רע"א 2922/21 סימון שמעון אהרון נ. כפר רות- מושב עובדים להתיישבות חקךאית ש

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 21.3.2021, בה"פ 38068-06-20 (השופטת העמיתה ז' בוסתן ), שעל-פיה נדחתה בקשה שהגישו המבקשים, למתן סעד זמני עד להכרעה בהליך גופו. יחד עם בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים גם בקשה שהגדירו כ "בקשה לעיכוב ביצוע" , על אף שבפועל בבקשה למתן סעד זמני עסקינן, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור גופה.

2.

המבקשים מתגוררים בכפר רות, אשר הוקם בשנת 1977, סמוך למודיעין, מאוגד כאגודה שיתופית ( "כפר רות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" ), ומשויך למועצה האזורית חבל מודיעין. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, בשנת 1985 רכשו המבקשים את ביתם בכפר רות, ובמהלך שנת 1989 חתמו על חוזה התיישבות מול הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות ), אשר חכרה את קרקע המושב מרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ).

3.

לימים, נתגלעה מחלוקת בין חברי המושב לאנשי הסוכנות, באשר לשטחן המדויק של הנחלות שהוקצו לחברי המושב. בעקבות זאת, נוהלו מספר הליכים משפטיים בין המושב וחבריו לבין הסוכנות, ולאחר שנים רבות של התדיינות הגיעו הצדדים להסכמי פשרה, שבהמשך קיבלו תוקף של פסקי דין. רמ"י לא הייתה צד להליכים המשפטיים, וכפועל יוצא גם איננה צד להסכמי הפשרה.

4.

בשנת 2015 פנו המבקשים לרמ"י, בבקשה להתיר להם לגדר את מטע הזיתים שברשותם. במענה השיבה רמ"י, כי שטח המטע חורג מהחלקה שהוקצתה למבקשים – בפרט, ומתחום המשבצת שהוקצה לכפר רות – בכלל. נוכח זאת, הבהירה רמ"י כי היא מתנגדת לגידור השטח. במהלך שנת 2018, בעקבות תשובה זו, הגישו המבקשים לבית משפט השלום ברמלה תובענה נגד רמ"י, הסוכנות וכפר רות, ובה ביקשו להצהיר על זכויותיהם לחזקה ושימוש במטע הזיתים (ה"פ 4622-11-18). ביום 30.10.2019, לבקשת המבקשים, הורה בית משפט השלום (השופט ז' ימיני ) על מחיקת התובענה.

5.

בשנת 2020 החלו מגעים בין כפר רות לרמ"י, בניסיון להגיע ל "מתווה הסדרה" שיאפשר את הרחבת כפר-רות. המבקשים, המתנגדים למתווה ההסדרה שהחל להתגבש, ודורשים להיצמד להסכמי הפשרה שהושגו בעבר, החליטו 'להקדים רפואה למכה', וביום 16.6.2020 הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, תובענה לצו הצהרתי, שלפיו רמ"י, הסוכנות וכפר רות, מחוייבים כולם למפת חלוקת המגרשים שהוכנה על-ידי הסוכנות, בהתאם להסכמי הפשרה שקיבלו בעבר תוקף של פסקי דין. נטען, כי הגם שרמ"י לא היתה צד להסכמי הפשרה, ניתן ללמוד על הסכמתה להם – אם במפורש, אם במשתמע – נוכח שתיקתה.

6.

ביני לביני, אישרה רמ"י ביום 29.11.2020 את מתווה ההסדרה שהוצע על-ידי כפר רות. סמוך לאחר מכן, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בתובענה, ובה ביקשו למנוע מהמשיבים להתחיל בביצוע מתווה ההסדרה, וכמו כן ביקשו גם שורה של סעדים ספציפיים נוספים: לאסור על קבלת החלטה בדבר גיבוש פרוגרמה חדשה לכפר רות, על-ידי ועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות; למנוע מהמועצה האזורית חבל מודיעין לקדם תכנית מתאר לכפר רות; ליתן צו שימנע קידום הליכי פדיון קרקע; ליתן צו שיאסור על כפר רות לנהל משא ומתן מול רמ"י, לצורך חתימה על כל מסמך המבוסס על מתווה ההסדרה – כל זאת, עד למתן פסק דין בתובענה.

7.

בהחלטה מיום 21.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני. נקבע, כי "מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבים בעוד סיכויי התובענה אינם גבוהים" . בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שסקר את המשוכות הניצבות לפני המבקשים, כי "ישנם קשיים משמעותיים לראות את [רמ"י] כמחויבת להסכמים שנוצרו כתוצאה מפסקי הדין [...], ולכן עולה שסיכויי התובענה אינם גבוהים" .

בכל הנוגע לנזק שעלול להיגרם למבקשים אם תידחה הבקשה, נפסק, כי מחד גיסא "ההליכים אותם מבוקש לעצור הם הליכים מכוח חוק התכנון והבניה, אשר מטבעם הם ממושכים, עלולים לקחת שנים רבות ועד לישורת האחרונה, ההחלטה בדבר אישור תכנית, אינם בלתי הפיכים. סביר להניח כי הליכים אלה יסתיימו (ואולי רק יחלו) לאחר קבלת ההכרעה בתובענה, ובכל מקרה הם לא יעלו לכדי נזק למבקשים בתקופה הקרובה" ; מאידך גיסא, הנזק שיגרם למשיבים הוא משמעותי, בין היתר משום שהוא כולל את "יתר בעלי הנחלות בכפר רות, שלא צורפו כמשיבים לבקשה, אשר לאחר כ-20 שנה של סכסוך בין האגודה וחבריה לבין רמ"י, נדמה כי התגבש הסכם המתיישב עם עמדותיהם ורצונותיהם של רמ"י ושל מוסדות האגודה וניתן לקדם אותו. במצב דברים זה עצירת ההליכים אשר צופים פני עתיד רחוק תוביל לפגיעה באינטרסים של בעלי הנחלות ביישוב לתקופה נוספת, וזאת מבלי שהוכיחו המבקשים כי תוצאה של הליכים אפשריים אלו תוביל לתוצאה קשה ובלתי הפיכה עבורם" . נוכח זאת, כאמור, נדחתה הבקשה.

8.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שבגדרה שבים המבקשים על הטענות שהועלו על-ידם בבית המשפט המחוזי. לדבריהם, "אם צו המניעה לא יתקבל [...] אזי ייקבעו עובדות בשטח [...] וככל שהמבקשים יזכו בתביעתם, אלו יצטרכו, לעתור לביטול החלטת וועדת פרוגרמות חדשה [...] לביטול הליכים בוועדות התכנוניות [...] ונמצא שוב ריבוי הליכים מיותרים, אבדן משאבים, עינוי דין וסאגה שאינה מסתיימת" . עוד מציינים המבקשים, כי "המשיבים החלו לרקום את רעיון ההסדרה רק בשנתיים האחרונות [...] כך שלא ייגרם כל נזק" .

9.

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים. מן המפורסמות, כי בית משפט זה נוטה שלא להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות, בכל הקשור למתן סעדים זמניים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). המבקשים לא העלו בבקשתם טעם מבורר כלשהו, מדוע יש לסטות במקרה זה מן הכלל האמור. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

10.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לגופם של דברים לא ראיתי הצדקה לשנות מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. די בבחינת מאזן הנוחות – אשר לו משפט הבכורה בכגון דא – כדי להביא לדחיית הבקשה. מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבים, שכן המבקשים לא הצביעו על נזק מיידי שייגרם להם, לבד מהתקדמות הליכי התכנון, אשר הולכים ונמשכים, מטבע הדברים, שנים ארוכות. אם וכאשר יסתיימו הליכי התכנון, התכניות יאושרו, ו'הטרקטורים יעלו על השטח' עוד בטרם שיוכרע גורלה של התובענה, הרי שפתוחה הדרך לפני המבקשים, להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן סעד זמני, ולבקש עיון מחדש בהחלטתו, נוכח שינוי הנסיבות. למותר לציין, כי אם תוגש בקשה שכזו לעתיד לבוא, אין באמור לעיל משום הבעת עמדה באשר לסיכוייה להתקבל.

11.

המבקשים מעלים טענות נוספות, המכוונות נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי, באשר לסיכוייו הנמוכים של ההליך. נוכח נטייתו הברורה של מאזן הנוחות לטובת המשיבים, לא ראיתי מקום להידרש לטענות אלה.

12.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית; מיניה וביה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.