רע"א 295/11 נעים מזאוי סוהיל נ. נעים סלים מזאוי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עילבוני), אשר הורה בהליך ביניים על עריכת התמחרות בין המבקש למשיבים בנוגע לזכויות הצדדים בחברה מסוימת.

2.

המשיבים הם בני אחיו של המבקש. כל אחד מהצדדים מחזיק ב-50% ממניות חברת מזאוי מתנות ומזכרות בע"מ (להלן - החברה או העסק ). ביום 17.5.2010 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן צו מניעה קבוע וסעדים שונים להסרת קיפוח מצידו של המבקש. במסגרת התביעה עתרו המשיבים, בין היתר, להורות על מכירת מניות המבקש בחברה ולערוך התמחרות לצורך כך. בד בבד עם התביעה הגישו המשיבים גם בקשה למתן סעדים זמניים. ביום 26.5.2010 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה לסעדים זמניים. באותו דיון הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להסכים לעריכת התמחרות. בא-כוח המבקש התנגד להצעה זו. ביום 10.6.2010, לאחר אירוע במהלכו הורחק המבקש מהעסק על ידי המשטרה, ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטה זו אסר בית המשפט המחוזי על כניסת המבקש לעסק. לצד זאת נקבע, כי המשיבים ימסרו לבא-כוח המבקש כל מסמך המבוקש והקשור לפעילות העסק. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בכוונתו לאכוף התמחרות בין הצדדים. ביום 5.7.2010 התקיים דיון נוסף בבקשה לסעדים זמניים. בית המשפט קבע במהלך הדיון, כי נוכח הסכמת הצדדים לקיים הליך התמחרות, ימונה מומחה אשר יעריך את שווי החברה בתוך ארבעה חודשים. כן נקבע, כי המבקש יהיה רשאי להתקין מצלמות בעסק ולהיכנס אליו תוך יכולת לפקח על הנעשה בו. יוער, כי מיד לאחר מתן ההחלטה הביע בא-כוחו דאז של המבקש התנגדות לביצוע ההתמחרות, אך בית המשפט דחה התנגדות זו. ביום 8.7.2010 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה כאמור.

3.

ביום 8.9.2010 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 5.7.2010, שכן לטענתו היא ניתנה בלא שבפני בית המשפט המחוזי עמדו כתבי טענות מצידו. ביום 5.12.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטות הקודמות. בית המשפט דחה את הבקשה, וכן הוסיף וקבע תנאים מפורטים לביצוע ההתמחרות כמו גם מועד לקיומה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי בנוסף עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשת פסלות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות. גם ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה נדחה על ידי כבוד הנשיאה של בית משפט זה ביום 17.3.2011 (ע"א 444/11). ביום 20.3.2011 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים. לאחר הדיון ניתן סעד זמני לעיכוב ביצוע ההתמחרות. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

4.

השאלה העיקרית הדרושה להכרעה במקרה שלפנינו הינה האם הסכים המבקש לעריכת ההתמחרות. זאת, שכן סעד ההתמחרות הינו אחד מהסעדים הסופיים המתבקשים בתביעה. על מנת שבית המשפט ייתן סעד זה בטרם נוהל ההליך במלואו (ובענייננו ניתנה ההחלטה על עריכת התמחרות במסגרת ההליכים למתן סעד זמני), הרי שנדרשת הסכמת הצדדים לכך. ככל שנתן המבקש את הסכמתו לעריכת ההתמחרות, הרי שבית המשפט המחוזי היה רשאי להורות על מתן סעד זה. כבר עתה יובהר, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, לכאורה נראה כי ביצוע התמחרות הוא פתרון ראוי והוגן בנסיבות העניין. ואולם, כאמור, בהתחשב בשלב בו נמצא ההליך, לא ניתן להורות על התמחרות בלא הסכמתם של הצדדים.

5.

לאחר שעיינתי בהחלטות ובפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בבית המשפט המחוזי, מצאתי כי יש לקבל את טענת המבקש לפיה לא נתן את הסכמתו לביצוע ההתמחרות. החלטתי זו מבוססת על מספר נימוקים. ראשית, במועד הראשון בו הוצעה לצדדים ההתמחרות, בדיון ביום 26.5.2010, ציין בא-כוח המבקש במפורש כי הוא מתנגד להתמחרות. שנית, בפרוטוקול הדיון מיום 5.7.2010 הביע אומנם מי שהיה אז בא-כוחו של המבקש הסכמה עקרונית לביצוע התמחרות לפירוק השיתוף בחברה. ואולם, הסכמה זו הותנתה במספר תנאים. אותם תנאים הובילו את בא-כוח המשיבים לציין באותו דיון כי הוא מבין שהמבקש אינו מסכים להצעת בית המשפט

(ראו, שורות 33-31 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 5.7.2010). בנוסף, מיד לאחר שניתנה החלטת בית המשפט הביע בא-כוח המבקש התנגדות לביצוע ההתמחרות ואף ציין כי המבקש שוקל להשיג על ההחלטה בפני ערכאת הערעור (שורות 15-1 בעמ' 8 לפרוטוקול). עוד יוער, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.6.2010 קבע בית המשפט, כי בכוונתו " לאכוף הליך התמחרות בין הצדדים". אכן, בכך בלבד אין ללמד כי הצדדים לא הסכימו להתמחרות ואולם בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שהוצג, הרי שנראה שהמבקש לא הביע את הסכמתו המלאה למתן סעד ההתמחרות בשלב זה של ההליך. במצב דברים זה, אין מנוס מלבטל את ההחלטה לערוך התמחרות ולדון בתיק על פי סדר הדברים הרגיל. לצד זאת יודגש שוב, כי לכאורה פתרון ההתמחרות הינו הפתרון הנכון ביותר במצב שנוצר בין בעלי הדין, ועל כן אין פלא כי בית המשפט המחוזי עודד את הצדדים להסכים לו. טוב יעשה המבקש אם ישכיל להסכים עתה לפתרון מסוג זה ולסיים את המחלוקת בין הצדדים במהרה. היה ולא תינתן הסכמה, רשאי בית המשפט, כמובן, לדון בהליך העיקרי. ראוי שהדבר ייעשה בהקדם. בסופו של יום לא תהא מניעה להורות על התמחרות אף בלא הסכמה, וזאת כחלק מהכרעה סופית בהליך.

6.

הערעור מתקבל אפוא. בנסיבות העניין, ובהתחשב בלשון בה נוסחה בקשת רשות הערעור, אין צו להוצאות.