במסגרת הבקשה שלפני שב המבקש וטוען כי המסמך של רשות הדואר מעיד על כי הוא עמד בתנאים שנקבעו לו. כן הוא טוען ששגה בית המשפט קמא משקבע כי אין לו סמכות לדון עוד בערעור.

5.

דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובת המשיב.

בדין קבע בית המשפט הנכבד קמא כי משניתן פסק דין סופי בערעור – אין עוד סמכות לבית המשפט לשוב ולדון בו. אמנם, הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין בהליך אזרחי בשל התגלותן של ראיות חדשות ולקיים מעין "משפט חוזר" אזרחי, אלא שנקבע כי על פי הכלל, הדרך הדיונית הראויה להגיש בקשה בעניין זה היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר, כפי שעשה המבקש כאן. כמו כן, האפשרות לקיום "משפט חוזר" צומצמה למקרים שבהם – לאחר שניתן פסק -דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין (עיינו: ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 366 (2003)). המקרה שלפנינו איננו אחד מן המקרים החריגים מסוג זה. נבהיר הטעמים לכך:

ראשית יש לציין כי "הראייה החדשה" שעליה סומך המבקש את בקשתו, איננה ראייה חדשה כלל ועיקר. מדובר בפירוט מעקב אחרי דבר דואר, אשר על פי המצוין בו – הודפס בתאריך 11.2.04. הנה כי כן, ככל שרצה המבקש בכך, הוא היה יכול לכאורה להגיש ראייה זאת עוד טרם שהחליט בית המשפט הנכבד קמא (ההחלטה מתאריך 19.2.04) להשאיר את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות על כנו. המבקש נמנע מכך – מסיבותיו הוא. בנוסף, משהוחלט כאמור בבית המשפט הנכבד קמא, פתוחה היתה הדרך בפני המבקש לפנות להליך ערעורי ולבקש להגיש את "הראייה החדשה" במסגרתו. המבקש לא עשה כן. רק כעבור כארבע שנים פנה המבקש לבית המשפט הנכבד קמא בבקשה "להחיות" את הערעור, וזאת בהסתמך על אותה "ראייה חדשה", ומבלי שהביא כל הסבר לאי-הבאת ראייה זאת בשלב מוקדם יותר. בנסיבות אלה נראה שלא ניתן לומר כי עסקינן בראייה, אשר לא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין ואף הדרך הפרוצדורלית שבה נקט המבקש לקויה היא.

שנית , עיון במסמך מגלה כי אין בו כדי להוכיח את טענותיו של המבקש ולשנות את הכרעת בית המשפט הנכבד קמא. המבקש טוען כי משלוח הדואר, במסגרתו שלח את הוצאות המשפט שהוא נדרש לשלם למשיב, הגיע ליעדו בתאריך 25.10.03, אך בא כוח המשיב (אליו נשלח המשלוח) בחר שלא לאסוף אותו אלא מספר ימים לאחר מכן. ואולם, על פי המפורט במסמך (נספח י"א לבקשה), הגיע המשלוח לתיבת הדואר של הנמען רק בתאריך 29.10.03, באותו יום נמסרה לנמען הודעה ראשונה על כך, ובבוקר למחרת נאסף המשלוח.

6.

לבסוף אוסיף כי מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 10.7.03 עולה שהתנהלות המבקש במסגרת ההליכים שקדמו להחלטה היתה רצופה מחדלים. בין היתר צוין שם כי בעקבות העובדה שהמבקש לא הגיש עיקרי טיעון, כפי שנצטווה לעשות, לא ניתן היה לקיים קדם-דיון בערעור כהלכתו. זאת ועוד – פסק הדין בעניינו של המבקש ניתן לאחר שלא הייתה התייצבות מצידו לדיון שנקבע לשמיעת הערעור, ומבלי שנמסרה הודעה מסודרת ומבעוד מועד מצידו על התקלה שהוא טוען כי מנעה ממנו להתיצב. מחדלים אלה משליכים אף הם על ניסיון המבקש ל"החיות" את הערעור. עוד יש לציין כי עיון בחומר מעלה ספק גם בשאלה האם עמד המבקש בתנאי השני שנדרש הימנו, ולפיו היה עליו להפקיד סכום כסף לקופת בית המשפט עד לתאריך 25.10.03.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב – אין צו להוצאות.