רע"א 2938/07 דוד דהן נ. סנדק וליבנה דירות פאר בע"מ

1.

עניינה של הבקשה תביעות הדדיות בגין חיובים הנובעים מהסכם לרכישת דירה בבניין מגורים שהוקם על ידי סנדק וליבנה דירות פאר בע"מ (להלן: המשיבה ). המבקשים רכשו את הדירה מהמשיבה. המשיבה הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה בה טענה כי המבקשים פלשו לדירה עוד בטרם שולמה מלוא התמורה בגינה ולכן תבעה את תשלום יתרת התמורה, פיצוי בגין איחור בתשלום, וכן פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. המבקשים כפרו בטענת הפלישה ובסכום החוב ואף הגישו תביעה שכנגד לתשלום פיצויים בשל נזקים שנגרמו להם, בין היתר, עקב ליקויי בנייה.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט א' אליקים) מינה, בהסכמת הצדדים, מומחה מוסכם אשר בדק את הליקויים בדירה והגיש חוות דעת. לאחר ישיבת הוכחות והגשת סיכומים נתן בית המשפט את פסק דינו בו קבע כי המבקשים פלשו לדירה עוד בטרם שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה וכי איחרו במועדי התשלום. לפיכך קבע כי המבקשים הפרו את הסכם הרכישה הפרה יסודית וחייב אותם בתשלום סך של 134,595 ₪ בגין יתרת התמורה שלא שולמה ועוד 91,200 ₪ כפיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם. בית המשפט קיבל את תביעת המבקשים באופן חלקי, בנוגע לליקויי הבנייה, והורה על ניכוי סך של 22,150 ₪ מהסכום שהוטל עליהם. על החיובים שהוטלו עליהם וכן על דחית יתר הטענות שהעלו בתביעה שכנגד הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ב' גילאור והשופטים א' רזי וא' שיף) דחה את מרבית הערעור, אך ביטל את חיוב המבקשים ב-91,200 ₪, הוא הפיצוי המוסכם.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשים טוענים כי לא איחרו במועדי התשלום שנקבעו בהסכם הרכישה, בהתחשב במועד בו סופקו הערבויות המתחייבות מהמשיבה על פי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה – 1974. טענה זו לא נדונה, לטענתם, באף ערכאה, ולכן יש להידרש לה כעת, שכן התוצאה היא חיובם בסכום עצום, המורכב, רובו ככולו, מהפרשי ריבית פיגורים מירבית, בגין איחור במועדי התשלום, מבלי שהוכחה אחריותם לפיגור הנטען בת שלומי ם. המבקשים מוסיפים כי משלא הוכיחה המשיבה את המועד בו סופקו הערבויות, מנועה היתה מלדרוש מהמבקשים ריבית פיגורים, גם אם אכן היה איחור במועדי התשלום שנקבעו בהסכם הרכישה.

4.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מעלה כי לא נעלמה מעיניו טענת המבקשים בדבר העיכוב במסירת הערבויות, ואולם, בית המשפט קבע כי מאחר וטענה זו כלל לא נטענה בכתב ההגנה ואף לא בכתב התביעה שכנגד, אין להידרש לה. מסכימה אני לקביעה זאת של בית משפט השלום, שלא היה מקום להידרש לטענה זו. מדובר בטענה עובדתית חדשה, שהועלתה באיחור מבלי שהובאה כל תשתית ראייתית להוכחתה ולכן לא היה מקום לדון בה (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 312 (מהדורה שביעית, 1995)). בנסיבות אלה, בהן לא היה מקום לדון בטענה בדבר העיכוב במסירת הערבויות, בדין פסק בית המשפט קמא, על יסוד הראיות שהובאו בפניו ושלא נסתרו, כי המבקשים איחרו במועדי הת שלומי ם שנקבעו בהסכם הרכישה, וצדק בית המשפט המחוזי כשבחר שלא להתערב בקביעה זו.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.