רע"א 2935/05 איילת ברקן בע"מ נ. שלמה נס,עו"ד

1.שוב נתקלים אנו במקרה בו בעלי הדין מקדישים משאבים רבים, רבים מדי, לעיסוק בבעית סמכות, שהינה בעיית פרוזדור, תחת שייכנסו לטרקלין. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו הרשות ניתנה והוגש ערעור על פיה.

2.מוכן אני להניח שלבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט להסדר נושים, נתונה סמכות עניינית לדון בסכסוך, בוודאי בכל הנוגע לגבי חלק מן הצדדים. מכך לא נובע בהכרח שלבית משפט השלום אין נתונה הסמכות לדון בסכסוך. יצוין, כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר כנגדה הוגשה הבקשה לרשות ערעור מסתבר, כי קיימת אפשרות שפסיקתו לא תביא לסיום הפרשה (כוונתי להתייחסות למחלוקת בין המבקשת 3 לבעלי המניות).

3.על רקע זה נתתי משקל לשני נתונים חשובים:

א.החלטתו של בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור) מיום 14.7.03. מדובר בבקשה של המשיבה 2 (היא התובעת בבית משפט השלום) לחייב את המשיב 1 (בתפקידו כנאמן להסדר הנושים) לשלם למשיבה 2 את המגיע לה על פי ההסדר. בהחלטה נדחתה הבקשה. אף שלא נאמר במפורש, כי הבקשה נדחית בשל חוסר סמכות, ברי שיש ליתן משקל להחלטה זו.

ב.המשיב 1 ביקש מבית משפט השלום לסלק התביעה נגדו על הסף, בין היתר מן הטעם שהסמכות אינה נתונה בידי אותו בית משפט. הטענה נדחתה (ביום 5.9.04). לא הוגשה בקשת רשות ערעור נגד ההחלטה. אין זה מן הראוי לאפשר תקיפה של אותה החלטה על דרך פנייה של המשיב 1 לבית המשפט המחוזי, כפי שנעשה במקרה דנא.

4.לפיכך, הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת ונקבע כי העניין כולו יידון בבית משפט השלום. אין צו להוצאות.