פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
2913/01
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקשת:
וסילין
ג'ורג'טה
נגד
המשיבים
:
1.
עזבון המנוח שפינר ז"ל
2.
האפוטרופס הכללי
3.
דוידוביץ סבינר
4.
רוזה גרינברג
5.
ציפורה סודק
6.
פאני הולנדר
7.
יוספזון אליעזר
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
15.3.01 בע"ז 5495/96
בש"א
14053/00 שניתנה על ידי
כבוד
הנשיא א' גורן
החלטה
1.המבקשת זכתה על פי צוואתו של המנוח שפינר ז"ל בדירה. יתרת הירושה חולקה בין שאר היורשים, המשיבים 4-8. עם סיום חלוקת העזבון בקשו מנהלי העזבון כי יפסק שכרם. המבקשת היא היחידה מבין היורשים שהגישה התנגדות לבקשה. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע טענות המבקשת, החליט להפחית מהסכום שבקשו מנהלי העזבון, וחייב את המבקשת בתשלום שכ"ט בסך 10,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות לערער שבפני.
2.טענת המבקשת היא, כי אין מקום לחייבה כלל בשכר טרחתם. זאת, הן נוכח הוראת סעיף 7 לצוואת המנוח והוראות נוספות שבצוואה, והן משום שהיא זכתה על פי הצוואה בנכס מקרקעין לגביו, כך נטען, לא נאלצו מנהלי העזבון לבצע כל פעולה.
3.דין הבקשה להידחות. המבקשת מציינת בבקשתה כי סבורה היא שיש בידה זכות ערעור, וכי רק מטעמי זהירות הגישה בקשת רשות ערעור. סעיף 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מסמיך אומנם את בית המשפט להפוך כתב בקשה לכתב ערעור, אם מצא כי בידי המבקש זכות ערעור. עם זאת, הדבר נותר בשיקול דעתו של בית המשפט. לא מצאתי כי יש מקום לעשות כן במקרה דנן, בהעדר סיכוי לכך שהערעור לגופו יתקבל. הלכה היא, כי ככלל אין בית משפט זה מתערב בשאלת הוצאות ושכר טרחה שפוסקת הערכאה הדיונית, אלא במקרים מיוחדים. מקרה זה אינו נמנה עמהם. הסכום שחויבה בו המבקשת איננו גבוה, וכאמור, בית המשפט פסקו לאחר שהפחית משכר הטרחה שהתבקש.
על כן, הבקשה נדחית, ללא צורך בהזמנת תשובה, ולפיכך ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א בסיוון תשס"א
(12.6.01).
ש
ו פ ט ת